פסק-דין בתיק הפ 1241/03

א. מבוא:

בפני תובענה לסעד הצהרתי שלפיו בין המבקש לבין המשיבה נכרת הסכם מחייב, שבו התחייבה המשיבה למכור למבקש את נכס המקרקעין הידוע כחלקה 24 בגוש 6615 בדרך הרצליה (משה סנה) בתל-אביב (להלן: " המקרקעין"), וכי תנאיו של ההסכם הם כמפורט בנספחים המצורפים לתובענה. בהמשך לכך נתבקש בית המשפט להורות על אכיפת ההסכם.

ב. רקע עובדתי:

המשיבה הינה הבעלים הרשום של המקרקעין, ששטחם 11,056 מ"ר, המצויים סמוך לבית העלמין "קריית שאול" בתל אביב.

ביום 29.6.03 פרסמה המשיבה, בעיתון יומי, הזמנה להציע הצעות לרכישת מלוא הזכויות במקרקעין (להלן: " ההזמנה" או " המכרז").

החלטת המשיבה למכור את המקרקעין נתקבלה לאחר שהסתבר למשיבה כי היא אינה יכולה לעשות בהם שימוש במקרקעין לצורך בית העלמין שבסמוך.

בתנאי ההזמנה צוין, כי ניתן להציע הצעות לרכישת המקרקעין עד ליום 25.7.03 בשעה 12:00 וכי על המציע לצרף להצעתו שיק בנקאי או ערבות בנקאית לטובת המשיבה בגובה 10% מסכום ההצעה. 

ביום 23.7.03 הגיש המבקש, ביחד עם שניים מאחיו, הצעה לרכישת המקרקעין בסכום של 800,000$ (ארה"ב). להצעתו צירף המבקש, כנדרש, שיק בנקאי בגובה 10% מסכום ההצעה.

ביום 30.7.03 נפתחה תיבת המכרזים ונמצאו בה שתי הצעות לרכישת המקרקעין; ההצעה הראשונה של המבקש ואחיו והצעה שנייה בסכום של 590,000 $.

לאחר שועדת הקרקעות וועדת המכרזים של המשיבה קיימה דיון משותף, התקבלה החלטה למכור את המקרקעין למבקש בתנאי שכל המיסים ותשלומי החובה החלים על העסקה, למעט מס שבח, יחולו על המבקש.

תנאי זה התקבל על דעתו של המבקש, כעולה ממכתבו למשיבה מיום 31.7.03 וביום 4.8.03 העביר ב"כ של המבקש טיוטת חוזה לב"כ המשיבה. בד בבד עם האמור, פדתה המשיבה את השיק הבנקאי שצירף המבקש להצעתו.

טיוטות נוספות של חוזים הוחלפו בין ב"כ הצדדים, האחרונה שבהם ביום 14.8.03.

עיון בתכתובות ובטיוטות ההסכמים שהחליפו הצדדים ביניהם מעלה, כי למעשה נותר נושא אחד בלבד אשר לא בא על פתרונו: נטל פינויו של הפולש המצוי על המקרקעין, שדבר הימצאותו על המקרקעין נמסר למבקש ביום 31.7.03.

בסמוך למועד העברת הטיוטה האחרונה, ביום 14.8.03, הודיעה המשיבה למבקש, כי בכוונתה לערוך בדיקה שמאית נוספת באשר לשווי המקרקעין, בטרם תחתום על חוזה סופי עם המבקש, וזאת בעקבות מידע חדש שהגיע לידי המשיבה. יצוין, כי אותה שעה החזיקה המשיבה באמתחתה חוות דעת שמאית של השמאי שמואל פן. 

בעקבות האמור, החלה מסכת התכתבויות בין ב"כ הצדדים, תוך שב"כ המשיבה טוען כי משלא נחתם חוזה בין הצדדים, רואה עצמה המשיבה רשאית לערוך בדיקות נוספות לבחינת כדאיות העסקה, תוך השהיית המשא ומתן. מנגד, הבהיר ב"כ המבקש, כי מרשו רואה עצמו כמי שהתקשר עם המשיבה בחוזה מחייב וכי אין בעובדה שהמשיבה נמנעת במופגן מלחתום על חוזה פורמאלי, כדי לגרוע מתוקפה החוזי המחייב של ההתקשרות. יצוין, כי במהלך דין ודברים זה שניהלו ב"כ הצדדים, העבירה המשיבה, באמצעות ב"כ, המחאה בגובה המקדמה שצירף המבקש להצעתו, אשר נפדתה בזמנו על ידי המשיבה. המבקש סירב לקבל את ההמחאה ואולם בסופו של דבר הופקדה ההמחאה בחשבון נאמנות מיוחד.

בסופו של דבר, משנוכח המבקש כי אין בכוונתה של המשיבה לחזור בה מעמדתה כאמור, הוגשה התובענה דנן.    

להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי בדיעבד הסתבר ששומה נוספת אכן נערכה לבקשת המשיבה, עוד ביום 19.8.03, ממנה עולה, כי שווי המקרקעין, כשהם פנויים, הינו 650,000$.

ג. טענות הצדדים:

המבקש טוען כי הצעתו לרכישת המקרקעין התקבלה במלואה על ידי המשיבה, בין במפורש, בעצם הודעת המשיבה על זכייתו במכרז, ובין בדרך של התנהגות, בעצם הפקדת המחאת המבקש וניהול משא ומתן לניסוח חוזה עמו. לטענת המבקש, משנבחר ומשנתקבלה הצעתו, קמה לו הזכות להתקשר בחוזה עם המשיבה ואילו המשיבה, מצדה, מנועה מלחזור בה מקבלת הצעתו.