פסק-דין בתיק הפ 1191/07

התביעה וטענות הצדדים

1. התובעת עותרת לפסק דין הצהרתי שיקבע כי בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: המשיב או הבנק, לפי הענין) פעל תוך הפרת החובות המוטלות עליו כמוסד בנקאי בנסיבות בהן החתים את המבקשת על הסכמי הלוואה ו/או שטר משכון ועת הוא דורש פינויה מדירתה, כי הסכם ההלוואה והסכם המשכון בטלים משנחתמו כתוצאה מטעות או הטעיה, וכי על הבנק להמנע ממימוש המשכון ופינוי המבקשת ולסגור את תיק ההוצאה לפועל שפתח נגדה, ולחלופין לקבוע כי על המבקשת חל סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצל"פ) ועל הבנק  לדאוג לה לדיור חלוף.

2. לטענת המבקשת, היא ובעלה (שלא מתגורר עמה יותר) נטלו בשנת 1987 הלוואה מהבנק לרכישת דירה. הם שילמו במשך שנים את ההלוואה כסדרה וכמעט סיימו לסלקה לחלוטין. היא מכחישה את החוב הנטען ע"י הבנק. לטענתה ב"כ הבנק עו"ד ברלינר דרשה סכומים כל הזמן והם שולמו לחשבונה ואולם אינם מופיעים בלוח הסילוקין של הבנק ובחשבון ההוצל"פ.

3. המבקשת טוענת שנפלו פגמים בהליך המימוש. לטענתה הסכמי ההלוואה אינם עומדים בדרישות סעיף 38 לחוק ההוצל"פ ועל כן עומדת לה הזכות, לכל הפחות, לדיור חלוף. לטענתה, בשנת 2000 פנתה עם בעלה לוועדת חריגים שפרסה את יתרת החוב והחוב שבפיגור למשך 30 שנה בגובה החזר חודשי בסך 428 ש"ח ללא ריבית ללא הצמדה וללא ערבים. הפקידה אמרה להם לחתום על המסמכים ולא הסבירה להם דבר לגבי הרשום במסמכים. איש לא הסביר לה על זכותה לדיור חלוף ועל כך כי היא מוותרת על הזכות, לא בהלוואה הראשונה בשנת 1987 ולא לאחר מכן.
4. המשיב כופר בכל האמור. ע"פ לוחות סילוקין ודפי חשבון המבקשת לא עמדה בתשלומים השוטפים ועל כן ולאחר צבירת פיגורים פתח בהליכי מימוש כדין והגיש את שטר המשכון לביצוע בלשכת ההוצל"פ ביום 8.9.98. בפועל לא בוצע הפינוי עקב נסיונות להגיע להסדר ולפריסת ההלוואה ואולם גם באלו לא עמדה המבקשת, היא הפקידה סכומים שונים על חשבון הפיגורים אך לא את מלואם וכן לא עמדה בתשלומים השוטפים.

5. לענין טענות תחולת סעיף 38 לחוק ההוצל"פ טוען המשיב כי בסעיף 4 לנספח תנאי הסכם המשכון נרשם במפורש כי לא יחולו הגנות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר וסעיף 38 לחוק ההוצל"פ ועל כן ויתרה המבקשת בחתימתה על זכותה. המשיב דוחה את הטענות לפיהן המבקשת לא קראה או לא ידעה על מה היא חותמת בהתאם להלכה הפסוקה לפיה חזקה על אדם שחותם על מסמך, שיודע על מה חתם.

העובדות שהוכחו דיון והכרעה

6. טענות הגרעין של המבקשת הן 3 בעיקרן: האחת כי הסכומים שבתיק ההוצל"פ לא משקפים אל נכון את חובה האמיתי וכי חרף סכומים רבים ששלמה לא הוקטן חובה או כי לא נוצרו פיגורים המצדיקים פתיחת תיק הוצל"פ ומימוש הדירה. הטענה השניה כי הסכם המשכון מיום 25.5.97 אינו תקף ודינו בטלות ולחלופין אין ליתן תוקף לסעיף שבו בדבר ויתור על זכות דיור חלוף. הטענה השלישית והחלופית כי ע"פ ההלכה הפסוקה הויתור על דיור חלוף צריך להיות מודע ומפורש ובעניננו, באופן עובדתי, לא היה ויתור כזה לא בהסכם מ-1987 ולא בהסכם המשכון מ-1997.

7. לאחר שעיינתי בראיות ובטענות דין התביעה להתקבל בחלקה.

8. ביום 10.4.87 חתמה המבקשת על הסכם הלוואה ע"ס 40,660 ש"ח לשם רכישת דירה ברחוב סוקולוב 42 קרית אתא הידועה כחלק מחלקות 85,86,87,89 בגוש 11009. המבקשת לא עמדה בתשלומים החודשיים ועל כן הוגש שטר המשכון לביצוע בלשכת ההוצל"פ ביום 8.9.98. פינוי הדירה לא בוצע בהסכמת המשיב הואיל ומעת לעת הפקידה המבקשת סכומים שונים.

9. הפיגור בתשלומים נכון ל-22.2.05 עמד לטענת המשיב על 13,000 ש"ח והיתרה לסילוק ההלוואה על 90,348 ש"ח. (ללא הוצאות ושכ"ט). בשנת 2003 שילמה המבקשת תשלום אחד בלבד ובשנת 2004 שלושה תשלומים בלבד. בניגוד לטענות המבקשת שתיק ההוצל"פ נפתח למרות שכמעט וסילקה את מלוא ההלוואה הוכח מתוך המסמכים, דוחות התקבולים ולוחות הסילוקין שלא הופרכו בשום דרך, כי המבקשת לא עמדה בתשלומים צברה פיגורים לא קטנים, והפקידה מעת לעת כספים שלא היה בהם לסלק את חובה.

10. המבקשת חתמה על הסכם תשלומים ב-13.7.99 (נ/5) בו התחייבה לשלם אך לא שלמה לפי ההסכם ואף לא לפי התחייבותה לשלם כל חודש 1,000 ש"ח.

המבקשת הגיעה להסדר עם המשיב לפיו תשלם סך 2,000 ש"ח וכן תעמוד בתשלומים השוטפים אך לא עשתה כן. ביום 24.2.05 הגישה בקשה לצו מניעה נגד הפינוי מהדירה ובהחלטת בית המשפט נקבע כי הפינוי יעוכב ל-3 חודשים בכפוף להפקדת סך 500 ש"ח. גם סכום זה לא הופקד חרף הוראת בית המשפט.

11. ע"פ עדות מר קויפמן, מנהל מחלקת ניהול הלוואות במשיב, הפיגורים נכון ליום התצהיר עמדו על 13,000 ש"ח. נכון ליום מתן העדות בבית המשפט עומדים כבר על 18,000 ש"ח.

12. גם טענתה של המבקשת לפיה עו"ד ברלינר דרשה סכומים כל הזמן והם שולמו לחשבונה ואולם אינם מופיעים בלוח הסילוקין של הבנק ובחשבון ההוצל"פ, לא הוכחה כנכונה. להפך, מר קויפמן הסביר כיצד ניתן לראות את הסכומים שהתקבלו אצל עו"ד ברלינר מופיעים בדוח התקבולים ראה עדותו עמ' 11 ש' 26 עד עמ' 12 ש' 7) .

13. המבקשת בקשה להוכיח כי חיובי הבנק אינם נכונים והגישה חוות דעת אותה משכה מהתיק בסופו של יום.

14. לסיכום נושא זה, טענתה של המבקשת היא מסוג הטענות של הודאה והדחה (פרעתי) שהנטל להוכיחם עליה. ספרי הבנק ונכונותם לא נסתרו ע"י המבקשת ונראה כי לא יכולה להיות מחלוקת שנוצרו פיגורים שאף הלכו וגדלו במהלך ניהול התיק. נוכח חוסר יכולתה לשלם את הפיגורים והתשלומים השוטפים נראה כי הטענה להעדר חוב מהווה דחיית הקץ בלבד ודינה להדחות.

15. טענת היעדר תוקף לשטר משכון מיום 25.5.97 - אין מחלוקת כי המבקשת (ובעלה) לא חתמו על שטר משכון מיום 25.5.97. מי שחתם בשמם ובמקומם הוא מר קויפמן ע"פ יפוי כוח נוטריוני וזאת כ-10 שנים אחרי החתימה על הסכם ההלוואה. מכאן שלא יכולה להיות מחלוקת כי הויתור על דיור חלוף בשטר המשכון אינו ויתור שהיה מוסכם ואף ידוע למבקשת באופן עובדתי ב-1997.

16. בהודעת המשיב לבית המשפט מיום 17.10.06 צורף צילום יפוי הכוח מכוחו חתם מר קויפמן על הסכם המשכון (שגם בו, כמובן אין הסמכה לוותר על דיור חלוף), דא עקא שבעותק צילומי זה של יפוי הכוח, כלל לא מופיעה חתימת המבקשת וחרף הפניית תשומת ליבו של המשיב לענין זה לא צירף המשיב עד היום יפוי כוח מקורי או אף צילום ובו חתימת המבקשת. בעיני מדובר בפגם היורד לשרשו של ענין שכן אין למעשה בפני בית המשפט יפוי כוח מאת המבקשת המאפשר לנציג הבנק לחתום על שטר המשכון מיום 25.9.97 במקומה. המשיב טוען בסיכומיו כי לפי סעיף 19 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 יפוי הכוח מהווה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת לדברי הנוטריון ולמעשיו ולדברי אחרים שאמרו או עשו בפניו, הכל כאמור באישור, וכן היא טוענת כי המבקשת יכלה לפנות לנוטריון ולקבל את יפוי הכוח המקורי. אני סבורה שטעות בידיו של המשיב בטיעון זה. מי שצריך להגיש יפוי כוח מקורי זה המשיב שמבקש להסתמך עליו מכוח כלל הראיה הטובה ביותר, ואין מקום לשלוח את המבקשת לחפשו. ביחוד נכון הדבר שעה שעו"ד מטעם המשיב (עו"ד אהוד כהן), הטביע חותמת וחתימה לפיה הצילום מתאים למקור ומכאן ובהנחה שהחותמת הוטבעה כדין, חייב המקור להמצא בידי המשיב. לא זו אף זו, כל מה שמאשר הנוטריון הוא שהמבקשת חתמה בפניו על מסמך המצורף והמסומן א', דא עקא שהמסמך שצורף ע"י הבנק לאישור הנוטריון איננו חתום כאמור ע"י המבקשת ואפילו לא מסומן באות א' כך שאין כל ראיה שהמסמך שצורף ע"י המשיב הוא זה שנחתם לפני הנוטריון. בשל אי בהירות זו בראיה שנטל הוכחתה המוטל על המשיב, היה עליו (ולא על המבקשת) לזמן את הנוטריון עם יפוי הכוח המקורי ואולם המשיב לא עשה כן וע"פ ההלכה הפסוקה יש לזקוף את המחדל בהבאת הראיה נגדו ולקבוע שאילו היה הנוטריון מובא לעדות לא יכול היה לאשר שהמסמך הלא חתום ושאינו נושא סימון א', הוא יפוי כוח עליו חתמה המבקשת דוקא. המסקנה מהאמור לעיל, המשיב לא הרים את הנטל להוכיח כי שטר המשכון מיום 25.5.97 נחתם כדין.