פסק-דין בתיק הפ 1047/07

1.         המבקשת, הגב' סריטה לוי (להלן: "המבקשת"), הגישה בקשה למתן פסק-דין הצהרתי, ביום 15/2/07 להצהיר כי רכב מסוג פיאט פונטו, מספר רישוי 82-652-10 (להלן: "הרכב"), הינו בבעלותה הבלעדית ואין לאיש זולתה זכויות ברכב ולהורות ללשכת הוצל"פ לשחררו לרשותה  ממחסני הוצל"פ.

2.         הבקשה הוגשה כנגד ניר לוי (להלן: "המשיב 1/ החייב"), אשר על פי הנטען הוא בעלה בנפרד והוא אשר חייב בתיק הוצל"פ 02-39708-06-7(להלן: "תיק הוצל"פ), שבגינו עוקל הרכב.

3.         קבוצת ק.ח.ל רהיטים בע"מ (להלן: "המשיבה 2") הינה הזוכה בתיק הוצל"פ הנ"ל.

הקדמה

4.         ביום 1/1/07 הטילה כב' הרשמת דנה עופר, בתיק הוצל"פ הנ"ל, עיקול ברישום על כלי רכב, שלא צוין מהו מספרו.

5.         ביום 6/2/07 הורה כב' הרשם דאוד מאזן, בתיק הוצל"פ הנ"ל, לתפוס את הרכב בכל עת ומקום שהחייב נוהג בו ו/או הוא נמצא בחצריו, ושהעתק מהבקשה ומההחלטה ימסרו לו במעמד התפיסה, וזאת לאחר שהונחה בפניו תשתית עובדתית הסותרת, לכאורה, את חזקת הרישום, ולפיה החייב עושה מנהג בעלים ברכב.

בהוראה לביצוע הליך לפי סעיף 5 לחוק הוצאה לפועל, צוין כי יש לתפוס את הרכב אצל הבעלים: " ניר לוי הנגרים 13 באר שבע". בדו"ח ביצוע באותו טופס, נרשם כדלקמן: " הרכב הנל נתפס ברח' עין גדי מספר 9 במקום מגוריו של החייב ובחצריו, אף לאחר דין ודברים עם ב"כ הזוכה אשתו של החייב מסרה את מפתחות האוטו ולקחה את חפציה האישיים מהאוטו..."

6.         ביום 14/2/2007 עכב כב' הרשם דאוד מאזן, את מכירת הרכב ב- 40 יום, כדי לאפשר לצד ג' הטוען לבעלות, לפנות בתביעה המתאימה לביהמ"ש המוסמך.

7.         ביום 15/2/07 במסגרת בש"א 3627/07 הוריתי  על תיקון הבקשה, כך שהנתבעת 3, לשכת הוצל"פ חיפה (להלן: "המשיבה 3") תהיה גם המשיבה בבש"א זו, כן הוריתי בין היתר , ללשכת הוצל"פ להחזיר לידי המבקשת את הרכב, תוך שנאסר עליה לעשות כל פעולה אשר תוציא את הרכב מרשותה, ובמידה שהמשיבה 3 תבחר להתנגד ולהגיב, יהיה עליה להסביר את פשר עיקול הרכב, שלא כפי הוראת כב' הרשם מאזן.

8.         ביום 22/7/07 בתיק פש"ר 3088/07 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע ניתן על ידי כב' השופטת ברקאי, צו לכינוס נכסי המשיב 1.         

טענות הצדדים

9.         המבקשת הצהירה, כי ביום 12/2/07 תוך כדי נסיעה, עצרו מספר אנשים שאינם מוכרים לה את רכבה, הודיעו לה כי הם מעקלים מטעם לשכת הוצל"פ בחיפה וכי הם תופסים את הרכב בגין חובותיו של בעלה, עימו נמצאת בהליכי גירושין. חרף האמור על ידה כי החוב הינו של המשיב 1, ואין לה כל חלק בו, מסרה להם את מפתחות הרכב בלית ברירה. המבקשת חיה בנפרד מהמשיב 1, ובבית הדין הרבני האזורי בבאר שבע, קיים הליך לאישור הסכם גירושין ביניהם, אשר צורף כנספח ב' לבקשתה.

העיקול נעשה בצורה לא חוקית, הרכב לא נתפס בחצרי החייב, אלא תוך כדי נסיעתה בו. הרכב נרכש מכספיה בלבד , כתוצאה מעבודתה, מהלוואה שנטלה מישרכארט ע"ס 30,000 ש"ח ומהחלפת מכונית אחרת מסוג מיצובישי, שאף היא הייתה בבעלותה הבלעדית. למשיב 1  מכונית משלו והוא משתמש ברכב לעיתים נדירות, כאשר קיים מצב חירום בו עליו להסיע את הילדים לטיפול רפואי או לצרכים אחרים שלהם.

10.        המבקשת העידה והוסיפה בחקירתה, כי העיקול בוצע כאשר הייתה בבית אחותה ברחוב עין גדי, שאת מספרו אינה זוכרת. היא (המבקשת) גרה ברחוב עין גדי 9/4, אולם למעלה מ- 3 שנים שגרה ברחוב עלי דיוויס 4/4 בבאר שבע, לשם עברה עם בעלה. עתה אינם גרים יחדיו. לפני קניית הרכב בחודשים יולי-אוגוסט, היה לה רכב מסוג מיצובישי של גיסתה, אשר אחיה נתן לה אותו. הרכב נקנה בזמן שהיא והמשיב 1 היו יחדיו. המבקשת הצהירה כי עצרוה לא בזמן נהיגה, אלא בדרכה לרכב. לדבריה, המעקל רדף אחריה, חיכה לה במקום עבודתה, עד שראה שיצאה ונכנסה לרכב.  לאחר תפיסת הרכב, לא ניסתה להגיע להסדר עם המעקל, כטענתו, אלא אחיה ניסה. היא אינה יודעת מה הוצע למעקל, לא שמעה את השיחה, אין בידיעתה אם היו בידי אחיה שיקים בכדי למסורם למעקל, והיא אף סירבה שאחותה תשלם. בתחילת העסק, הייתה קשורה לעסקו של המשיב 1, לא הייתה שותפה, אלא בעלת החשבון. עקרונית זהו רכבה, אבל אם יש פעמים המשיב 1 צריך אותו, לא תגבילו. אינה זוכרת אם היה נוסע עם הרכב לחיפה. 

11.        תגובה לבקשה התקבלה רק מהמשיבה 2 ובמסגרתה נטען, כי  המשיב 1 הינו בעל חנות רהיטים ברחוב הנגרים 13 בבאר שבע ובכל הזמנים הרלבנטיים היה ברשותו הרכב, אשר השתמש בו כמנהג בעלים, לצורך הסעותיו העסקיות, בין היתר למבנה של המשיבה 2 בקריות. השימוש בו על ידו היה יום יומי, והוא נראה על ידי גורמי משיבה 2 שנמצאים בשטח, חונה בפתח חנותו. המשיב 1 קנה סחורה ממנה בשווי של 50,000 ש"ח ומסר לה בעבורה,  שיקים דחויים, שחלקם נשוא תיק הוצל"פ. למשיב 1 חוב נוסף לחברת ח. קובי תעשיות בע"מ, נשוא תיק הוצל"פ  02-39710-06-6, בגין קבלת סחורה ללא תשלום. בסמוך להגשת הבקשה לתפיסת הרכב, סגר המשיב 1 את החנות משנקלע לחובות. פקידי הוצל"פ לא תפסו את המבקשת בזמן נהיגה, אלא ברחוב עין גדי מס' 9, כאשר היא חונה בחניון המקום. הרכב נתפס בחצרו ובמקום מגוריו של החייב בהתאם לדו"ח המעקל. המשיב 1 עדין מתגורר עם המבקשת והליך הגירושין שנפתח בבית הדין הרבני הוא הליך פיקטיבי, להתחמק מתשלום חובותיו ולשם הברחת נכסיו. המבקשת לא צרפה לבקשתה את הסכם הגירושין, דבר המעיד על חוסר ניקיון כפיים. המבקשת לא המציאה כל ראיה למי היה שייך המיצובישי ועל שם מי היה רשום. אין ביכולתה של המשיבה 2, לדעת בעבור מי נתקבלה הלוואה בסך של 30,000 ש"ח, שכן המסמך שצורף לבקשתה אינו מעיד כי ההלוואה ניתנה לצורך רכישת רכב. במעמד התפיסה הציעה המבקשת לשלם למעקל סכום החוב בשיקים דחויים, אשר ישולמו באמצעות אחיה, שנזעק למקום, אולם המשיבה סירבה לקבלתם.

12.        עו"ד חטיב עלי, המעקל, העיד , כי יחד עם הצו היו ברשותו ההחלטה והבקשה שהיה עליו ליתן לה. כן טען, כי לגבי הרכב לא חשוב איפה תופסים אותו, גם אם כתוב שההליך יבוצע אצל ניר לוי הנגרים 13.  על פי תוכנה שיש ברשותו של מרשם האוכלוסין בדק את הכתובת, ומצא  שהנגרים הינה הכתובת של העסק והיא אחת הכתובות. עו"ד עלי העיד, כי עקב אחרי המבקשת מקיבוץ חצרים, כי לא יכל לעצרה שהיא ברכב או במקום אחר. כיום ששמע שהכתובת בעין גדי הייתה נכונה עד לפני 3 שנים, ושם גרה אחותה השיב, שאין לו הוכחה אם זה נכון או לאו, וטען כי אם כך, אז למה הציעו לשלם כסף?

סיכומי המבקשת

13.        מעבר לאמור עד כה, העיקול והתפיסה בוצעו בניגוד לצו והרכב הוא בבעלות התובעת, מהנימוקים הבאים

א.         מתמצית רישום משרד הפנים, עולה כי  אחותה, הגב' קרין דדון, גרה ברחוב עין גדי 11 דירה 21 בבאר שבע ולתובעת אין כל זיקה לבניין ברחוב עין גדי 9 בבאר שבע ורכבה לא חנה שם.

ב.         כאשר המעקל, אשר הינו גם עו"ד, נמצא במקום שאיננו "הנגרים 13 בבאר שבע" ומתיימר להוציא את הרכב מידי המבקשת, שאיננה חייבת בתיק, היה עליו להזהירו שמכאן ואילך הוא פועל בניגוד לצו ועושה שימוש לרעה ברישיון עריכת הדין ובעצם מבצע עבירה פלילית. הרכב לא עוקל, אלא נחטף מידי התובעת ללא צו חוקי/תקף. פעולת העיקול בלתי חוקית ודי היה בכך בכדי לבטל את כל ההליך.

ג.          המבקשת בהליכי גירושים וחתמה על הסכם ממון, אשר הרכב נשוא התיק נשאר בבעלותה, העתק מההסכם צורף לסיכומים. הנתבע מעולם לא נקט בהליך כלשהו לצרפה כחייבת לחוב המשיב 1, ואיננו יכול לעשות זאת בהליך זה.