פסק-דין בתיק הפ 1068/05

בפניי תובענה למתן פסק דין המצהיר כי המבקשים הינם בעלי הזכויות במגרש הידוע כמגרש 94 בגוש 6251 שבמושב צפריה, המזוהה כיום, עפ"י התכניות החדשות, כמגרשים 11 ו- 13 וכי שולמו בגינו כל התשלומים הנדרשים כדמי פיתוח והוצאות תשתית.

רקע עובדתי:

אביה של המבקשת 2, מר יוסף הרשקו (להלן: " מר הרשקו"), הינו חבר ותיק, המתגורר בנחלה משלו מזה עשרות שנים בצפריה - מושב עובדים להתיישבות דתית שיתופית בע"מ (להלן: " המושב").

המבקשת 2 (להלן: " המבקשת"), בתו של מר הרשקו, נישאה למבקש 1 (להלן: " המבקש") בשנת 1971.

בשנת 1969 ביקש מר הרשקו לרכוש עבור המבקשת, לקראת נישואיה עם המבקש, מגרש במושב, במסגרת זכויותיו ל"בן ממשיך", תמורת 2,000 לירות.

ביום 18.11.69 נערכה ישיבת ועד בה, בין היתר, נדונה ואושרה בקשתו זו. בפרוטוקול המתעד ישיבה זו, צויין:

"... א)   בקשת החבר הרשקו על קבלת מגרש לבניה...

א)         לסעיף א) הח' הרשקו פנה בבקשה לועד להקצאות לו מגרש לא חקלאי לבניית בית בעד בתו, כן פנה החב' פליישמן עם אותה הבקשה בשביל בנו.

הוחלט לשים מודעה ביה"כ על אפשרות של רכישת מגרש בשביל הילדים. גודל המגרש דונם ורבע, המחיר 2,000 ל"י..."

בהמשך, אישר המושב הקצאת 5 מגרשים בגודל של 1,250 מ"ר כ"א במתחם שבמרכז המושב מול האולפנה, כאשר המגרש שהוקצה למר הרשקו נשא מספר 94 (להלן: " המגרש").

אין מחלוקת כי מר הרשקו שילם בשם המבקשת סך של 2,000 ל"י, כעולה מקבלה מיום 13.4.70 (נספח א' לתובענה) אשר הוצאה על שם המבקשת וצויין בה "דמי כניסה".

כן אין חולק כי בשנת 1971 הכינו המבקשים בקשה להיתר בניה לצורך הגשתה למוסדות התכנון והבניה, וכי ועד המושב חתם על בקשה זו (נספח ג' לתובענה).

מכל מקום, הבניה לא בוצעה מעולם והמגרש נותר שומם עד עצם היום הזה.

פניות המבקשים מעת לעת למושב ו/או למינהל מקרקעי ישראל, לא הניבו כל תוצאה.

בשנת 2004 אושרה לביצוע תכנית ההרחבה של המושב הכוללת שני מתחמים: המתחם האחד - במרכז המושב, ובו מצוי מגרש מס' 94, והמתחם השני - בקצה הדרומי של המושב. או אז, חידשו המבקשים את פנייתם למושב, ועתרו לממש את זכותם הנטענת ולבנות בו את ביתם.

המושב מסרב לאפשר למבקשים לעשות כן.

יצויין כי אדמות המושב הוסדרו בעבר במסגרת ההסכם המשולש, לו היו צד מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות והמושב, וכי לזה האחרון מוקנית הזכות להחליט באם מועמד מסויים יתקבל למושב ויורשה לחכור נחלה, אם לאו. כיום אמון המושב על ביצוע עבודות הפיתוח, כאשר התשלום בגין חכירת המגרש נעשה במישרין מול מינהל מקרקעי ישראל.

טענות המבקשים:

המבקשים אינם חולקים על העובדה הבסיסית לפיה המגרש נשוא המחלוקת הינו בבעלות מינהל מקרקעי ישראל וכי המושב אוחז בשטחי המושב כחוכר או כבר רשות.

עתירתם של המבקשים מתרכזת במישור היחסים שבינם לבין המושב, להבדיל ממישור היחסים בינם לבין מינהל מקרקעי ישראל, האמורים להיות מוסדרים בחוזה חכירה או חוזה בר רשות כנגד התשלום המקובל, בנוסף להסדרת הנושא מול רשויות מס שבח.