פסק-דין בתיק הפ 1124/07

א. רקע

בפניי בקשה לביטול תוספת לפסק בוררות שניתנה על ידי בית הדין לדיני ממונות בקריית אונו ביום 13.6.07.

בין המבקשים, עמותת שערי תורה נתניה (ע"ר) ואח' (להלן: " המבקשים") לבין המשיב, שלמה גבריאל (להלן: " המשיב") התנהלה בוררות בפני בית הדין לדיני ממונות בקריית אונו (להלן: " בית הדין" או " הבורר"), אשר עניינה הסכם שכירות לפיו השכיר המשיב למבקשים נכס ברחוב הגפן בנתניה. ביום 30.4.07 ניתן על ידי בית הדין פסק בוררות אשר חייב את המבקשת 1 לשלם למשיב סך של 91,848 $ ו-2,500 ש"ח (להלן: " פסק הבוררות").

ביום 13.6.07 ניתנה תוספת לפסק הבוררות (להלן: " התוספת"), לפיה החיובים שנקבעו בפסק הבוררות מתייחסים לשלושת המבקשים, ביחד ולחוד. זאת בעוד שבפסק הבוררות התייחס הבורר לשלושת המבקשים בלשון אחת, בכנותו אותם "הנתבעת". תוספת זו ניתנה בעקבות בקשת הבהרה שהוגשה על ידי המשיב לבית הדין (להלן: " בקשת ההבהרה").

ב. טענות הצדדים

לטענת המבקשים, ביום 19.9.07 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בקשה בה"פ 1048/07 לאישור פסק הבוררות. רק בשלב זה נודע למבקשים, לטענתם, כי לאחר מתן פסק הבוררות ניתנה על ידי בית הדין ביום 13.6.07 תוספת לפסק הבוררות. המבקשים טוענים, כי לא ידעו על הגשת בקשת ההבהרה מטעם המשיב לבית הדין הבורר, בעקבותיה ניתנה התוספת על ידי בית הדין; כי לא ניתנה להם הזדמנות להגיב על בקשת ההבהרה; כי נודע להם לראשונה על מתן התוספת רק עם הגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות; וכי התוספת לא נמסרה להם מעולם עובר להגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי בא-כוחם אשר ייצג אותם בהליכי הבוררות הפסיק לייצגם עובר להגשת בקשת ההבהרה מטעם המשיב, וכי אף אם הומצאו בקשת ההבהרה והתוספת לבא-כוחם, הרי שהן לא הובאו לידיעתם של המבקשים.

לפיכך, טוענים המבקשים, יש לבטל את התוספת לאלתר, מאחר שלא ניתנה להם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם בפני הבורר, זאת בהתאם לסעיף 24(4) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: " חוק הבוררות"). לחלופין עותרים המבקשים, כי עניינם יוחזר להכרעת הבורר, לאחר שמיעת טענותיהם בעניין בקשת ההבהרה. יצויין, כי המבקשים אינם מתנגדים לאישור פסק הבוררות ומבקשים את ביטולה של התוספת בלבד.

מנגד טוען המשיב, כי המבקשים ידעו על הגשת בקשת ההבהרה מטעם המשיב ועל מתן התוספת לפסק הדין, לאחר שהמשיב המציא את הבקשה ישירות למבקשים והן לבא-כוחם. התוספת לפסק הבוררות הומצאה, לטענת המשיב, ישירות למבקשים, וכן הומצאה לבא-כוחם של המבקשים על ידי בית הדין. לפיכך, המועד להגשת הבקשה לביטול התוספת חלף זה מכבר. עוד טוען המשיב, כי המבקשים לא פירטו בפני בית המשפט את טענותיהם המצדיקות לכאורה את ביטול התוספת, ולכן לא עמדו בנטל ההוכחה כי נגרם להם עיוות דין בעצם מתן התוספת.

ג. דיון והכרעה

על פי הטענות והראיות שהובאו בפניי, אני סבורה כי יש לדחות את בקשת המבקשים.

כאמור, עיקר טענתם של המבקשים הוא, כי לא ניתנה להם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם בפני הבורר בעניין בקשת ההבהרה, ולכן מבקשים הם לבטל את התוספת. המבקשים מסתמכים בבקשתם על סעיף 24(4) לחוק הבוררות הקובע כדלקמן:

"בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה - בקשת ביטול) לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:

(4) לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו".

באשר לעילת ביטול פסק בוררות כמפורט לעיל נקבע כי "לא יוכל בעל הדין ליהנות מעילת ביטול זאת, אם חוסר ההזדמנות נובע לא מהתנהגות הבורר, אלא מהתנהגות שלו עצמו" (ס' אוטולנגי בוררות - דין ונוהל (מהדורה רביעית - תשס"ה) 1043. כן ראו ע"א 785/82 - איתמר גרסטל נ' מבני כפה חפץ בע"מ, פ"ד לז(3) 292 (1983), שם נפסק כי:

 

"ביטולו של פסק של בורר הוא סנקציה חמורה, שההצדקה לנקיטתה חייבת לעלות מן החומר באופן ברור וחד-משמעי. זאת ועוד, הפגם האמור צריך לנבוע מאופן ניהול הבוררות, ולא די בכך, שהתקלה שנגרמה היא תוצאה של טעות של המשיבה, ובבואו לנקוט את הצעד המפליג של ביטול הפסק, על בית המשפט לבדוק, באיזו מידה יש לראות דווקא בבורר את האחראי למחדל" (שם, בע' 298).

דבר הגשת בקשת ההבהרה מטעם המשיב והבקשה עצמה הובאו לידיעת בא-כוחם של המבקשים אשר ייצגם בהליכי הבוררות, עו"ד בוסקילה, ביום 1.5.07. כך עולה מנספחים א' וא/1 אשר צורפו לתשובת המשיב. ביום 7.5.07, לאחר המצאת הבקשה, הודיע עו"ד בוסקילה לב"כ המשיב על הפסקת ייצוגם של המבקשים. לפיכך, את התוספת לפסק הבוררות המציא ב"כ המשיב למבקשים 2-3 ישירות באמצעות שליח ביום 17.6.07. על פי תצהירו של השליח (נספח ב/3 לתשובת המשיב), התוספת הודבקה על דלתות בתיהם של המבקשים 2-3, לאחר שלא נמצאו בביתם, ולאחר שאימת את דבר מגוריהם במקום. בא-כוחם של המבקשים ויתר על חקירתו של השליח, ולפיכך לא נסתר תצהירו.

מנגד, בדיון בפניי העיד מטעם המבקשים המבקש 2, הרב שלמה יגודייף (להלן: " המבקש 2"), כי בקשת ההבהרה לא הגיעה לידיו, וכי יתכן שנשלחה לבא-כוחו אשר ייצג אותו במסגרת הליכי הבוררות, אולם כאמור פסק מלייצגו ביום 7.5.07. בעניין התוספת העיד המבקש 2, כי לא ראה אותה מעולם, וכי אף אם נטען כי היא התקבלה בביתו, אין הוא "אחראי למה ששמים לי מאחורי הדלת" (ע' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 18.3.08, ש' 16). עוד העיד המבקש 2, כי הוא עוסק בענייניה הרוחניים של המבקשת 1, וכי סמך בעניין הטיפול בענייני הבוררות על המבקש 3.