פסק-דין בתיק הפ 1201/05

בפני עתירה למתן צו המצהיר כי המבקשת הינה הבעלים של מחצית הזכויות במגרש המהווה 1000/14,101 חלקים מנכס המקרקעין הידוע כגוש 8015 חלקה 142 באבן יהודה (להלן: "המגרש").

עוד מתבקש בית המשפט לצוות על בטלותה של הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיב מס' 1 על מגרש זה,  בכל הנוגע למחצית הנטענת.

רקע עובדתי:

בעלי הדין מתדיינים ביניהם בבית המשפט על זרועותיו וערכאותיו השונות מזה שנים רבות ונכון להיום - פתרון אין. המבקשת, ילידת 1937, הינה אשתו של המשיב מס' 11, יליד 1934 (להלן: " עמרני"), והם נשואים זה לזו מאז שנת 1954.

המשיב מס' 11 עסק במועדים הרלבנטיים בגידול עופות והמבקשת שימשה "עזר כנגדו" וסייעה לו בעבודתו זו, בנוסף לעיסוקה במשק הבית.

המשיב מס' 1 (להלן: " הרב רוזנצוויג") שימש במועדים הרלבנטיים, ועודנו משמש גם כיום, כרב הישוב אבן יהודה, והינו אחד מעמודי התווך של התנועה להפצת תורה, המשיבה מס' 2 (להלן: " התל"ת").

המשיבים 3-10 הינם ו/או היו במועדים הרלוונטיים פעילים בתל"ת ו/או נושאי משרה בה.

נשוא המחלוקת בתיק זה הינו המגרש אשר פרטיו בכותרת ואשר נרכש על-ידי עמרני ביום 22.6.75 תמורת 25,000 ל"י.

העסקה הרלבנטית לענייננו הינה עיסקת רכישת בית-מגורים, אשר נערכה בין עמרני לבין הרב רוזנצוויג והתל"ת בשנת 1976, הידוע כגוש 7938 חלקה 133 (להלן: " הבית"). הבית עודנו רשום על-שם בעליו הקודמים, שלום ואהובה ג'יבלי, אשר מכרו אותו לרב רוזנצוויג והתל"ת  בשנת 1974.

ביום 25.6.1976 נערך בין הרב רוזנצוויג "ו/או" (כלשון ההסכם) התל"ת - מצד אחד לבין עמרני - מצד שני, הסכם מכר (להלן: " ההסכם"), לפיו  נמכר הבית לעמרני תמורת 135,000 ל"י, אשר ישולמו בשני תשלומים: האחד - סך 100,000 ל"י; והשני - סך 35,000 ל"י. עוד צויין בהסכם, בסעיף נפרד, כי כחלק ממחיר הבית ובנוסף לסך של 135,000 ל"י לעיל, "ימסור" עמרני למוכרים את המגרש נשוא המחלוקת.

בשנת 1982, 8 שנים לאחר מועד חתימת ההסכם, רשם הרב רוזנצוויג הערת אזהרה במגרש הנ"ל על שמו בלבד.

אין חולק כי עמרני שילם לרב רוזנצוויג את התמורה הכספית הנקובה בהסכם, קרי: 135,000 ל"י,  אולם הצדדים נותרו חלוקים באשר לגורלו של המגרש.

לטענת הרב רוזנצוויג, הועברו הזכויות במגרש לזכותו ולזכות התל"ת כחלק בלתי נפרד מהתמורה עבור הבית מכח הסכם המכר. מנגד, טוען עמרני, כי מדובר במעשה הונאה וכי למעשה הוסכם בינו לבין הרב רוזנצוויג מחוץ להסכם וללא זכר בכתובים כי בנוסף לתמורה הכספית הנקובה בהסכם, ישלם עמרני סך נוסף של 30,000 ל"י כתרומה למטרות תורניות וכי המגרש שימש רק ערבון למילוי התחייבותו זו. לטענתו, ביקש לשלם לרב רוזנצוויג את הסך המוסכם של 30,000 ל"י, אולם הלה דחה אותו ב"לך ושוב", התכחש למוסכם והיפנה אותו להוראות ההסכם, המקנה לו, לטענתו, את הזכויות במגרש, ללא כל קשר לתרומה נטענת.

הליכים נוספים:

עמרני הגיש נגד הרב רוזנצוויג תביעה לבית הדין הרבני. הגם שהוצגו בפני פרוטוקולים המתעדים את הדיונים בבית הדין הרבני, לא נסתיימו, משום מה, דיונים אלה בפסק-דין. הטענה, לפיה לא ניתן פסק הדין מחמת היעלמותו המסתורית של תיק בית הדין - לא הופרכה.

עמרני אף הגיש כנגד הרב רוזנצוויג תובענה כספית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר נמחקה בהסכמה (ת"א 684/94).

תובענה שלישית בין הצדדים, התבררה בפני כב' השופט ישעיה, מחוזי ת"א (ת"א 1939/00) (להלן:" התביעה המקבילה") ובה  עתר עמרני לפסק-דין הצהרתי, אשר יצהיר כי שילם לרב רוזנצוויג את מלוא התמורה המוסכמת בעבור הבית ומשכך, יש "לשחרר" את המגרש מהערת האזהרה ולהחזירנו לבעלותו המלאה.

במרכזו של הדיון בתובענה המקבילה הועמדה לבירור השאלה האם המגרש היווה חלק מן התמורה המוסכמת בעבור הבית, אם לאו. מסיבה זו עוכבה שמיעת ההוכחות בתיק שבפני, בהסכמת הצדדים, תוך המתנה לפסק דין שאמור היה להינתן בתיק המקביל, לאור הבנה כוללת לפיה עשוי הדיון בתיק שבפני להתייתר באם התובענה דשם תתקבל ובית המשפט יקבע כי המגרש איננו מהווה חלק מהתמורה.

בפסק הדין שניתן ביום 31.5.06 נדחתה תביעתו של עמרני (התובע דשם) בלא הכרעה לגופו של ענין בשאלת מעמדו של המגרש, דהיינו - ההיה חלק מן התמורה המוסכמת, אם לאו. התביעה נדחתה, משהוכח מחדלו של עמרני לשלם לרב רוזנצוויג (הנתבע דשם) תרומה בסך 30,000 ל"י, אותה התחייב עמרני לשלם לפי גרסתו הוא, ומאחר שביהמ"ש התבונן על תרומה זו כעל חלק בלתי נפרד מן התמורה בעבור הבית, אף שלא צויינה בהסכם.