פסק-דין בתיק הפ 111/06

מ ב ו א

1.         המחלוקת שבין הצדדים בתיק זה מתמקדת בהתחשבנות שבין הצדדים בתביעות שיבוב שמוגשות על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") נגד "קרנית- קרן לפיצוי נפגעי ת"ד" (להלן: "קרנית"), במקרים בהם המל"ל זכאי לשיבוב מאת קרנית.

2.         סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1955 , הדן בזכות תביעה כלפי צד שלישי, קובע כדלקמן:          

"היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה. החזיר מעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד לפי הוראות סעיף 94, או שילם מעביד לעובד דמי פגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה לפי הוראות אותו סעיף רשאי המוסד או המעביד, לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי בעד הסכום שהוחזר למוסד או ששולם לעובד בידי המעביד כאמור."

מטרת החוק היא להעניק למל"ל זכות שיבוב כלפי צד שלישי, כאשר המקרה לגביו שולמה הגימלה, מהווה עילה גם כלפי הצד השלישי. כאשר עסקינן בתאונות דרכים על פי חוק הפלת"ד, זכאי המל"ל לפנות למבטחת בתביעת שיבוב, היה וקיימת עילת תביעה נגדם, ובמקרה שלנו - לקרנית, כאשר קיימת לקרנית חבות על פי החוק .

3.         סעיף זה עמד ברקע לחתימת חוזה, שנערך ונחתם בשנת 1979 (להלן: "ההסכם"), בין המל"ל לבין חברות הביטוח אשר היו מאוגדות בשעתו באיגוד ביטוחי נפגעי רכב (להלן: "אבנר"). קרנית הצטרפה, על פי הסכמה הדדית בעל- פה בין הצדדים, לתנאי ההסכם, וקיבלה אותם כלשונם. ההסכם קובע הסדר חוזי כולל ואחיד, לגבי כל התביעות בהן משלם המל"ל גמלאות לנפגעי תאונות דרכים, וקיימת לו זכות שיבוב כלפי חברות הביטוח או קרנית. ההסכם נולד במטרה לחסוך התדיינויות משפטיות מרובות בתביעות שיבוב, ובמטרה להגיע להסדר אחיד, כאשר בכך זכה כל אחד מהצדדים ליתרונות מרובים, כפי שיפורט בהמשך.  

4.         המחלוקת שבין הצדדים בתובענה זו היא באשר לפירושו של סעיף 6 להסכם, שזו לשונו:

"החברה תשלם את תביעת המוסד לפי דרישתו תוך 60 יום מיום קבלתה. פיגרה החברה בתשלום פרק זמן העולה על 15 יום, יהיה עליה לשלם למוסד ריבית בגובה הריבית המכסימלית על סכום התביעה, לפי חוק פסיקת ריבית תשכ"א - 1961, ועוד 20% מסכום הריבית הנ"ל."

לימים שונה הסעיף והוסכם בין הצדדים כי "במקום לשלם את דרישת המוסד תוך 60 יום מיום קבלתה, יש צורך לשלם את הדרישה תוך 45 יום מיום משלוח הדרישה." (ראה נספח ג'2 שצורף לבקשה).

5.         המחלוקת שבין הצדדים מתמקדת בשתיים:

א.    מהו המועד ממנו מתחילים למנות 45 ימים; האם כלשון הסעיף - ממועד משלוח הדרישה מהמל"ל, או שמא נמנים הימים רק ממועד התגבשות עילת התביעה של הנפגע כלפי קרנית?

ב.     מהו שיעור "הריבית המקסימלית" שעל קרנית לשלם במקרה של פיגור בתשלום למל"ל? מחלוקת זו התעוררה לאחר שינוי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א - 1961 בתיקון מס' 8, בו נקבעה בסעיף 5(ב) "ריבית פיגורים" (להלן: "החוק" ו/או "חוק פסיקת ריבית").

ט ע נ ו ת    ה צ ד ד י ם

מועד תחילת מניין הימים

6.         קרנית טוענת כי הפירוש הנכון, הסביר וההוגן של סעיף 6 להסכם הוא שמרוץ המועדים יחל 45 יום מן היום בו נקבעה זכאותו של הנפגע. הסיבה לכך, לטענתה, היא כי במקרים רבים היא אינה מודעת כלל לאירוע התאונה, והמידע הראשון בנוגע לכך מתקבל אצלה מן המל"ל עם קבלת דרישת התשלום. לטענת קרנית על המל"ל לאפשר לה תחילה לבחון האם בכלל קיימת עילת תביעה נגדה, ולהתחיל למנות את הימים רק מן המועד בו נקבע כי אכן קיימת כלפיה עילה.

7.         לטענת קרנית, במשך 25 השנים האחרונות נהג המל"ל למנות את 45 הימים רק מיום התגבשות העילה (הן מן המועד בו קרנית הכירה בחבותה והן במקרים בהם הכריע ביהמ"ש בשאלת החבות), אולם לאחרונה מנסה המל"ל לשנות נוהג זה, למנות את הימים ממועד הדרישה, ובכך לחייב את קרנית בתשלום ריבית עונשית גבוהה על כל תשלום ששולם באיחור בשל בירור שאלת החבות.

8.         לטענתה, התנהגות הצדדים עד עתה היא זו שצריכה להנחות את ביהמ"ש בפירוש הסעיף ובידה דוגמאות רבות המעידות על התנהגות זו. קרנית הדגישה בסיכומיה שתי דוגמאות מן השנים האחרונות בהן קיבל המל"ל את טענת קרנית, וחזר בו מבקשתו לתשלום הריבית בגין איחור בתשלום.

9.         קרנית מוסיפה וטוענת, כי לא ניתן לגבות ממנה ריבית עונשית בגין פיגור בתשלום למל"ל, כיוון שכל עוד לא הוכרעה שאלת חבותה של קרנית, אין היא מפגרת בתשלום. עוד לדבריה, פירוש הסעיף כפשוטו אינו מתיישב עם אומד דעתם של  הצדדים להסכם, שכן בעת ההתקשרות בהסכם ידעו שני הצדדים כי לעתים קרובות בירור שאלת החבות הנו בירור סבוך, ולטענתה לא היתה מסכימה, בעת שהיא מכירה ויודעת מהו המצב מראש, ליטול על עצמה התחייבות שאין היא יכולה לעמוד בה.

10.       קרנית טוענת עוד כי הסיבה לשינוי המדיניות היא חששו של המל"ל שגם חברות הביטוח תבואנה בדרישה דומה, אך לטענתה, להבדיל מחברות הביטוח,  היא גוף שאינו פועל למטרות רווח, ולכן אין לחשוב כי מטרת הבקשה היא רווח כספי. עוד היא טוענת כי דרישת התשלום שמתקבלת מהמל"ל אינה מפורטת ואינה מגובה במסמכים כפי שקובע תקנון קרנית, וגם בכך יש פגם שיש בו כדי לעצור את תחילת מניין הימים.

קרנית מדגישה בטענותיה כי קבלת עמדתה לא תפגע במל"ל, שכן אין היא חולקת על זכותו לשמור על ערך הכסף, ומצהירה כי כל סכום שתשלם, לאחר התגבשות התביעה, ישוערך למועד התשלום בפועל.

11.       מנגד טוען המל"ל, כי מטרת הבקשה שהגישה קרנית אינה פרשנות  של סעיף 6 להסכם, אלא ביצוע שינויים מהותיים בהסכם על פיו פועלים הצדדים זה שנים רבות. לטענתו, קרנית מבקשת להרוויח פעמיים: פעם אחת - כאשר היא משיבה למל"ל אחוז מופחת מהסכום ששולם לנפגע במסגרת הסכם השיבוב;

ו בפעם השנייה -  באמצעות עשיית רווח כתוצאה מדחיית המועד לתשלום הקבוע בהסכם לפרק זמן בלתי מוגבל. עוד טוען המל"ל כי אל לו לביהמ"ש להתערב ביחסים החוזיים שנקבעו בין הצדדים, ובשינוי חלוקת הסיכונים שהם קבעו ביניהם בעת החתימה על ההסכם.