פסק-דין בתיק הפ 1146/06

1.         בפני בקשת המבקשת לבטל פסק בורר שניתן ע"י הבורר, עו"ד שמואל זיסמן, לפיו חוייבה המבקשת לשלם למשיב סכום כולל של כ- 7.2 מיליון ש"ח.

הכרעת הבורר ניתנה בשני שלבים. בפסק שכונה על ידו כ"פסק בורר שלב א'" שניתן ביום 22.8.05 דחה הבורר את טענת המבקשת ואת תביעתה הכספית נגד המשיב, בקובעו כי אין הוא אחראי למעשיו או מחדליו של צד ג', היינו של הקבלן שהתחייב לבנות עבור המבקשת על מגרשו של המשיב מרפאה, ולא עמד בכך כמתחייב מההסכם שנחתם ביניהם.

בפסק הבורר "שלב ב'" שניתן ביום 9.7.06 דן הבורר בתביעת המשיב נגד המבקשת וקבע כי המבקשת נותרה חייבת לו כספים בתמורה לרכישת חלק מזכויות המגרש, עליו אמורה היתה להבנות ע"י הקבלן מרפאה עבור המבקשת. הבורר קבע כי יתרת חוב זו עומדת על 6,001,039 ש"ח ליום 1.7.06.

הבורר חייב את המבקשת לשלם למשיב סכום זה בצרוף הוצאות שכ"ט עו"ד ריבית והפרשי הצמדה בשעורים שנקבעו בפסק, העולים יחדיו עד כ- 7.2 מיליון ש"ח.

2.         על פסק הבורר, על שני חלקיו או "שלביו", מלינה המבקשת ואותו היא מבקשת לבטל, על יסוד מספר עילות ביטול העומדות לה, לטענתה, במקרה זה.

            את מירב חיציה מפנה המבקשת כנגד תוכנו של הפסק, קרי כנגד קביעותיו וממצאיו של הבורר. לטענתה חוייב הבורר ע"י הצדדים לפסוק "על פי הוראות החוזה והדין המהותי". הוא לא עשה כן ומשכך חרג מסמכותו חריגה המצדיקה את ביטול הפסק לפי ס' 24(3) ואף לפי ס'(7)24 לחוק הבוררות.

            עוד טוענת המבקשת כי הפסק שהוציא הבורר מתחת ידו אינו ניתן לביצוע ולכן הזכות לבטלו עומדת לה אף על פי ס'(9)24 ו- (10)24 לחוק הנ"ל.

המשיב דוחה טענות המבקשת וטוען כי טענות המבקשת כנגד הפסק, רובן כולן, "ערעוריות" באופיין.

            אין מדובר לטענתו, בחריגה מהמסכות שהוקנתה ע"י הצדדים לבורר, ואף לא בפסיקה שלא על פי הדין המהותי. אף את טענת המבקשת כי הפסק לא ניתן לביצוע דוחה המשיב.

3.         עיון בפסק הבורר ובהוראות הסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים מגלה כי הבורר בחן את הוראות החוזה והגיע למסקנה שהתבססה על הפרשנות שניתנה על ידו למונח "ממכר" בו השתמשו הצדדים לחוזה שנחתם ביניהם, לפיה המשיב מכר למבקשת את זכויות הבעלות שהיו לו במגרש בלבד, ולא את מבנה המרפאה, שאמור היה להבנות עליו ע"י הקבלן עבור המבקשת. על  יסוד מסקנה זו, בעיקר, פסק הבורר כפי שפסק, במחלוקת בין הצדדים שבפני וביניהם בלבד (הקבלן לא היה צד להליך הבוררות).

בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי הבורר פסק בניגוד להוראות החוזה. הוא אמנם פרש תניות או הגדרות כאלה או אחרות שהוכנסו לחוזה ע"י הצדדים החתומים עליו, כפי שפרש, אך לטענה כי פרשנותו המוטעות (לטענת המבקשת) מצביעה על פסיקה בניגוד להוראות החוזה, אין כל יסוד.

אף אם טעה הבורר בפרשנות שנתן למונח "ממכר", או בקביעות או מסקנות אחרות (ואינני מחווה דעה בענין זה),  אין להסיק מטעויות אלה, אם אכן מדובר בטעויות, כי הבורר פסק בניגוד להוראות החוזה. נהפוך הוא, מהפסק עולה כי הוראות החוזה, אותן פרש כפי שפרש, היו נר לרגליו של הבורר ולאורן צעד במהלך מלאכת הפרשנות ומעשה הבוררות אותו ביצע על פי הסכמת שני הצדדים והנחייתם.

לא ניתן איפוא, לקבל טענת המבקשת לפיה חרג הבורר מהסמכות שהוקנתה לו ע"י הצדדים לפסוק "על פי הוראת החוזה", ולפיכך אין מקום לבטל את הפסק על פי הוראות ס' (3)24 לחוק הבוררות.

4.         אף הטענה כי תוכן הפסק, קרי הפרשנות שניתנה ע"י הבורר לתניות שבהסכם ולמונח "ממכר", נוגד את הדין המהותי, על פיו חויב הבורר לפסוק, אף בה אין ממש.

נפסק ונקבע לא אחת ע"י בתי המשפט, כי טעויות בפרוש הדין או בישומו, אינן מקימות עילה לביטול הפסק, על יסוד הוראת ס' (7)24 לחוק הבוררות.

            (ראה רע"א 1260/94 בן חיים אבי חן בע"מ פד"י מ"ח (4)826).

            אם תגרוס אחרת תמצא מאיין את הרציונל העומד ביסוד חוק הבוררות, השולל מהצדדים המתדיינים בפני בורר את זכות הערעור על פסק בורר (ראה ס' 23(א) לחוק הבוררות).

עילת הביטול על פסק בורר לפי ס' (7) 24 תקום רק מקום שהבורר, שחוייב לפסוק על פי הדין, התעלם ביודעין מהדין. (ראה רע"א 1260/94 הנ"ל). "הזכות לטעות" בפרוש הדין או ביישומו שמורה לבורר. הצדדים בהפקידם את המחלוקת ביניהם להכרעתו ידעו על קיומה של "זכות" זו, או היו אמורים לדעת על קיומה.

כך ובניגוד לטענת ב"כ המבקשת בענין זה, נפסק ע"י ביהמ"ש העליון ב- רע"א 113/87 נתיבי אילון בע"מ שטאנג ובניו בע"מ פד"י מ"ה(5) 511).