פסק-דין בתיק הפ 1080/05

1.         המשיב הפורמלי (להלן, גם "ארנון") זכה בפסק דין מיום 30.1.05 שניתן על ידי, בגדר ת.א. 4878/99, בהקשר לתובענתו נגד יגאל גיל ועגם טכנולוגיות לבנייה בע"מ (להלן  - "עגם"). בגדר פסק דיני הנ"ל הוריתי, בין השאר, למזכירות להעביר לב"כ ארנון את הכספים שהופקדו בקופת ביהמ"ש בתיק הנ"ל על חשבון החיוב נשוא פסק הדין.

ארנון הפסיד בדינו בפסק דין מיום 4.6.03 של כב' השופטת שרון, בגדר ת.א. 1275/98 בביהמ"ש המחוזי בחיפה. בפסק דין זה נדונה תובענה עיקרית של המשיבה 1 (להלן, גם "זועבי"), אף כנגדו, ובתובענה-שכנגד, אף שלו, כנגד זועבי. לנוכח זאת זועבי הטילה עיקול על הכספים בתיק ביהמ"ש שהוריתי, כאמור, להעביר לב"כ ארנון מכוח זכייתו בפסק הדין שניתן על ידי נגד עגם.

2.         זה הרקע להמרצת הפתיחה שהונחה בפניי. המבקש 1 (להלן, גם "רוזנפלד") הוא גיסו של ארנון. המבקשת 2 היא אשתו של רוזנפלד. המבקש 3 (להלן, גם "עו"ד ארנון") הוא בנו של ארנון ובא- כוחו בהליכים שונים. לשיטתם של המבקשים ביום 28.6.02 נקשר הסכם בין ארנון ורעייתו, לבין המבקשים. הסכם זה נולד בעקבות הליכים שנקט הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן - "הבינלאומי") למימוש ומכירת בית המגורים של ארנון ורעייתו ברח' איטליה 11 בחיפה (להלן - "בית ארנון") בגין חוב של ארנון לבינלאומי בסכום של 750,000 ש"ח. בגדרו של הסכם זה התחייבו המבקשים להלוות לארנון ורעייתו סכום של 750,000 ש"ח. לשם הבטחת פרעונה של הלוואה זו התחייבו ארנון ורעייתו, בין השאר, למשכן את בית ארנון לזכותם במשכנתא מדרגה שניה וכן לערוך משכון המשעבד את זכויותיו של ארנון לקבל כספים בגין תביעות שונות של ארנון. בגדר המשכון האמור נימנו, בין השאר, עגם, הנתבעים בתובענה שנדונה בפניי ושבה זכה ארנון, זועבי - לעניין התביעה-שכנגד של ארנון כנגדה - ואף רגבה מושב שיתופי חקלאי בע"מ (להלן - "רגבה"). כן התחייבו ארנון ורעייתו לחתום על ייפוי כוח נוטריוני המזכה את המבקשים לפעול לקיום זכויותיהם, לרבות מכירת בית ארנון.

שטר המשכון, לעניין התביעות השונות שהגיש ארנון, נרשם כדין אצל רשם המשכונות ביום 17.9.02. הנה כי כן, כך טענתם המרכזית של המבקשים, זכויותיהם מכוחו של המשכון, בגינו מושכנה להם זכייתו של ארנון בתובענתו נגד עגם, גוברת על העיקול שהגישה זועבי על זכויות אלו בחודש פברואר 2005.

המרצת הפתיחה הוגשה אף כנגד המשיבה 2 (להלן, גם "כוכב"). בישיבת קדם משפט הסכימה כוכב כי יינתן פסק דין כמבוקש בהמרצת הפתיחה באופן שפסק דיני דן אך בעניינה של זועבי.

ככל שעסקינן בעו"ד ארנון, נטען כי בהתחשב ביחסי הקרבה שבין ארנון לבינו, היה ביניהם סיכום, עובר לנטילת הייצוג בתובענתו נגד עגם,  כי עו"ד ארנון יהא זכאי לקבל סכומים שייפסקו כשכ"ט עו"ד באופן שהזכות של ארנון לזכות בסכומים אלו הומחתה לעו"ד ארנון, הגם שהדבר נעשה בעל - פה.

3.         המבקשים עתרו, איפוא, למתן פסק דין על פיו יוצהר כי הזכות של ארנון לקבל את הכספים המופקדים בקופת בית המשפט בגין זכייתו בתובענתו נגד עגם מושכנה כדין לזכות המבקשים; כי זכויות המבקשים על פי המשכון האמור גוברות על העיקולים; כי בהתאם לכך, ובהתאם לתנאי ההסכם שיצר את המשכון, יש להעביר את הכספים לפי פקודתו של רוזנפלד למטרות לשמן נוצר המשכון. כמו כן, כי העיקולים והמשכון הנ"ל כפופים להמחאת זכותו של ארנון לעו"ד ארנון, לקבל מתוך הכספים את סכום שכ"ט עו"ד ומע"מ שנפסקו בפסק הדין בתובענת ארנון נגד עגם.

הונחו בפניי תצהירים של רוזנפלד ושל ארנון, והם נחקרו על תצהיריהם.  הונח בפניי תצהירו של עו"ד ארנון ולא נתבקשה חקירתו. הונחו בפניי שורה של מסמכים שונים מטעם המבקשים. ככל שעסקינן בזועבי, לא הוגש כל תצהיר תגובה, אף לא הוצג כל מסמך. אקדים ואציין, בנוסף לכך, כי ככל שעסקינן בחקירתם של רוזנפלד ושל ארנון, היא הייתה קצרה יחסית.

4.         ואולם זועבי הגישה תגובה ביום 24.2.05, בה ביקשה לדחות את המרצת הפתיחה. כך, משום שלשיטתה של זועבי המבנה המשפטי שהוצג על ידי המבקשים נגוע במלאכותיות ובפיקטיביות. זועבי למדה, מן המסמכים שהוצגו על ידי המבקשים, כי בניגוד לנטען על ידי המבקשים אודות עסקת הלוואה בין רוזנפלד לבין ארנון, שלהבטחתה נוצר בין השאר המשכון האמור, הרי לאמיתו של דבר עסקינן בעסקת רכישה בגדרה רכש רוזנפלד את בית ארנון מארנון. אכן, תגובתה של זועבי הונחה בפניי עוד טרם הוגשה המרצת הפתיחה, ובגדרו של הדיון שנעשה בעקבות פסק הדין בתיק התביעה של ארנון נגד עגם.  בעקבות תגובה זו, וכמוסכם על ב"כ הצדדים, הונחה המרצת הפתיחה שבפניי, שלכאורה היה בה מענה לתגובת זועבי הנ"ל. חרף זאת לא ביקשה זועבי להגיש כתב תשובה מתוקן להמרצת פתיחה זו. כאמור היא לא הגישה ראיות מטעמה והסתפקה בחקירה קצרה של ארנון ושל רוזנפלד.

5.         ואולם, כמסתבר, רק בגדר סיכום טענותיה של זועבי, היא נזכרה להשליך בליסטראות לרוב כנגד עתירת המבקשים, הן עובדתית והן משפטית. חלק ניכר מטענותיה של זועבי היו בבחינת הרחבת חזית בוטה. חלק ניכר מן הטענות האמורות, למצער לא הוטחו ברוזנפלד ובארנון בגדר חקירותיהם הנגדיות, הקצרות כאמור. ביסודו של דבר, כך נהיר ממכלול סיכומי זועבי, אף השתנה גרעין טענתה. שהרי אם עד הנה, כמבואר, טענה זועבי כי לא הייתה עסקת הלוואה בין רוזנפלד לארנון, אלא עסקת מכירת בית ארנון לרוזנפלד, הרי לב הטענה החדשה נעוץ בכך שרוזנפלד לא הלווה לארנון הלוואה כלשהי, כל עיקר, אלא לאמיתו של דבר עסקינן בהלוואה של ארנון מהבנק הבינלאומי למשכנתאות בע"מ (להלן - "הבינלאומי למשכנתאות"). מטרת המבנה המשפטי, כך הטענה החדשה, היא להציב את רוזנפלד בחזית, כמעין צד שלישי תמים,שאמור לחצוץ בין ארנון לבין נושיו הרבים, לרבות זועבי עצמה.

6.         לא ייפלא, איפוא, כי המבקשים ביקשו וקיבלו רשות להגיש תשובה לסיכומי טענות אלו. על מנת לשמור על יתרונה הדיוני של זועבי היתרתי לה להגיש סיכומי תגובה לסיכומי תשובה אלו. במצב הדיוני שנוצר, והגם שהמבקשים טענו כהלכה להרחבת חזית בוטה של זועבי, הם מסרו תגובתם העניינית לכל טענותיה החדשות של זועבי. אכן, המבקשים נאלצו בגדר סיכומי תשובה אלו, אף-הם, להשמיע טיעונים עובדתיים ומשפטיים לרוב, תוך הרחבת חזית אליה נגררו, כמענה לסיכומיה של זועבי. ככל שעסקינן במרבית הטיעונים העובדתיים הצהירו המבקשים מפורשות כי הם נכונים לעבות אותם בשורה של מסמכים. השתמע מפורשות כי הם אף נכונים למסכת ראיות נוספת ככל שיידרש.היה בכך, לטעמי, משום השלכת כפפה ברורה לעברה של זועבי. במצב דברים זה התבקשה תגובתה. ואולם, חרף החלטות שונות לא הגישה זועבי כל תגובה שהיא. אדרש בסמוך למשמעות הדיונית, אף למשמעות המהותית, הנגזרת מן ההתנהלות האמורה.

7.         משעה שאין בפניי, כאמור, כל גרסה נוגדת של זועבי, ראוי לומר דברים אחדים על הרקע העובדתי שהוליד את המרצת הפתיחה שבפניי.

הליכי מימוש בית ארנון על ידי הבינלאומי הם פועל יוצא של חוב כספי של ארנון שהיה מובטח במשכנתא לזכות הבינלאומי. מקורו של החוב היה נעוץ בערבויות ביצוע שניתנו על ידי ארנון, קבלן במקצועו, לחברת נאות פרדס חנה בע"מ בסוף שנת 94 ואשר חולטו באמצע שנת 2000 בגין חובותיו של ארנון לחברה הנ"ל. הליכי המימוש גרמו לכך שביום 28.11.01 תוכנן פינויו של ארנון מבית ארנון. הוא  ביקש עזרה וסיוע מן המבקשים, גיסו, גיסתו ובנו. פרט לסכנת הפינוי היה נהיר לארנון כי מכירת בית ארנון בהליכי הוצל"פ תהא במחיר הפסדי. ארנון שכנע את המבקשים, ובעיקר את רוזנפלד, בסיכוייו הטובים לזכות בתביעות נגד נתבעים שונים, ובהם עגם, זועבי ורגבה. כתוצאה מכל אלו נטל רוזנפלד בחודש יולי 2002 הלוואה על סך 750,000 ש"ח מן  הבינלאומי למשכנתאות. להבטחת הלוואה זו ניתנו ערבותם האישית של המבקשת 2, עו"ד ארנון, ארנון ורעייתו. כמו כן נעשה שטר משכנתא של ביתו של רוזנפלד בעומר שליד באר שבע (להלן - "הבית בעומר") וכן נעשה שטר משכנתא ראשונה של בית ארנון לזכות הבינלאומי למשכנתאות.

8.         משהועמדה ההלוואה  הופקד סך של 716,000 ש"ח לחשבון ארנון בבינלאומי לכיסוי יתרת חוב בסכום של 664,413 ש"ח ועוד שכ"ט עו"ד בסכום של 51,586 ש"ח. יתרת הסכומים ניתנה לביצוע התשלומים השוטפים. ההלוואה עצמה נפרעת דרך קבע עד עצם היום הזה מחשבונו של עו"ד ארנון. דומה שעקב כך היא פחתה  והגיעה  ליתרה בסך של 380,000 ש"ח. לנוכח העובדה שההלוואה עד כה נפרעת כסדרה, לא היה צורך לבינלאומי למשכנתאות לממש את המשכנתאות לזכותו, אם באשר לבית ארנון ואם באשר לבית בעומר.  ואולם ברי כי ככל שהערכותיו של ארנון באשר לזכיות צפויות בהליכים שנקט נגד נתבעים שונים תתממשנה, הוא מבקש להעמיד את כספי הזכיות על מנת להקדים את פרעון ההלוואה האמורה, אף לשחרר מן המועקה את המבקשים, בני משפחתו, שנחלצו לעזרתו.

9.         טענתה המרכזית של זועבי היא שהמהלכים האמורים, נגועים במרמה, מלאכותיות ופיקטיביות. ואולם, בהעלם ראשון, שומה לבחון מה המניע שעשוי להוליד מהלך מלאכותי כאמור. הדברים נאמרים בראש סיכום טענותיה של זועבי. לטעמה מדובר ב" מהלך שנועד במהותו להבריח את נכסיו של ארנון מפני נושיו הרבים" סעיף א (1), ובהם זועבי עצמה. ואולם, לכל אורך הדרך, לא מתיימרת זועבי להניח בפניי, ולו תחילתה של תשתית, אודות "נושיו הרבים" של ארנון.

מן החומר שבפניי אני למד על הבינלאומי, הוא הנושה הכבד שהוליד את עסקת ההלוואה, ונהיר שמהלך מלאכותי לא ננקט כנגדו, שהרי ההלוואה ניתנה על מנת לפרוע החוב לבינלאומי. עוד נהיר לי על נושה נכבד נוסף, ולו בעקיפין, והוא הבינלאומי למשכנתאות. ואולם נהיר כי המהלך האמור לא נועד, אף לא יכול היה להיות נועד, להבריח את נכסיו של ארנון ממנו, שהרי הבית מושכן במשכנתא ראשונה לזכותו.

מן הנושים הרבים, איפוא, נותרה לפליטה אחת בלבד, היא זועבי. ואולם נשייתה של זועבי מתחוורת לארנון רק למקרא פסק דינה של כב' השופטת שרון מיום 4.6.03. רק למקרא פסק דין זה  מתחוור לארנון כי זועבי זכתה בתביעתה העיקרית וכי ארנון הפסיד בתביעה-שכנגד נגדה. ארנון מבקש לשכנעני כי טובים סיכוייו לזכות בערעור שהגיש לביהמ"ש העליון על פסק דינה של כב' השופטת שרון. ברי כי לא זו בלבד שאין בדעתי להידרש לכך, אף אניח כי כל עוד פסק הדין לא שונה הוא מחייב לכל דבר ועניין.  ואולם נהיר לי כי לכל אורך הדרך ארנון,  ולו בהלך-נפשו הסובייקטיבית, העריך כי הוא צפוי לזכות בדינו נגד זועבי.

הדבר מוכח לי למקרא בקשתו לכב' השופטת שרון מיום 17.11.02 (נספח ה/3 להמרצת הפתיחה), בגדרה האיץ בה ליתן פסק דין, לנוכח  טענתו כי הגשת סיכומי הטענות הושלמה ב-27.12.01. והרי אילו סבור היה ארנון כי הוא עומד להפסיד בדינו, לא זו בלבד שלא היה מגיש בקשתו, אף היה שלו ושמח על כך שפסק דינה של כב' השופטת שרון בושש לבוא. מכל מקום, הגשת הבקשה האמורה בוודאי אינה מתיישבת עם התנהגות של ארנון הסבור שזועבי היא הנושה שלו. היא מתיישבת דווקא עם התנהגות של ארנון הסבור כי בסופה של דרך הוא יהא הנושה של זועבי.

10.        די בנתונים האמורים על מנת לגרום לקריסת כל המבנה הראשוני בטיעונה של זועבי. משעה שלא הוכחו בפניי קיומם של נושים, ולא הוכח בפניי כי בשנת 2002 סבור היה ארנון כי עליו לחשוש מכך שזועבי תהא נושה, אין בפניי כל מניע על פיו יהגו ארנון ובני משפחתו את המהלך הנטען כמלאכותי ופיקטיבי.