פסק-דין בתיק הפ 1324/06

1.         הבקשה שבפני היא לביטול פסק או החלטת המשקם, עו"ד הרמלין, מיום 4.9.96 שניתן במסגרת התדיינות ארוכת שנים בין הצדדים שבפניו על רקע חובות הדדיים שהם חבים זה לזו והוראות חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי 1992 (להלן -  " חוק ההסדרים") אשר עם כניסתו לתוקף הוחל אף על המחלוקת שבפני, שתחילתה עוד בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת.

            במסגרת ההתדיינויות הרבות בין הצדדים, שהתנהלו הן בפני בוררות והן בפני ערכאות שיפוטיות במהלך השנים, על רקע שווק צמחי הנוי שגידלו המבקשים כחברי המושב, באמצעות המשיבה, והחובות שהצטברו כתוצאה מכך, נקבע ביום 28.4.96 ע"י בית משפט כי היקף חובה של המשיבה למבקשים מסתכם בכ-1.6 מליון ש"ח.

            בשלב זה ובטרם עלה בידי המבקשים לגבות את חובם מהמשיבה, נכנס לתוקפו חוק ההסדרים ועל-פי הוראותיו הועברה גביית חובה של המשיבה למשקם, או ליתר דיוק לטיפולם והכרעתם של שני משקמים, עו"ד י. וסרצוג, שדן בעיקר   במחלוקות המשפטיות שהתגלו בין הצדדים ועו"ד הרמלין שבהחלטותיו אמור היה לקדם את הליכי גביית החוב.

            גם על החלטות המשקמים השיגו שני הצדדים ונקטו בהליכים שונים, לרבות פנייה לערכאות השיפוטיות בנסיון לבטלן, כל אחד את זו שלא נראתה לו.

2.         בבקשה שבפני עותרים המבקשים לבטל את החלטת המשקם עו"ד הרמלין מיום 4.9.06 על פיה החוב של המשיבה למבקשים העומד לפרעון עומד על 23.17% מהחוב הכולל. עוד מבקשים המבקשים לבטל את החלטת המשקם עו"ד וסרצוג שקדמה לה (מיום 29.6.06) ואשר עליה התבסס עו"ד הרמלין בהחלטתו מיום 4.9.06). כן עותרים המבקשים לסעדים ולצווים נוספים כמפורט בעתירתם.

            המבקשים, בהיותם מודעים למעמדן המשפטי של החלטות המשקמים, כפסק בורר, מצביעים על מספר עילות ביטול המנויות בחוק הבוררות ובחוק ההסדרים, שעל פיהן יש להעתר לבקשותיהם.

            טוענים הם כי לא ניתנה להם הזדמנות נאותה להעלות טענות ולהציג ראיות וכי הסדר הנושים עם המשיבה נוגד את תקנת הציבור.

            עוד טוענים המבקשים כי התגלו להם עובדות חדשות העשויות לשנות את תוצאות ההחלטה או הפסק לטובתם.

            המשיבה דוחה את טענות המבקשים בטענה כי עיקר חיצי המבקשים מופנים למעשה כנגד החלטת המשקם מיום 15.12.99 (של עו"ד וסרצוג) אשר אותה אישר עו"ד הרמלין בהחלטתו מיום 4.9.06. לא ניתן לבטל החלטה "עתיקת יומין" זו (משנת 1999) בתקופה עתיקה היינו ע"י תקיפת ההחלטה מ-4.9.06.

            מעבר לכך אין למבקשים כל עילה שבדין המצדיקה ביטול ההחלטה מיום 4.9.06.

3.         דיון

            סע' 28(א) לחוק ההסדרים מאמץ חלק מהעילות לביטול פסק בורר המנויות בסע' 24 לחוק הבוררות ומוסיף מספר עילות ביטול המיוחדות לפסקי משקם.

            משכך, כך קבעו בתי המשפט, היקף הביקורת השיפוטית של פסקי משקם דומה להיקף הביקורת של פסקי בורר, היינו התערבות מוגבלת על פי רשימת עילות להתערבות או לביטול המנויות בחוק (ראה: יערי - כפר ביאליק, פד"י נה(5) 100).

            האם עלה בידי המבקשים להודיע על קיומה של עילה המצדיקה התערבותו של בית המשפט בהחלטות המשקם ו/או ביטולן.

            אני סבור כי יש לענות בשלילה לשאלה זו. יתרה מכך: דין בקשת המבקשים להדחות ולו בשל חלוף המועד שקבע המחוקק להגשת בקשות ממין אלה, לפחות לגבי חלק מהחלטות הבורר אותן הן תוקפים.

            הבקשה שבפני הוגשה ביום 7.11.06, קרי למעלה מ-4 חודשים לאחר שניתנה החלטת המשקם עו"ד וסרצוג מיום 29.6.06 ומספר שנים לאחר שניתנה החלטת המשקם מיום 5.12.99. משכך אין מקום להתייחס לטענות המבקשים כנגד החלטות או פסקי משקם אלה, שהוגשו זמן רב לאחר חלוף 45 הימים שקצב המחוקק להגשת בקשה לביטול פסקי בורר (סע' 27 לחוק הבוררות), אף אם הן מועלות במסגרת בקשה לביטול החלטה מאוחרת יותר של משקם מיום 4.9.96.

            משלא הוגשה במועד בקשה לביטול פסק או החלטת משקם הופך זה לחלוט. לא ניתן לתקוף את ממצאיו וקביעותיו בדרך של בקשה לביטולו, לאחר חלוף המועד לכך. אף אם עליהם התבסס המשקם בשלב מאוחר יותר, בקבעו את שקבע לגבי היקף החוב לגבייה שחבה המשיבה למבקשים.

4.         זאת ועוד: עיון בטענות המבקשים ובמסכת העובדות שפרשו בבקשתם מעלה כי עיקר טענותיהם מופנות כנגד הפסק מיום 5.12.99, שניתן כאמור כ-7 שנים לפני הגשת הבקשה שבפני. לא יעלה על הדעת להתייחס לטענות אלה בחלוף זמן כה רב ללא שעלה בידי המבקשת להראות קיומה של הצדקה להתמהמהות כה ממושכת.

            בהקשר זה לא מצאתי כל ביסוס עובדתי ראוי לטענת המבקשים כי לא ניתנה להם כל הזדמנות להעלות את טענותיהם לא בפני המשקם עו"ד הרמלין, לפני שניתנה החלטתו מיום 4.9.06 ולא בפני המשקם עו"ד וסרצוג.