פסק-דין בתיק הפ 1032/00

1.         בפני שני תיקים, שתי תובענות אשר אוחדו ונשמעו יחד.

התובענה הראשונה היא של המבקשת אשר במועדים הרלבנטים לאירועים נשוא הבקשה, עסקה או עוסקת במתן שירותי הסעדה, ואשר לה כ-40 מטבחים וכ-200 נקודות סעדה - למתן פסק דין הצהרתי לפיו עיכוב ציוד המבקשת הכולל כלים לעיבוד בשר (המתואר בנספח ג' לתצהירו של אברהם בן ארי ת/1 - להלן:"הציוד"), נעשה שלא כדין וכן לצוות על המשיבה שלא לעכב את הציוד ו/או למנוע את פינויו ע"י המבקשת לידיה.

2.         ברקע לבקשה הסכם, (נספח א' לת/1) בין אמנון לוי (להלן: "לוי") במסגרתו הוא נטל על עצמו לעבד עבור המבקשת בשר בשיטה נסיונית מיוחדת שפותחה על ידו. לצורך פעילותו של לוי המבקשת העמידה לרשותה של המשיבה, שלוי פעל במסגרתה, שברשותה היה מתקן לעיבוד בשר במגדל העמק, את הציוד (ת/1ג') שבבעלותה. המבקשת, אשר ההסכם בינה לבין לוי איפשר לה זאת, החליטה להפסיק את עיבוד הבשר על פי השיטה של לוי והודיע למשיבה על סיום הקשר. בתגובה תבעה המשיבה את המבקשת לקבלת פיצוים על סך של למעלה ממיליון ש"ח, הכוללים הוצאות, הפסדים, נזקים, פיצויים מוסכמים ואובדן רווחים, היא התביעה בת.א. 24549/00 אשר הועבר מביהמ"ש השלום בנצרת ואוחדה עם תיק זה (להלן:"התביעה הכספית").

3.         הבקשה הוגשה ביום 23.1.00 כאשר הצדדים מתנהלים בעצלתיים, לאחר שהסתיימו ההליכים המקדמיים, נתבקש ביהמ"ש בהסכמה לאחד את התביעה הכספית. לאחר שביהמ"ש הציעה לצדדים הסדר לפיו הציוד האמור ישאר בידי המשיבה וזאת כנגד דחיית התביעה הכספית לא נתקבלה, התקיימו בתיק שתי ישיבות להוכחות בחודשים נוב' 05 וינואר 06. העדויות הוקלטו על פי המוסכם בידי הצדדים במימונה של המבקשת. לאחר הישיבה השניה התברר לפי הודעת חב' איגמי, כי למרבה הצער, עקב תקלה טכנית חמורה, פרוטוקול הישיבה האחרונה לא ניתן היה לתמלול. או אז נדרשו הצדדים להגיע לכלל הסכמה לגבי המשך הדיון ולקח להם לא פחות משנתיים עד שהתאפשר דיון מחודש דהיינו חקירה מחדש של מר מלכה שמשון. הדיון הסתיים בינואר 07 והצדדים ביקשו להגיש את סיכומיהם 60 יום לכל צד. סיכומי המבקשת הוגשו ביום  4.3.07. ביום 17.6.07 ניתן פסק דין לגופו של עניין וזאת לאחר שהמשיבה לא הגישה את סיכומיה. פסק דין זה בוטל וביהמ"ש אפשר למשיבה להגיש את סיכומיה.

דיון:

4.         בין לוי לבין המבקשת התנהלה תביעה נוספת ע"ס 1.7 מיליון ש"ח שהגיש לוי נגש המבקשת בבית משפט המחוזי בת"א ת.א. 1262/00, בו נדונה והוכרעה מערכת היחסים בין לוי לבין המבקשת (להלן:"תביעתו של לוי"). תביעתו של לוי נדחתה תוך שביהמ"ש המחוזי (כב' השופט ד"ר ע' בנימיני) קובע מספר קביעות אשר גם אם אין בהם כדי להוות מעשה בית דין או פלוגתא פסוקה בהליך זה שבפני, הרי שהצדדים הסכימו כי קביעות בית המשפט המחוזי בפרשה הנ" יחייבו גם בהליך זה שלפניי.

השאלה המרכזית לעניין התביעה הכספית שבפני היא האם ההתקשרות שבין הצדדים היא  על פי הטיוטות שהוחלפו, או שמדובר בהסכם אחר. האם מדובר בהסכם אד הוק כטענת המבקשת או שמדובר בהסכם מתמשך שבו זכאית המשיבה לדמי עיבוד למשך 9 שנים, כטענתה.

המשיבה חזרה בסיכומיה על טענותיה כי אין לקרוא בפסק הדין שנתן כב' השופט בנימיני, כי ההתקשרות באמצעות א.ג.ש מלכה, בשנת 1999, היתה אד הוק או ניסיונית. לטענתה המקרה היחיד בו קבעו הצדדים כי מותר להפסיק את ההתקשרות בין המבקשת ללוי נקבע בהסכם ביניהם ונובע מסעיף מפורש בהסכם. מכיוון שסעיף כזה לא קיים בהסכם בין נורקיט לבין א.ג.ש, יש לקבוע כי בהסכם בין אגש לנורקיט הוסכם בדיוק ההיפך דהיינו הוסכם, כי רק בתום כל שנת התקשרות תוכל נורקיט לא לחדש את ההסכם באמצעות אי הארכת האופציות אשר ניתנו ה בהסכם.

5.         חזרתי ועיינתי בפרוטוקול הדיונים ושקלתי את העדויות וטענות הצדדים וסבורני, כפי שסברתי בפסק הדין הראשון-שבוטל,  כי הדין עם המבקשת.

בפסה"ד בעניין לוי, נדונה סוגיה זו (בתביעתו של ללוי נגד המבקשת) נקבעה תשתית עובדתית (עמ' 7-10 לפסק הדין) לפיה יש לקבל את עמדת המבקשת כי נקבע שם שמדובר בהסכם אד הוק ובתהליך ניסיוני. קביעה זו מחייבת גם במערכת היחסים שבין המבקשת למשיבה הואיל ובין הצדדים לא עמדה מערכת הסכמית חתומה אלא הצדדים החליפו ביניהם טיוטות בלבד.

הכלל לפיו החלפת טיוטה של הסכם תוך שינויה לצד שכנגד הופכת אותה להצעה חדשה הטעונה קיבול ידוע ובמקרה שלפני כך נראות ההצעות שהחליפו ביניהם הצדדים.

6.         זאת ועוד גירסתה של המבקשת לגבי אופי ההתקשרות וכי מדובר בהסכם אד הוק שנתבקש לנוכח בחינתה של המבקשת את שיטתו של לוי ורצונה להיות חופשית להשתחרר מההתקשרות כל אימת שהיא לא תצליח, הובאה ע"י העד מטעמה מר בן ארי. גירסה זו לא נסתרה ע"י המשיבה. לפיכך אני מקבל  את הגירסה לפיה בהתקשרות שבין הצדדים כפי שהם נהגו בה בפועל, לא נקבעו כמויות מינימום לעיבוד בשר. לא נקצב זמן לתוקף ההתקשרות בין הצדדים, ותנאים אלה איפשרו למבקשת להודיע בכל זמן על הפסקתו, כפי שעשתה.

7.         באשר לבקשב בהמרצת הפתיחה; אין חולק כי המבקשת רכשה את ציוד  המטבח (נספח 3 לת/1) נשוא הדיון והשאילה אותו למשיבה. משפסקו היחסים שבין הצדדים קמה חובת ההשבה בין מכוח סעיף 29(ב) לחוק  השכירות והשאילה, התשל"א-1971 ובין מכוח סעיף 9 חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א- 1971.

אשר על כן הבקשה בהמרצת הפתיחה, מתקבלת ואני מורה למשיבה להחזיר למבקשת את הציוד שהושאל לה על פי הרשימה שבנספח 3 לת/1.

8.         באשר לתביעה הכספית; (המאוחדת עם המרצת הפתיחה), משהגעתי למסקנה כי אין הסכם בין הצדדים, והמבקשת היתה רשאית להודיעה למשיבה על הפסקת ההתקשרות, ממש כמו בפסק דינו של כב' השופט בינימיני, ביחסים שבין לוי לבין המבקשת, אין מקום לחיוב המבקשת כלפי המשיבה בתיק המאוחד, לפיצוי המוסכם ודין תביעה זו להדחות.

מחומר הראיות הגעתי למסקנה כי יש להניח שמערכת ההסכמית בין הצדדים היא זו הדומה או זהה להסכם שבין לוי לבין המבקשת (ת/1א'). תביעתו הכספית של לוי בנוגע להסכם זה הוכרעה ע"י ביהמ"ש המחוזי שם נקבע כי המבקשת הונחתה על פי ההסכם עם לוי לפיו היא רשאית להשתחרר מההסכם עימו ולהפסיק את התשלומים על פיו כל אימת שתחדל לעשות שימוש בטכנולוגיה של לוי וכי גישה זו הנחתה את המבקשת בהתקשרות עם המשיבה לעיבוד בשר עבור המבקשת. ביהמ"ש המחוזי קיבל את עמדת המבקשת כי אכן מדובר בהסכם אד הוק וזה הדין גם במקרה שלפני.

9.         סיכומו של דבר לאחר שלא הוכח כי טיוטת ההסכם שבין הצדדים נתגבשה לכדי הסכם בין הצדדים, ומהטעמים דלעיל, התביעה הכספית נדחית.

אני מחייב את המשיבה לשלם למבקשת את הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום ט"ו בטבת, תשס"ח (24 בדצמבר 2007).