פסק-דין בתיק הפ 11533/99

רקע כללי

הוועדה המקומית לתכנון ובניה, המבקשת, הגישה ביום 7.12.99 תביעה על דרך של המרצת פתיחה ע"פ סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943. ההמרצה במקורה הופנתה כנגד מזל לוי ושלום לוי (להלן: " המשיבים המקוריים").

במסגרת המרצת הפתיחה התבקש ביהמ"ש לצוות על המשיבים המקוריים למסור למבקשת את החזקת שטח קרקע המוחזק על ידיהם בחלקה 652 בגוש 6108 (167 מ"ר) וחלקה 662 בגוש 6108 (140 מ"ר).

במהלך הדיונים בפני השופט ישעיה (ע"פ החלטתו מיום 20.6.00), צורפו שתי משיבות נוספות: האחת, עיריית ת"א-יפו (משיבה מס' 3) והשנייה, חב' מגדלי אלרוב בע"מ לשעבר גבעת עמל בע"מ (משיבה מס' 4).

בין לבין, תוקנה התובענה כך שהשטח הנדון הינו חלקה 662 בגוש 6108 בלבד (להלן: " חלקה 662").     

בהמשך (בהחלטה מיום 13.1.02) איפשר ביהמ"ש לב"כ המשיבים המקוריים לתקן את כתב התשובה באופן בו הוחלפו המשיבים המקוריים, מאחר ונפטרו לבית עולמם. בהחלטתו קבע, בין היתר: " ... אאפשר לעו"ד דויד לתקן את כתב התשובה שלו... וכפועל יוצא מכך הוא יהיה רשאי לקבוע טענות לכתב התשובה שלו המתבקשות כתוצאה משינוי בעל דין".

המשיבים מכאן ואילך הם: אהרון לוי, בנם של המשיבים המקוריים וערן לוי, בנו של אהרון ונכדם של המשיבים המקוריים (להלן: " המשיבים"). אלה טוענים לזכאותם מכח "זכות אבות" ומכח מגוריהם הם במקרקעין.

המשיבים הגישו תצהיר ב-11.2.02, אשר לא עמד בתנאים הקבועים בהחלטה מיום 13.1.02, לפיכך הגישה המבקשת את בש"א 5886/02, במסגרתה, בין היתר, טענה כי התצהיר האמור הוגש תוך חריגה וסטייה מן ההחלטה האמורה. בהחלטת השופט מיום 14.3.02 נכתב: " אני מחזיר בזאת לעו"ד דויד את התצהיר שהוא הגיש לביהמ"ש מיום 11.2.02 ומורה לו להגיש תצהיר חדש... התצהיר החדש ישתרע על לא יותר מ-5 דפים מודפסים (לא הדפסה צפופה) ויכלול אך ורק את שהוריתי בהחלטתי הקודמת ואת שנתבקש ורלוונטי לתובענה כפי שהוגשה ע"י המבקשת".

ביום 14.4.02 הוגש התצהיר נשוא החלטה זו. בעקבותיו הגישה המבקשת את בש"א 9373/02, בה נתבקש ביהמ"ש להורות על מחיקת התצהיר, או לחילופין להורות על השמטת סעיפים מן התצהיר. בדיון שנערך ביום 3.7.02, חזר בו עו"ד דרנס מן הבקשה בכפוף לשמירה על זכותו לחזור ולבקש מביהמ"ש לא להתייחס לטענות נוספות שנכנסו לתצהיר, שאינן נוגעות לעצם פטירת המשיבים המקוריים.

כאמור, עו"ד דויד הצהיר כי הוא שומר את הזכות להתנגד לכל הטענות שעלו בבקשה של עו"ד דרנס.

בכפוף להצהרות אלו מחק השופט ישעיה את הבקשה.

בשלב זה החלה שמיעת הראיות, אך בתום הדיון פסל השופט ישעיה את עצמו מלדון בתיק. בתוך כך, הועבר התיק לשופטת ענת ברון, אשר פסלה עצמה מלדון בו ולכן הועבר התיק לשופטת גרסטל שאף היא פסלה עצמה. בסופו של דבר בשלהי שנת 2003 הגיע התיק להידון בפני. 

ביום 8.10.03 נתתי את החלטתי בה הבהרתי לכל הצדדים, כי מבחינה דיונית המשיבים באים בנעלי המשיבים המקוריים וכך גם יש לפרש את מעמדם בנוגע לתצהירים.

ביום 23.11.03 הגישה הועדה בקשה למחיקת סעיפים מתצהיר המשיבים שהוגש ביום 19.11.03 (בש"א 21004/03).  ביום 11.1.04 נתתי את החלטתי וקבעתי שסוגיות, אשר עלו לראשונה בתצהיר הנ"ל לא ידונו.   

טיעוני הועדה המקומית

התביעה מופנית כנגד המשיבים מאחר ולטענת הועדה ה"משיבים המקוריים" וכיום המשיבים, מתגוררים במבנה מגורים שהוקם על המקרקעין ללא היתר וללא זכות חוקית, לאמור הינם מסיגי גבול.

לגרסת הוועדה כבר ביום 8.3.94 נדרשו המשיבים המקוריים על ידי העירייה לפנות את המקרקעין, אולם לא נענו.

הועדה טענה, כי המקרקעין המופקעים מיועדים לשמש לצרכי ציבור, כשטח ציבורי פתוח או כמבנה ציבור. לשיטתה, על פי הוראות סעיפים 189-190 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה- 1965 והוראות סעיפים 5-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור),  יש להיעתר לתביעה.

תשובת המשיבים

המשיבים תוקפים את בקשת הועדה לאורכה ולרוחבה, טענתם היא, כי אין להיעתר לבקשה מאחר והוגשה בחוסר תום לב, באי דיוק בפרטים, בחוסר סמכות, בשיהוי והתיישנות ובעוד שלל טענות לפגמים.