פסק-דין בתיק הפ 108/03

בפני בקשה להצהיר כי שטר משכנתא מס' 41552022 שנחזה כנחתם על ידי המבקשת לטובת בנק ערבי ישראלי, לגבי חלקה 1 בגוש 16578, לא נחתם על ידי המבקשת. [להלן - "שטר המשכנתא"].

המבקשת הינה בעלת הנכס עליו בנוי בית מגורים .

המבקשת הגישה לראשונה תובענה ביום 19/2/03, ובה טענה כי סמוך להגשת התובענה קבלה אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל לפיה פועל המשיב למימוש שטר המשכנתא.

לטענתה משקבלה את האזהרה היא ערכה בדיקה, והתברר לה כי מדובר בחוב של חברת כלבו לזגג בע"מ ו/או חוב של בניה אימן ואמין בשארה. חברת כלבו לזגג הינה חברה בבעלות משפחתה.

המבקשת טענה כי מעולם לא הסכימה למשכן את הנכס הרשום על שמה כערובה כלשהי לטובת המשיבה, ומעולם לא חתמה על שטר המשכנתא.

הטענה בכתב התביעה היתה טענה סתמית ובלתי מפורטת, ובהמשך אף ציינה בחקירתה כי מעולם לא הגישה תלונה במשטרה על כך שמישהו זייף את חתימתה.

המבקשת הגישה עם התובענה העיקרית בקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ [בש"א 361/03].

דיון בבקשה התקיים ביום 30/4/03, ולאחר חקירת המבקשת הגיעו הצדדים להסכמה כי צו מניעה זמני שניתן, ישאר על כנו והתיק העיקרי יקבע לדיון.

ביום 19/6/03, כחודש וחצי לאחר הדיון בבקשה הנ"ל, הגישה המבקשת בקשה להגשת תצהיר נוסף , ולאחר דיון שהתקיים, התרתי הגשת התצהיר.

התצהיר הנוסף הינו תצהיר של בנה של המבקשת, אמין בשארה [להלן - "אמין"],  ובו הוא מציין כי ללא ידיעת אימו הוא נטל את תעודת הזהות שלה, פנה לאשה מן השטחים שחזותה דומה לזו של אימו' ויחד עימה התייצב במשרדו של עו"ד עלא נסייר, אשר הוא טיפל בענייני המשפחה, והחתים בפני אחיו, עו"ד עדי נסייר, את אותה אשה על שטר המשכנתא נשוא המחלוקת, תוך שהוא מציג לו את תעודת הזהות של אימו.

לאחר חקירת המבקשת ובנה, התרתי את הוספת התצהיר תוך שאני קובעת כי בשלב זה אין צורך להכריע בנכונות הגרסה ואדרש למכלול השאלות העולות מכך בפסק דיני.

בפני העידו מספר עדים כאשר העדויות המרכזיות כמובן הן מצד אחד המבקשת שטוענת שלא חתמה על שטר  המשכנתא, ולא ידעה דבר על פעלו של בנה, ובנה שמעלה את הגרסה בדבר זיוף החתימה באמצעות אישה פלשתינית, ומצד שני עדות עו"ד עדי נסייר אשר העיד כי הוא אשר החתים את המבקשת על שטר המשכנתא. מעבר לעדויות אלו, נשמעו עוד מספר עדים אשר אף אליהם אתייחס בהמשך.

אתחיל דווקא מעדותו של עו"ד עדי נסייר.

עו"ד נסייר הגיש תצהיר בו הוא מציין כי המבקשת הופיעה במשרד בו הוא עובד [אצל אחיו עו"ד עלא נסייר], ביחד עם בנה אמין בשארה וחתמה בפניו על שטר המשכנתא שבמחלוקת.

עו"ד נסייר מציין בתצהירו כי לא היה זה המפגש הראשון שלו עם המבקשת וכי לפני כן פגש את המבקשת פעמיים לפחות.

הוא מציין כי אחיו ערך למבקשת צוואה בחודש ספטמבר 2001, אשר הוא היה עד לחתימתה; כמו כן חתמה המבקשת מספר שבועות קודם לכן על משכנתא בדרגה שניה מוגבלת בסכום ע"ס 675,000 $ לטובת בנק ערבי ישראלי' שהעתקו צורף לתצהיר [שטר זה אינו השטר שבמחלוקת].

עו"ד נסייר נחקר על תצהירו, ויאמר מיד כי עדותו של עו"ד נסייר היתה מהימנה לחלוטין. מהימנותו ניכרת במיוחד כשבהגינותו ציין כי אין הוא זוכר כל פרט ופרט מהמפגשים שהיו לו עם המבקשת, אך הוא זוכר שהיה זה בנה של המבקשת והמבקשת, שבאו לחתום על שטר המשכנתא.

כאשר בחקירה נגדית מוצג בפניו נתון, לפיו קיימת חוו"ד גרפולוגית האומרת ברמה גבוהה שאין זו חתימת המבקשת, וכי בנה של המבקשת טוען שהחתים מישהי אחרת, משיב עו"ד נסייר כדלקמן:

" הרבה דברים יכולים להיות, אבל לפי מה שאני יודע ולפי מיטב זכרוני, בא אלי מר אמין והוא לקוח המשרד והוא בא עם אימו והם חתמו על שטר המשכנתא".