פסק-דין בתיק הפ 1278/05

העובדות

1.         המבקש והמשיבים (או חלקם), חלקו ביניהם משרד בקומה 15 בבנין שברח' דניאל פריש 3 (להלן: " המשרד").

2.         הצדדים עבדו יחד במשרד במשך תקופה מסוימת, ולאחר מכן התגלעו ביניהם חילוקי דעות.

חלק מהמשיבים הגישו נגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום (ת. א. 30744/04, להלן: " התביעה").

3.         ביום 27.5.04 ניתן פסק דין בהעדר הגנה בתביעה (להלן: " פסק הדין"). פסק הדין חייב  את המבקש לשלם לתובעים בתביעה את סכום התביעה. המבקש שילם לתובעים מכוח פסק הדין סך של 384,625 ש"ח.

            המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין, שניתן כאמור במעמד צד אחד.

4.         ביום 13.7.05 נחתם בין הצדדים "הסכם גישור ובוררות" (נספח א' לתובענה דנן, להלן: " הסכם הבוררות").

            בהסכם מונה עו"ד יוסי ארנון כבורר בין הצדדים, והוא הוסמך לפסוק האם זכאי המבקש להשבה של הכספים כולם או חלקם ששולמו על ידו מכוח פסק הדין ביום 8.11.04 בסך של 384,625 ש"ח (ר' ה"הואיל" השלישי להסכם הבוררות).

            הבורר הוסמך לפסוק בין הצדדים על פי הדין המהותי, כשהוא פטור מדיני הראיות ומסדרי הדין, והצדדים קבעו כי הבורר לא יהיה צריך לנמק את פסקו (ס' 4 להסכם הבוררות).

5.         ביום 10.7.05 ניתנה החלטתה של כב' השופטת אלמגור, המבטלת את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. המבקש טוען כי החלטה זו נודעה לו לאחר החתימה על הסכם הבוררות, אם כי אין חולק כי הוא ידע על ההחלטה בעת שהבוררות התנהלה.

6.         ביום 28.9.05 ניתן פסק הבורר. הבורר קבע כי על המשיבים להשיב למבקש סך של 72,000 ש"ח, מתוך הסכום ששולם על ידיו למשיבים מכוח פסק הדין, וכן כי המבקש יקבל חשבונית מס על יתרת סכום פסק הדין.

טענות הצדדים

7.         המבקש עותר בתובענה שבפני כי בית המשפט יורה על ביטול פסק הבורר.

            לטענתו, עומדת לו עילת ביטול מכוח ס' 24(7) לחוק הבוררות, שכן הבורר לא פסק בהתאם לדין.

            כן עומדת לו עילת ביטול מכוח ס' 24 (4) לחוק הבוררות, שכן לא ניתנה לו הזדמנות  נאותה לטעון את טענותיו.

            לטענת המבקש, המשיבים הם מי שתבעו ממנו סכום כסף בתביעה. לכן, עליהם היה מוטל נטל הראייה להוכיח את סכום הכסף שהוא חייב להם, לטענתם. ואולם, לטענת המבקש, המשיבים לא הרימו את הנטל, שכן הם לא פרטו את סכום התביעה כנדרש. המבקש טוען כי כך עולה גם מהחלטתה של כב' השופטת אלמגור, שביטלה את פסק הדין מהטעם הזה.

            המבקש טוען כי מכוח ס' 9 להסכם הבוררות, הוא היה זכאי להשבה של כספים שהוא שילם לבעל הנכס לאחר ה"יום הקובע" שנקבע בסעיף זה, והוא שילם לטענתו סך של 178,890 ש"ח. כן עומד לזכותו של המבקש לטענתו סכום נוסף של 97,241 ש"ח, שעליו לשלם לחברת הניהול של הבנין.

            המבקש טוען כי מכל האמור לעיל עולה, כי הבורר התעלם מהדין המהותי.

8.         כאמור, המבקש טען גם כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להביא את טענותיו, ואף מטעם זה יש לבטל את פסק הבורר.

9.         המשיבים טענו כי יש לדחות את התובענה על הסף, או לגופה.

            המשיבים טענו כי המבקש מנוע מלבקש לבטל את פסק הבורר, לאחר שהוא פנה אל המשיבים למחרת היום בו ניתן פסק הבורר, ודרש כי הם ישלמו לו את הסכום שצוין בפסק הבורר. המשיבים אכן שילמו למבקש את הסכום הנ"ל, ואף העבירו לו חשבונית כפי שנדרש בפסק הבורר.