פסק-דין בתיק הפ 1025/05

1.      הצדדים שבפני מתגוררים בשכנות, בבית דו משפחתי באשקלון, כשקיר משותף חוצץ בין שתי היחידות.

מזה שנים, מאז שהחלו המשיבים בעבודות בניה בביתם, מסוכסכים הצדדים על רקע ביצוע עבודות אלה, ומשום מה אין הם מצליחים ליישר את ההדורים ולפתור את המחלוקות ביניהם. הם "צהובים" זה לזה ואינם מחליפים ביניהם דברים, כפי שמתבקש ומצופה משכנים המתגוררים, למעשה, תחת קורת גג משותף, אלא באמצעות באי כוחם ועל דרך של פניה לערכאות שיפוטיות.

תביעותיהם ההדדיות התבררו, בסופו של דבר, בפני בורר, עו"ד שמואל כץ, אשר לאחר פרק זמן ארוך, ארוך מדי, הכריע בהן בפסק דין מנומק שיצא תחת ידו ביום  5.4.05.

מספר ימים לפני שניתן פסק הבורר, עתרו המבקשים להעברת הבורר מתפקידו, בשל התמהמהותו הרבה במתן הפסק ולאחר שחלפה למעלה משנה מאז שהוגשו סיכומי הצדדים. בקשה זו הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אך בהוראת נשיא ביהמ"ש העליון (בשל כהונתה של אשת הבורר כשופטת באותו בית משפט) הועבר הדיון בה לבית משפט זה (ה.פ. 1025/05). עוד בטרם החל בירור התובענה בפני, ניתן פסק הבורר (ב-5.4.05). משכך ומשהתאכזבו המבקשים מתוכנו ותוצאותיו, עתרו הם בבקשה נוספת (ה.פ. 1026/05) שעניינה ביטול פסק הבורר.

על אף מתן הפסק, אם כי באיחור ניכר, עמדו המבקשים הן על תביעתם לביטולו והן על עתירתם להעביר הבורר מתפקידו. הצעתי לוותר, בנסיבות אלה, על תביעתם להעברת הבורר מתפקידו, שהוגשה עוד בטרם ניתן הפסק, נדחתה על ידם. 

משכך יש להדרש לטענותיהם בשתי התובענות בנפרד ולבחון האם יש להעתר להן או לאחת מהן, על אף שהתשתית העובדתית עליה הן מבוססות דומה, אם לא זהה.

2.       העברת הבורר מתפקידו

את תביעתם זו מבססים המבקשים על הוראות סעיף 11 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968, על פיו:

"בית המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה:

(1)    נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים.

(2)      התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין.

(3)      נבצר מהבורר למלא תפקידו."

טוענים המבקשים כי העיכוב במתן הפסק במשך למעלה משנה לאחר סיום הדיון והגשת הסיכומים, שאף הוא התארך זמן רב מדי (כ-3 שנים), גרם להם עינוי דין המצדיק העברת בורר מתפקידו.

עיכוב כה ממושך במתן הפסק אכן גורמת לעינוי דין לצדדים המתדיינים.

יתירה מכך: השהיית מתן פסק הבורר למשך תקופה כה ארוכה פוגעת במוסד הבוררות ושומטת את הבסיס והטעם לקיומו ולהפעלתו כערכאה לבירור והכרעה בסכסוכים ביעילות, במהירות ותוך פרק זמן סביר.

עדיין אין בשיהוי הרב במתן הפסק, במקרה זה, כדי להצביע על "עינוי דין" המצדיק היענות לבקשה, ולו בשל העובדה כי פסק זה ניתן סמוך לאחר הגשת הבקשה ועינוי הדין, שאכן נגרם כתוצאה מהעיכוב הבלתי סביר במתן הפסק, תם ואינו קיים עוד.

העברת הבורר מתפקידו בנסיבות אלה, לאחר מתן הפסק, תגרום לעינוי דין נוסף למשיבים, לפחות, עינוי אשר אף אותו יש להביא בחשבון במסגרת השיקולים שעל בית המשפט להפעיל.

לא יהא זה צודק, ואף לא נכון, לרפא או לתקן עוול שנגרם כתוצאה מ"עינוי דין" ע"י גרימת עינוי דין נוסף וממושך כתוצאה מהעברת הבורר מתפקידו וחידוש הליכי הבוררות בפני בורר אחר, חידוש שיאלץ את הצדדים לפסוע שוב בנתיבי ההתדיינות הארוכים והמיוסרים שהיו מנת חלקם במשך כשלוש שנים. 

עצם עמידתם של המבקשים על בקשתם להעברת הבורר מתפקידו, אף לאחר שהבורר סיים את מלאכתו (אם כי באחור רב) מצביעה, לכאורה לפחות, על הענין שיש להם בהארכת משך ההתדיינויות בינם לבין המשיבים ו/או לחידושה ולאו דווקא על רצון לסיימה. כך, כנראה, משום שסיומה של התדיינות זו לא הניב מבחינתם את התוצאות הרצויות. לו פסק הבורר היה מיטיב עימם, היו מוותרים המבקשים, כך אני מניח, על בקשתם להעברת הבורר מתפקידו.