פסק-דין בתיק הפ 1036/07

פתח דבר

1.         ביום 21/1/07 נתן הבורר, רו"ח יצחק רביד (להלן: " הבורר") פסק בוררות (להלן: " פסק הבוררות", צורף כנספח א לבקשת הביטול כהגדרתה להלן) בסכסוך שבין המבקש לבין המשיב. המבקש עותר לביטול פסק הבוררות במסגרת הפ 1036/07 (להלן: " בקשת הביטול") ואילו המשיב עותר לאישור פסק הבוררות במסגרת הפ 956/07 (להלן: " בקשת האישור"). אציין כי מלכתחילה ביקש המשיב בבקשת האישור סעדים נוספים, ואולם ויתר עליהם כפי שניתן לדברים ביטוי בפרוטוקול הישיבה מיום 29/1/08.

רקע עובדתי

2.         בין המבקש לבין המשיב, שניהם עורכי דין,  התקיימה שותפות קצרה בת כשבעה חודשים, במשרד עורכי דין, בין חודש אוקטובר 2001 לבין חודש אפריל או מאי 2002. שותפות זו הולידה סכסוך כספי בין הצדדים, שבעקבותיו הגיש המשיב נגד המבקש תביעה למתן חשבונות במסגרת הפ 702/02 (להלן: " התביעה למתן חשבונות", צורפה כנספח ג2 לבקשת הביטול). התביעה למתן חשבונות נסבה בעיקרה על תקבולים שהמבקש קיבל בגין מתן סיוע משפטי על פי הסדר עם משרד המשפטים, שנטען ששילשל לכיסו תחת להפקידם בקופת השותפות ובלא שדיווח עליהם למשיב.

            בישיבה מיום 27/2/03 שהתקיימה בתביעה למתן חשבונות הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט שלפיה "ימונה בורר, רו"ח. הצדדים ימציאו לו את כל המסמכים שידרשו לצורך הכרעה בחילוקי הדעות שביניהם". משניתנה הסכמת הצדדים כאמור, זו אושרה על ידי בית המשפט שנתן לה תוקף של החלטה [כבוד השופטת ה' גרסטל (כתוארה אז), החלטה מיום 27/2/03, צורפה כנספח ג/1 לבקשת הביטול, להלן: " ההחלטה בדבר העברת הסכסוך לבוררות"].

3.         במהלך הבוררות נתקל הבורר בקשיים בקבלת מסמכים ונתונים כספיים שבעקבותיהם פנה לבית המשפט, אשר בהחלטתו מיום 8/12/04 הורה לצדדים להציג את ראיותיהם בפני הבורר וקבע כי הבורר מצידו "יקדם את ההכרעה בסכסוך כפי חובתו, על פי התשתית הראייתית כפי שתובא על ידי הצדדים" (החלטת כבוד השופט ש. ברוך מיום 8/12/04, צורפה כנספח ה לבקשת הביטול). בשלב מסויים נעשתה פניה נוספת לבית המשפט בעניין זה והבורר אף שקל להתפטר מתפקידו, ואולם נענה לפניית בית המשפט וחזר בו מכוונתו זו (ראו: החלטת סגן הנשיא כבוד השופט י' זפט מיום 27/4/06, צורפה כנספח יג לבקשת הביטול).

            בסופו של הליך הבוררות ניתן פסק הבוררות שבו הגדיר הבורר את המחלוקת שבין הצדדים כדלקמן:

"עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה תקבולים שנתקבלו ממשרד המשפטים, לשכת הסיוע המשפטי, בגין מתן שירותים שניתנו ע"י עו"ד אבני, ושלפי טענת עו"ד יגל לא הועברו לשותפות. בנוסף, נטענו טענות נוספות לגבי בעלות על הרכוש הקבוע של השותפות והוצאות מסוימות ששולמו ע"י כל אחד מהצדדים ללא התחשבנות עם הצד שכנגד".

            בהמשך ציין הבורר כי חרף דרישותיו לא קיבל לידיו דוח מפורט מאת הלשכה לסיוע משפטי בנוגע לתקבולים כאמור בגין הופעות המבקש בתקופת השותפות, וכי על כן וכפי שהנחה אותו בית המשפט - פסיקתו נסמכת על החומר שהומצא לידיו. על יסוד חומר זה ובהתבסס גם על אינפורמציה שקיבל מאת המבקש, כפי שנאמר בפסק הבוררות, הגיע הבורר לכלל מסקנה בדבר ממוצע התקבולים לחודש שקיבל המבקש מאת הלשכה לסיוע משפטי. סכום זה הכפיל הבורר במספר חודשי השותפות, וכן לקח בחשבון רכוש קבוע שנותר אצל המשיב מצד אחד והוצאות שהוציא המשיב עבור השותפות מצד שני, ומשכך הגיע לתוצאה סופית שלפיה שומה על המבקש לשלם למשיב סך 32,800 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 1/5/02 ועד למועד התשלום.

            כן הוסיף וקבע הבורר כי על כל אחד מהצדדים להשלים את שכר טרחתו בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ

טענות הצדדים

4.         לטענת המבקש, הבורר התעלם מהראיות שהיו בפניו ותחת זאת פסק בחוסר סמכות על דרך האומדן את שווי ההכנסות מפעולות בתיקי הסיוע המשפטי; ומשפסק על דרך האומדן עשה כן בחוסר סמכות או בחריגה מסמכות, ועל כן קמה למבקש עילה לביטול פסק הבוררות מכוח הוראת סעיף 24(3) לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: " חוק הבוררות"). כן הוא טוען כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו - עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק.

            בנוסף טוען המבקש כי קמה לו עילת ביטול מכוח הוראת סעיף 24(5) לחוק הבוררות, משהבורר לא הכריע במספר סוגיות שנמסרו להכרעתו.  בהקשר זה המבקש טוען כי הבורר התעלם מכך שעליו לפסוק בנושא שכר טרחה שהתקבל אצל המשיב ולא הוכנס לשותפות ושמקורו בפעולות בתקופת השותפות; כי המעיט בערך הציוד שנותר בידי המשיב עם פירוק השותפות למרות שהמסמכים שהוצגו בפניו מלמדים אחרת; כי התעלם מהוצאות שנגרמו למבקש בגין השותפות; וכי לא נתן דעתו ולא לקח בחשבון את תרומתו היחסית לשותפות של כל אחד מהצדדים.

            לבסוף טוען המבקש, כי פסק הבוררות ניתן קרוב לארבע שנים מתחילת הבוררות ומשכך: "הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו" - עילת ביטול על פי סעיף 24(8) לחוק הבוררות.

5.         המשיב טוען כי אין יסוד לאיזה מטענותיו של המבקש וכי לא קמה לו עילה שבחוק לביטול פסק הבוררות. טרוניותיו של המבקש כל כולן נעוצות בחוסר השלמתו עם התוצאה שאליה הגיע הבורר ונושאות אופי של ערעור, וכידוע בית משפט אינו יושב כערכאת ערעור שעה שהוא דן בבקשה לביטול פסק בוררות. לעמדתו של המשיב, למבקש ניתנו הזדמנויות חוזרות ונשנות להציג כל ראיה שביקש להוכחת ההתחשבנות שהוא טוען לה, ואם לא ניצל הזדמנויות אלה אין לו אלא להלין על עצמו, מה גם שהעלה טענות אלה רק לאחר שפסק הבוררות ניתן. כן טוען המשיב, כי אין לשעות לטענת המבקש שלפיה לא היה הבורר מוסמך ליתן פסיקתו על דרך האומדן, באשר סמכותו לפסוק בהתחשבנות שבין הצדדים לא סויגה. גם אין שחר לטענתו של המבקש שלפיה הבורר לא הכריע באיזה מהסוגיות שהובאו לפתחו, שכן הסכם בוררות לא נעשה כלל ואילו בהחלטה בדבר העברת הסכסוך לבוררות לא נמצא תימוכין לגדר הסכסוך שעמד להכרעה כפי שהמבקש טוען לו עתה.

            אשר לעובדה שפסק הבוררות ניתן כעבור ארבע שנים מעת שהחלה הבוררות, טוען המשיב כי העיכוב במתן פסק הבוררות נבע ממחדליו של המבקש להמציא לבורר חומר שדרש; וכי מכל מקום אין המבקש יכול להישמע בטענה זו משהסכים בהתנהגותו להתארכות ההליך ומעולם לא קבל על כך.

            אך בראש וראשונה טוען המשיב כי דין בקשת הביטול להידחות על הסף, באשר הבקשה הוגשה באיחור, בלא שנתבקשה ארכה וממילא ארכה לא ניתנה. המבקש מצידו טוען כי בקשת הביטול הוגשה במועדה.

6.         ב"כ הצדדים הסכימו שההכרעה בבקשת הביטול ובבקשת האישור תינתן על יסוד החומר שבתיק בית המשפט בצירוף סיכומים בכתב, וכאלה אמנם הוגשו (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 29/1/08).

            אדון תחילה בבקשתו של המשיב לדחות על הסף את בקשת הביטול.