פסק-דין בתיק הפ 1307/05

פתח דבר

1.         ביום 6/10/2005 ניתן פסק בוררות על ידי הבורר, המהנדס מר דן בורישנסקי (להלן: "הפסק" או "פסק הבוררות" ו "הבורר", לפי העניין), בסכסוך שבין המבקשת, אין און דה פארק בע"מ (להלן: "המבקשת" או "פארק") לבין המשיבה, אלקטרה (ישראל) בע"מ (להלן: "המשיבה" או "אלקטרה").

            לפניי בקשתה של המבקשת לביטול פסק הבוררות (להלן: "בקשת הביטול"). המשיבה מצידה מתנגדת לבקשת הביטול.

            הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים, ובהסכמתם ההכרעה בבקשת הביטול ניתנת על סמך החומר שבתיק בית המשפט וסיכומים בכתב שהוגשו.

            פסק הבוררות צורף כנספח א' לבקשת הביטול.

רקע עובדתי

2.         המבקשת היא בעלת זכויות בקרקע באילת, ואילו המשיבה היא חברה קבלנית.

            ביום 4/2/01 התקשרה פארק עם אלקטרה בזכרון דברים, שלפיו אלקטרה תבנה על הקרקע של פארק פרוייקט הכולל מלון ויחידות דיור (להלן: "הפרוייקט"). אף שבכוונת הצדדים היה לחתום על "חוזה סופי" כעולה מסעיף 7.1 לזיכרון הדברים ומהרישא לסעיף 3 לנספח א' לזיכרון הדברים, בפועל חוזה כזה לא נחתם ולפיכך ההסכם המחייב הוא זיכרון הדברים על נספחיו (להלן: "ההסכם", צורף כנספח ב' לבקשת הביטול.

            לפרוייקט שני שלבים, שהצדדים וכך גם הבורר התייחסו אליהם כאל שלב א' ושלב ב', ומשהתגלעו בין הצדדים מחלוקות לקראת סיומו של שלב א' של הפרוייקט, החליטו למנות בורר מוסכם שיכריע במחלוקות שביניהם.

            משכך, ביום 16/2/04 נחתם בין הצדדים הסכם בוררות (להלן: "הסכם הבוררות", צורף כנספח ג' לבקשת הביטול), שבו נאמר כי הצדדים מוסרים להכרעת הבורר מחלוקות "הנדסיות וטכניות" שנתגלעו ביניהם בקשר להסכם, תוך שפירטו בסעיף 2 את גדרי המחלוקות הנדרשים להכרעה שהם בעיקרם - השוואה בין שטחי הפרוייקט שנבנו בפועל לעומת אלה שאלקטרה התחייבה לבנות; השוואת התשלומים ששולמו לאלקטרה עד למועד הסכם הבוררות לעומת שלב ביצוע הפרויקט עד מועד זה; האם קיימים תוספות ושינויים בסטנדרט הגימור בפועל במלון המהווה חלק מהפרוייקט לעומת הסטנדרט שנקבע בהסכם; האם אלקטרה השלימה את בניית המלון; האם בוצעו שינויים בתכניות; ומה השלכותיהם הכספיות של כל אלה (ראו: סעיפים 1 ו-2 להסכם הבוררות).

            אף שלא הוברר על ידי הצדדים מהי החלוקה בין שלב א' של הפרוייקט לבין שלב ב' שבו, ברור מפסק הבוררות ואיש מהצדדים גם לא חלק על כך, כי שלב ב' של הפרוייקט עניינו בשטחים שלגביהם עדיין לא הוצא היתר בנייה (ראו סעיף ב' 4 לפסק).

            עוד נקבע בהסכם הבוררות כי "הבורר יהיה קשור בדין המהותי, אך לא יהיה כבול לדיני הראיות או לסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט. הבורר יהיה חייב לנמק את פסקו." (סעיף 9 להסכם הבוררות).

3.         בפסק שניתן על ידי הבורר לאחר שדן במחלוקות שהצדדים הביאו לפתחו ועל סמך הכרעתו בהן, קבע בסופו של דבר את ערך ההסכם העדכני לשלב א' של הפרוייקט בסכום של 60,562,876 ש"ח, כאשר ערך ההסכם המקורי לשלב זה נקבע בסכום של 58,000,000 ש"ח (ראו: סעיף ו'1 לפסק הבוררות).

            אשר להתחשבנות שבין הצדדים קבע הבורר:

"מאחר ויש בשלב זה אי התאמה חשבונאית בין טיעוני הצדדים לגבי מה שולם עד כה, הרי סוכם כי חשבויות הצדדים תגענה להסכמה בנדון" (ראו: סעיף ו'2 לפסק הבוררות)

            בנוגע לשלב ב' של הפרוייקט קבע הבורר שאינו פוסק כלל, מטעמים האמורים בגוף הפסק.

עילות הביטול עליהן נסמכת בקשת הביטול וטענות הצדדים

4.         רק בהתקיים איזו מעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968 (להלן: "החוק") רשאי בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק בוררות [רע"א 113/87 חברת נתיבי  איילון  בע"מ  נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ, פ"ד מה (5) 511, 516-517 (1991); ע"א 209/70 חביבאללה נ' קרן  הביטוח והפנסיה של פועלי  הבניין  ועבודות  ציבוריות,  אגודה שיתופית בע"מ, פ"ד כה (1) 108, 112 (1971)].

            פארק סומכת את  בקשת  הביטול  על ארבע עילות המעוגנות בסעיפים 24 (3), 24 (5), 24 (6) ו-24 (7) לחוק, אשר כלאחת מהן לטענתה מצדיקה את ביטול הפסק, וכך נאמר שם:

 " (3)    הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;"

      "(5)    הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו;"