פסק-דין בתיק הפ 117/07

בקשה לביטול פסק בורר של כב' הבורר עו"ד תגר עמיאל, מיום 30.10.06.

המשיב הועסק על ידי המבקשת שהיא קבוצת כדורגל, כמאמן. לטענתו, נותרה המבקשת חייבת לו כסף. הצדדים הופנו להליך בוררות במסגרת המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל. מדובר בבוררות סטטוטורית.

הבורר שמונה היה עו"ד עמיאל תגר. לאחר הגשת כתבי בית הדין, התייצבו הצדדים בפני כב' הבורר ביום 3.11.05 (פרוטוקול הישיבה צורף כנספח ה' לתשובת המשיב לבקשה).

כעולה מהפרוטוקול, הצדדים הודיעו כי הם מקווים שיצליחו להגיע להסכמה מחוץ לכותלי הבוררות, ובקשו כי הבורר לא יקבע את התיק לדיון נוסף.

בהמשך להודעת הצדדים, קבע כב' הבורר בהחלטתו מיום 3.11.05, כי:

" אפעל על פי הודעת הצדדים או מי מהם בדבר רצונו להמשיך בהליכים. לא תינתן הודעה כאמור עד ליום 1.4.06 - תמחק התביעה".

בין הצדדים נחתם ביום 30.12.05 הסכם (הנושא תאריך 29.12.05), בו נקבע כי המבקשת שילמה למשיב את הסך של 19,330 ש"ח, ונקבע בו גם כי המאמן - הוא המשיב - מתחייב לסגור את תיק הבוררות שנפתח בהתאחדות לכדורגל (הסכם זה יכונה להלן: " הסכם הפשרה").

המבקשת טוענת כי הסכם הפשרה הביא לקיצו את הליך הבוררות והפקיע את סמכותו של הבורר.

המשיב מצידו טען כי להסכם הפשרה אין תוקף. הוא הגיש ביום 1.1.06 הודעה לבורר, בה עתר כי הבורר יורה על המשך ההליכים בתיק. הוא טען כי חרף האמור בהסכם הפשרה, הסכום שצוין בו לא שולם לו, תוך ביצוע מעשה הונאה ונוכלות של יו"ר הקבוצה מר אביחי שטרית.

לאור ההודעה הנ"ל של המשיב, קבע הבורר דיון בתיק ליום 4.1.06.

המבקשת עתרה כי הבורר יורה על דחייתו של הדיון הנ"ל, ובקשתה נדחתה.

הליכי הבוררות נמשכו, הבורר נתן מספר החלטות ביניים (בין היתר ביחס לבקשת פסילה ובקשה בנוגע לסמכותו), ובסופו של דבר ניתן פסק הבורר - שביטולו מתבקש בבקשה הנוכחית.

המבקשת העלתה מספר טענות לביטול פסק הבורר.

הטענה המרכזית שלה היא כי הבורר לא היה מוסמך לדון בטענות המתייחסות לתוקפו של הסכם הפשרה, שהוא הסכם שנכרת מחוץ לכותלי הבוררות, ולא היה חלק מהתביעה המקורית שהוגשה לבורר.

בסיכומים מטעמו, טען נציג המבקשת, כי לאור התנהלות הליכי הבוררות, יש לקבוע כי הליך הבוררות לא החל, ולכן היה מקום להגיש כל תביעה נוספת - ובכלל זה תביעה להורות על בטלותו של הסכם הפשרה - כתביעה נפרדת להתאחדות, שהיתה צריכה למנות בורר חדש לדיון בה.

הבורר - על פי הטענה, הפסיק את הבוררות, והוא לא היה זכאי לחדש אותה. לאור ההחלטה מיום 3.11.05, הסכם הפשרה לא היה אמור לחזור אל הבורר בכל מקרה.

אינני מקבלת את טענת המבקשת.

ראשית, אני סבורה כי מפרוטוקול הדיון מיום 3.11.05, עולה כי הליך הבוררות החל בפני כב' הבורר - וזאת לאחר שהוגשה בפניו תביעה על ידי המשיב, והמבקשת הגישה כתב הגנה. הבורר השהה את הליך הבוררות, כדי לתת לצדדים הזדמנות לבוא בדברים. הבורר בהחלטתו קבע כי הדיונים יימשכו על פי הודעת הצדדים " או מי מהם". כלומר - הבורר הותיר פתח לצדדים להגיע להסכם פשרה, אולם קבע כי אם אחד מהצדדים יודיע כי הוא מבקש להמשיך את הליך הבוררות  - ההליך יימשך.

ואכן - אחד המצדדים - המשיב - הודיע לבורר כי הוא מבקש להמשיך את הליך הבוררות, ולכן לא היתה כל מניעה כי הבורר יפעל בהתאם להחלטתו, ויורה על המשך הליך הבוררות.