פסק-דין בתיק הפ 1045/02

במסגרת התובענה, שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה, עתרה המבקשת למתן פסק דין הצהרתי, לפיו חוזה מכר מיום 21/8/95, שנכרת בין המבקשת לבין המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") למכירת מגרש בשטח של 754 מ"ר, גוש 6048, חלקה 16 (להלן: "המגרש"), תקף ביחס למחצית זכויות המשיבה במגרש וכי שולמה על ידי המבקשת מלוא התמורה בגין מחצית המגרש.

עוד הוסיפה המבקשת ועתרה, למתן סעדים אופרטיביים כלפי המשיבה, לתשלום כל המיסים וההוצאות וחתימה על כל המסמכים הנדרשים לשם השלמת העברת מחצית המגרש על פי חוזה המכר האמור, על שם המבקשת בלשכת רישום המקרקעין.

ההליכים התנהלו בתחילה לפני כב' השופט ישעיה, בהמשך עברו לשמיעה לפני כב' השופטת גרסטל, וסיומם שהתנהלו לפניי.

במהלך הדיונים, הוסכם על מחיקת המשיבים מס' 2 ו-3 מהמרצת הפתיחה, עוד הוסכם, כי תובענה מקבילה שהוגשה על ידי מי שהיה משיב מס' 2 (להלן: "אשר"), תימחק וכי כל חילוקי הדעות בין הצדדים, יוכרעו במסגרת ההליך הנוכחי, שההגנה במסגרתו תנוהל על דרך של הגנה נגזרת, על ידי אשר בשם המשיבה.

עוד הוסכם, כי במסגרת התובענה תוכרענה גם שאלות חוקיות הנהלת המשיבה, לפי פרוטוקול מיום 8/9/97, תוקפו של הסכם הפשרה מיום 4/8/00 וגורלה של הערת האזהרה שנרשמה לטובת המבקשת, כמו גם שאלת זכאות אשר לשחרור כספי נאמנות, שהוחזקו באותה עת, בידי משרד עורכי הדין גרנות-שטראוס, שבינתיים הועברו לקופת בית המשפט על פי החלטתי (פרוטוקול מיום 8/10/03).

עוד הוסכם באותה ישיבה, כי המבקשת תהיה רשאית להמציא תצהיר משלים מטעמה, והיא אכן עשתה כן.

בדיון שהתקיים לאחר מכן הוסכם על החזרת המשיב מס' 3, עזבונו של המנוח חיים בן יאיר ז"ל, כמשיב, הוזמן מנהל העזבון שהודיע על סיום כהונתו כמנהל עזבון. מן הטעם הזה, בהמשך הדרך, הומצאו הסיכומים מטעם הצדדים ליורשים עצמם, ואלה הגישו (באיחור) סיכומים מטעמם (למען הדיוק, רק אחת היורשות, שהיא חסויה, באמצעות האפוטרופוס שלה). היום, באיחור ניכר ביותר, הוגשו סיכומים גם על ידי עו"ד יפה, מי שהיה מנהל עזבונו של חיים בן יאיר ז"ל, לא כל כך ברור לי מכוח מה ומכוח איזה מעמד, אך משהוגשו הסיכומים קראתי אותם, ואתייחס לאמור בהם בהמשך.

יצוין כי הצדדים הסכימו על טיעון בלי חקירות, וכאמור, ניתן להסכמתם תוקף של החלטה.

עוד יוער, כי המשיב מס' 4, עו"ד שמחה איתן (שבין לבין חדל להיות עורך דין ובהמשך גם נפטר למרבה הצער), לא ממש גילה עניין בהליך עוד בחייו, ולא התייחס לכל אותן טענות שהועלו כלפיו, ומדובר בטענות שחלקן אינן פשוטות כלל ועיקר, ועניינן טענות הנוגעות למעשים של שליחת יד בכספים, כפי שעוד יפורט להלן.

זוהי, אם כן, המסגרת הדיונית, ויש לבחון את הטענות לגופן, ולהכריע בסכסוך.

בבקשה ובתצהיריו של מר פארי יודוביץ, נטען, כי ביום 21/8/95, נחתם ההסכם בין המבקשת באמצעות מנהלה לבין המשיבה באמצעות עו"ד שמחה איתן, על פי ייפוי כוח, לפיו רכשה המבקשת את המגרש.

על פי הנטען, השליטה בחברה הייתה של חיים בן יאיר ז"ל.

מכוח אותו הסכם, נרשמה הערת אזהרה, ושולמו תשלומים על החשבון, לרבות תשלומי מיסים כאלה ואחרים.

בשלב מסוים, נתגלעה מחלוקת בין חיים בן יאיר לבין אשר, שהיו בעלים משותפים בחברה, התנהל הליך משפטי בין השניים, במסגרת ה.פ 1371/96, שבסיומו ניתן פסק דין, לפיו אשר הינו הבעלים של מחצית מזכויות ההצבעה, הבעלות והניהול של החברה.

בין לבין, הוסכם בין המבקשת לבין עו"ד איתן, לאור אותן טענות שעלו במערכת היחסים בין אשר לבן-יאיר המנוח, כי ההסכמה בין הצדדים תתייחס למחצית החלקה בלבד, תוך החזרת סכומי כסף כאלה ואחרים, ככל שהדבר יידרש בהתאם להסכמה האמורה (נספח ה'  להמרצת הפתיחה).

הכספים העודפים ששילמה המבקשת הוחזרו לה, מכוח אותה הסכמה. בהמשך נפטר מר בן יאיר, עו"ד איתן הגיש בקשה למתן הוראות בנוגע להמשך ניהול המכירה, וניתן פסק דין במסגרת ה.פ 200093/98, מכוח הסכמה בין הצדדים.

אותו הסכם, דיבר על ביטול עסקת המכר לחלוטין, ובלבד, שתשלומים מסוימים ששולמו יבוצעו או יוחזרו, כמתואר בהסכם.

בפועל, לא הוחזרו הכספים, ומשכך, נותר ההסכם על כנו.

יצוין, שהכספים היו אמורים להיות מוחזרים על ידי עו"ד איתן, שלא ממש טרח להתייחס לפניות אליו, ובסופו של דבר, כאמור, לא הוחזרו.