פסק-דין בתיק הפ 1185/06

1.         מבטח משלם תגמולים למבוטחו בגין רכב שנגנב ומקבל לידיו ייפוי כוח להעברת הבעלות ברכב. בחלוף 6 שנים נמצא הרכב בידי משטרת ישראל וכעת המבטח מבקש להצהיר כי זכות הבעלות ברכב על פי ייפוי הכוח שבידו עדיפה על עיקול של צד שלישי שנרשם כדין כ-11 חודשים קודם לכן. האם זכותו של המבטח עדיפה? זו השאלה הניצבת בפניי בתיק זה.

2.         הבקשה שלפניי  הינה למתן צו הצהרתי לפיו המבקשת הנה הבעלים החוקי והיחיד של רכב מיצובישי, מס רישוי 88-602-20 (להלן: "הרכב"), וכן כי העיקולים שהוטלו על הרכב לטובת המשיבים בטלים. המשיבים 1 ו - 4 מתנגדים לבקשה.

3.         לאחר שהוגשו סיכומים מטעם המבקשת ומשיבה מס' 4 (להלן: "המשיבה") הובא התיק לפני למתן פסק דין. בהתאם להחלטה מיום 26.02.07, ובנסיבות תיק זה, פסק הדין שיינתן יחייב את המשיבים 1 ו-4 כאשר המשיב 2 הסכים לבקשה והמשיבים האחרים לא התנגדו ולא התייצבו לדיון ועל כן יש לראותם כמסכימים לבקשה.

עובדות המקרה

4.         המבקשת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את הרכב אשר היה בבעלות מר רן שטרן (להלן: "מר שטרן"), הבעלים של חברת "שטרן אסנהיים" בתקופה שבין 1.7.00 ועד 30.06.01 בפוליסה שמספרה 100-7-17-079928 (להלן: "הפוליסה"). ביום 24.12.00 נגנב הרכב, והודעה על כך נמסרה למשטרת ישראל. המבקשת לאחר שבדקה כי הרכב נקי מעיקולים, שילמה את תגמולי ביטוח בסך של 82,591 ש"ח, בהתאם לפוליסה, למשעבדת הרכב (ראה נספחים ב' ו - ג' לסיכומי המבקשת).

מר שטרן חתם על ייפוי כוח בו אישר כי המבקשת רכשה מידיו את כל הזכויות ברכב לרבות הבעלות בו, עם תשלום תגמולי הביטוח. המבקשת הודיעה למשטרה כי עם תשלום תגמולי הביטוח הרכב הועבר לבעלותה ובמידה והרכב ימצא יש להודיע לה על כך (ראה נספח ד' לסיכומי המבקשת).  הרכב היה מבוטח לטובת רם שטרן, הבעלים הרשום של הרכב, מששולמו לו תגמולי הביטוח הוא חתם על ייפוי כוח להעברת הבעלות ברכב, לכשימצא.

בהתאם לעובדות שנמסרו ממשרד הרישוי, בכתב התשובה, ביום 27.12.00   נרשמה הערת משטרת ישראל כי הרכב נגנב. הרכב נמצא וההערה הנ"ל הוסרה ביום 12.6.06.

במהלך חודש יוני 2006 אותר הרכב ע"י משטרת ישראל (ראה נספח ו' לסיכומי המבקשת). ביום 10.07.05 הטילה המשיבה עיקול על הרכב במסגרת הליכי הוצל"פ (ראה נספח ב' לסיכומי המשיבה).

בהתאם למוסכם בין המשיב 1 לבין המבקשת (פרוטוקול עמ' 2 מיום 26.2.07), חוות דעת השמאי אשר בדק את מספרי השילדה של הרכב מספקים לצורך זיהויו הרכב לצרכי הרישום.

טענות המבקשת

5.         לטענת המבקשת הנחיות משרד הרישוי אינן מתירות ביצוע שינוי בעלות על רכב שאינו בנמצא, קרי, רכב גנוב, ולפיכך לא יכלה להעביר את הבעלות על הרכב על שמה (ראה נספח ז' לסיכומי המבקשת).  המבקשת טוענת כי הרישום במשרד הרישום אינו יוצר בעלות ברכב והינו דקלרטיבי בלבד. הבעלות הקובעת היא הבעלות הקניינית, שעברה אליה מהמבוטח ממועד תשלום תגמולי הביטוח. הבעלות ברכב עברה מכוח הפוליסה (סעיף 6), מכוח זכות התחלוף לפי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח") ומכוח סעיף 6 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986. המבקשת סבורה כי היא הוכיחה את בעלותה ולפיכך יש למחוק העיקולים ולהצהיר כי היא הבעלים של הרכב. זכותה כבעלת הרכב גוברת על זכות מטיל העיקול, הגם שהרכב לא נרשם על שמה במשרד הרישוי.

טענות המשיבים

6.         המשיב 1 מציין עוד בתגובתו כי אין מניעה לרישום הרכב ע"ש המבקשת כפוף לציון מספרי השילדה של הרכב (שכן את המספר לוחית הזיהוי ניתן להחליף בנקל וכן בכפוף להסרת העיקולים. עוד לטענתו בהמרצת הפתיחה לא מופיע מידע לגבי זהות הרכב, מלבד מספר הרישוי. לטענתו יש לציין את מספר השילדה והמנוע המקוריים המוטבעים בו באמצעות בדיקת מז"פ וזאת בטרם תוכל המבקשת לקבל רישוי מחודש. עמדתה העקרונית של רשות הרישוי הינה כי לא תוכל לרשום רכב בלתי מזוהה על שם אדם כלשהו. לפיכך כפוף לאישור מז"פ, תשלום האגרות והסרת העיקולים, המשיב יכבד כל החלטה של ביהמ"ש.

7.         המשיבה טוענת כי בעת ביצוע העיקול ברכב הסתמכה המשיבה על העובדה כי הרכב היה עדיין בבעלותה של חברת שטרן אסנהיים, שכן ברישומי משרד הרישוי הופיע הרכב עדיין על שמה. בשלהי שנת 2006 התעורר לפתע צד שלישי, בדמות המבקשת, מתרדמתו וטוען לזכויות ברכב.

המשיבה סבורה כי הנחיות משרד הרישוי עליהן מסתמכת המבקשת, כלל לא היו תקפות בחלק ניכר מהזמנים הרלוונטים לתביעה זו, ועדיין המבקשת לא עשתה כל פעולה להעברת הבעלות ברכב על שמה, היא לא ניסתה לפנות למשרד הרישוי לרשום את הרכב על שמה, למרות שהיה בידה יפוי כוח לעשות כן ואף לא רשמה כל הערה במרשם משרד הרישוי ביחס לזכויותיה.

המשיבה ממשיכה וטוענת כי מערכת היחסים בין מר שטרן וחברת שטרן אסנהיים למבקשת ופעולות שבוצעו מכוחה, כגון חתימה על ייפוי כוח ושטר סילוק, אינם מחייבים את המשיבה. לו המבקשת הייתה מעגנת את בעלותה הנטענת אצל רשם המשכונות ו/או רשם החברות, הרישומים היו מחייבים צדדים שלישיים. מאחר ורישומים אלה לא נעשו לא ניתן לקבל את טיעוניה ביחס לפעולות הרישום שנעשו בינה לבין מר שטרן וחברת שטרן אסנהיים. מלבד החתמת הבעלים הקודמים על שטר סילוק וייפוי כוח, פעולות שלכל הדעות אינן יוצרות בעלות, המבקשת לא יצרה  כל סימן של בעלות ברכב.

אומנם הרישום במשרד הרישוי אינו קונסטיטוטיבי, אולם לטענת המשיבה חשיבותו של הרישום היא רבה שכן זהו מרשם פתוח, החשוף לעין הציבור, ואשר מאפשר לפועלים בשוק לבחון את מצב הזכויות ברכב כפי שהוא רשום. יש אינטרס ציבורי מובהק להבטיח כי המרשם יהא אמין ומדוייק ברמה גבוהה, וישקף נכונה את מצב הזכויות האמיתי ברכב. אין לקבל מושג של בעלות ערטילאית, כפי שהמבקשת מנסה ליצור יש מאין בטיעוניה שכן בעלות נוצרת אר ורק ע"י חזקה בפועל ברכב ובפירוש לא ע"י מסמכים פלוניים שהמשיבה אינה צד להם. אין ספק כי המבקשת שקטה על שמריה מעת גניבת הרכב ולא נקפה אצבע בכדי לעגן את זכויותה בדרך כלשהי. לטענת המשיבה אין לקבל את טענת המבקשת כי נמנעה עם השנים מלעביר בעלות משום שלא רצתה "להפסיד יד" ברכב ולפיכך  אם המבקשת התרשלה בהגנה על זכויותיה, אין לה להלין אלא על עצמה. בענייננו יש להטיל אחריות על המבקשת שבמשך למעלה מחמש שנים נמנעה מלרשום את זכויותיה במשרד הרישום ויצרה הסתמכות אצל המשיבה, למרות שהיה בידה ייפוי כוח מבעלי הרכב ולמרות שלא הייתה כל מניעה לעשות כן.

דיון

8.         כאמור המבקשת טענה כי לא העבירה את הבעלות ברכב ברישום במשרד הרישוי על שמה משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא עקב טענתה כי הנחיות משרד הרישוי אינן מתירות ביצוע שינוי בעלות ברכב גנוב, והשנייה היא טענת המבקשת כי נמנעה עם השנים מלעביר בעלות משום שלא רצתה "להפסיד יד" ברכב וזאת לאור העובדה כי המחוקק הוסיף את תקנה 284 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") רק בשנת 2003.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים וכן לאחר שעייינתי במסמכים שצורפו ע"י הצדדים לא שוכנעתי כי הוכח ע"י המבקשת, נוהג בקרב חברות הביטוח, לפיו נמנעו חברות הביטוח מהעברת הבעלות ברכב על שמן, או יצירת סימן כל שהוא של בעלות ברכב גנוב אשר בגינו שולמו תגמולי ביטוח. מכל מקום היה על המבקשת לשקול כלכלית מה להעדיף; הפסד בגין ירידת ערך מסויימת עקב הוספה של "יד" לרכב או סיכון להפסד חלק גדול או מלא של הרכב.