פסק-דין בתיק הפ 1321/04

מבוא

המבקשים משתיתים את התובענה על מסמך שנמסר למבקש 2  ( להלן: האדמו"ר)  על ידי אחד הדירקטורים והמנהלים של המשיבה 1 (להלן: המשיבה) בו העלה על הכתב הסכמת הנהלת המשיבה להעניק לאדמו"ר "זכות ראשונה" לרכישת נכס מקרקעין (להלן: המתחם). לשיטתם של המבקשים, זכות ראשונה במשמע זכות סירוב ראשונה היא עסקה במקרקעין. לטענתם, המשיבה הפרה ההסכם ע"י עריכת עסקה נוגדת של מכר המתחם למשיב 2, נאמנם של משקיעים זרים- אך זכותם  עדיפה וגוברת על זכותו של המשיב 2.  

המשיבים כופרים בעיקר, קרי: מכתבו של אחד ממנהלי החברה אינו בבחינת הסכם בכתב, ובהנחה שהוא הסכם לא בעסקת מקרקעין עסקינן וע"כ אין להחיל הוראות סעיף  9 לחוק המרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן-חוק המקרקעין).

זכותו של המשיב 2 עדיפה שכן נערך חוזה בכתב  שמצא ביטוי ברישום הערת אזהרה בלשכת  רשם המקרקעין ובנוסף שולמה כמחצית התמורה.

המשיבה מוסיפה טענות עובדיתיות נוספות, לפיהן לא התקיימה ישיבת הנהלה וכי עורך המסמך לא זו בלבד שלא היה מוסמך לתיתו אלא מסר דיווח שקרי לאדמו"ר. האדמו"ר ידע שאין לעורך המסמך סמכות להתחייב בשם המשיבה שהיא חברה ציבורית. מכל מקום המשיבה הודיעה לאדמו"ר בכתב בסמוך לעריכת "הסכם" עימו  כי לא יקבל דיווח על מו"מ שיערך עם אחרים והאדמו"ר לא הגיב להודעה  עד להגשת התובענה בחלוף כשנתיים.

בד בבד עם הגשת התובענה העיקרית הוגשה בקשה למתן צו מניעה - הדיון בבקשה ובתובענה אוחד  .

המתחם נשוא הדיון הוא  נכס מקרקעין של המשיבה בבני ברק הממוקם בין הרחובות הושע, אהרונוביץ, חבקוק וחגי הידועים כחלקות: 369, 372, 373, 374, 375, 412, 413, 414, 415, 426, 427, 428, 429, 433, 434, 435, 436, 437, 484 בשלמותן וחלקים מחלקות 368, 416, 425, 438 ו 1129 בגוש 6192.

א. הסעדים :

המבקשים עותרים למתן הצהרות כדלהלן:

1.  הסכם (שיצוטט בהמשך) שנערך בין המבקשים לבין המשיבה 1 (להלן "המשיבה")  בראש חודש אדר ב' תשס"ג (4.3.2003), בקשר למתחם של המשיבה  - תקף ומחייב את המשיבה.

2. לקבוע כי המשיבה הפרה התחייבות לפיה התחייבה להודיע למבקשים דבר התחלת מו"מ עם רוכשים פוטנציאלים למכירת המתחם.

3. המשיבה הפרה התחייבותה ליתן זכות ראשונה לרכישת המתחם.

4. להורות למשיבה להמנע מביצוע כל דיספוזיציה במתחם או בקשר למתחם, לרבות עם המשיב 2 שעמו התקשרה ככל הנראה המשיבה בהתאם בקשר למתחם.

5. להורות למשיבה למסור למבקשים בדבר כל חוזה שנחתם עם צד ג' ולהעביר להם את העתקי החוזים לעיון - בין לבין התייתר סעד זה  שכן המשיב 2  צירף החוזה.

6. ליתן צו המורה כי אם המבקשים יודיעו למשיבה על רצונם לרכוש את המתחם באותם תנאים של צד ג', תהא המשיבה חייבת למכור את המתחם למבקשים בתנאים ובמחיר זהה.

7. להתיר פיצול סעדים כך שהמבקשים יהיו רשאים לתבוע סעדים נוספים לרבות תביעת פיצויים.

לאחר שהגיעו תגובות המשיבים, הוגשה תובענה מתוקנת אליה צורף תצהירו של האדמו"ר (במקום תצהירו של מר אליהו כן, יועץ העמותה ועוזרו של האדמו"ר),  והוא הוסף כבעל דין. בשלב מאוחר יותר, הגישו המבקשים הודעה בדבר מימוש "זכות הסירוב הראשונה".  ב"כ המשיבים הצביעו על כך שבתובענה המתוקנת לא ראו המבקשים להודיע על כוונתם לממש הזכות הנטענת השנויה במחלוקת- ואין לתת משקל להודעה זו בטרם הכרעה אם  נערך הסכם. 

ב. בש"א 20754/04

זוהי בקשה למתן סעד זמני. יוער, כי מלכתחילה לא נכלל המשיב 2 לא בתובענה ולא בבש"א. המבקשת עתרה לסעד ארעי במעמד צד אחד והבקשה נדחתה ונקבעה לדיון. הדיון בבש"א ובתובענה אוחד. לאחר שמיעת טענות הצדדים ניתן סעד זמני מוגבל לפיו נאסר על המשיבים לבצע דיספוזיציה אך לא עוכבו הליכי התכנון. ראוי לציין כי לבקשת ב"כ המבקש 2 קויים הדיון כולו מחוץ לכתלי ביהמ"ש.

ג. העובדות לגירסת המבקשים:

דבר מכירת המתחם למשיב נודע לאדמו"ר מפרסום החלטת הדירקטוריון של המשיבה. מקריאה בעיתון "גלובס" התברר כי המתחם נמכר לקבוצת רוכשים מארה"ב ו/או מצרפת, וזאת תמורת כ-68 מליון ש"ח.