פסק-דין בתיק הפ 1022/06

רקע עובדתי

1.         המבקשת, נורדיה - מושב שיתופי של חיילים משוחררים בע"מ (להלן: " נורדיה") היא אגודה שיתופית המסווגת כמשק שיתופי. המשיבים, אריה חזן ועמי חזן (להלן ביחד: " חזן", היו הבעלים של שטח אדמה חקלאית הממוקם מצפון לנורדיה (להלן: " השטח הצפוני"). שטח זה היה סמוך לאתר ששימש את חזן כאתר כרייה וחזן קיבלו היתרים זמניים לכרייה בו.

            משביקשה נורדיה להקים מיזם בנייה בשטח הצפוני, הגיעה לידי הסכמה עם חזן, שבה נקבע בין היתר שחזן יעבירו לנורדיה חלק מזכויותיהם בשטח זה, וכי מנגד תעמיד נורדיה לרשות חזן שטח של כ-150 דונם מדרום לנורדיה לצורכי כרייה (להלן: " השטח הדרומי").

            ההסכמות שאליהם הגיעו הצדדים עוגנו במערכת חוזית ביניהם, שבמסגרתה התייחסו הצדדים לצורך לקבל היתרי כרייה ממינהל מקרקעי ישראל בשטח הדרומי וכן להכריז עליו כשטח מחפרה, וכי אם אלה לא יתקבלו, אזי תעמיד נורדיה קרקע חלופית מוסכמת לשימוש חזן. כן נתנו הצדדים דעתם לסוגיית הפיצוי למקרה שלא תתאפשר לחזן כרייה בשטח.

            מיזם הבניה בשטח הצפוני אכן התממש. אשר לנושא הכרייה -  חזן אמנם ביצעו עבודות כרייה בשטח הדרומי בהיקף מסוים, אך משלא נתקבלו היתרים כדין לביצוע עבודות אלה, בשלב מסוים הופסקה הכרייה. על רקע זה נתעוררו מחלוקות בין הצדדים, הן לעניין האשם בכך שלא התקבלו ההיתרים ולא נתאפשר לחזן להמשיך בעבודות הכרייה והן לעניין הפיצוי המגיע לחזן במצב דברים זה, אם בכלל.

            משכך ובהתאם לתניית בוררות במערכת החוזית שבין הצדדים, הועבר הסכסוך להכרעת הבורר עו"ד דניאל רזומוב (להלן: " הבורר"). על פי תנאי הבוררות, שוחרר הבורר מדיני הראיות ומסדרי הדין האזרחי, אך חוייב לנמק את פסק הדין.

2.         בהחלטה מיום 17/2/03 הכריע הבורר בסוגיית האחריות למצב שנוצר, וקבע את זכותם של חזן לפיצוי (להלן: " החלטת הבורר"). בפסק הבורר מיום 3/5/05 קבע הבורר את שיעורו של הפיצוי (להלן: " פסק הבורר").

            שני הצדדים הגישו בקשות לביטול - הן של חלקים מפסק הבורר והן של חלקים מהחלטת הבורר אשר "נבלעה" בפסק, במסגרת תיקי הפ 817/05 והפ 768/05, ואלה הובאו בפניי.

            ביום 26/6/06 ניתן על ידי פסק דין שבו דחיתי את בקשת הביטול שהגישו חזן. כן דחיתי את בקשת הביטול שהגישה נורדיה, למעט עניין אחד שלגביו הוריתי על החזרת פסק הבורר לידי הבורר לצורך השלמה על סמך החומר שלפניו, (להלן: " פסק הדין").

            ובמה דברים אמורים?

            לטענת נורדיה משפסק הבורר פיצוי לחזן בגין הפסקת עבודות הכרייה, שומה היה עליו לקזז מסכום זה את נזקיה של נורדיה בגין פרדס מניב של נורדיה שחזן עקרו כדי "להכשיר" את השטח הדרומי לעבודות הכרייה, ומשעשו כן בלא שניתן להם היתר כדין לביצוע עבודות הכרייה בשטח זה; אלא שבפסק הבורר לא היתה כל התייחסות לסוגיית עקירת הפרדס וטענת הקיזוז, ומשכך טענה נורדיה, כי הבורר לא הכריע באחד הנושאים שנמסרו להכרעתו ואשר על כן קמה לה עילה לביטול פסק הבורר מכח סעיף 24(5) לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: " חוק הבוררות").

            קיבלתי את טענתה זו של נורדיה במובן זה שקבעתי בפסק הדין:

"מפסק הבורר לא ניתן להבין בבירור אם הבורר שקל את טענת הקיזוז במסגרת שיקוליו, אם סבר כי טענת הקיזוז היא חלק מחזית המחלוקת שבין הצדדים אם לאו, אם טענת הקיזוז נדונה או שמא נשמטה, ונדרשת הבהרה מצידו בעניינים אלה. אף אם הכריע הבורר אגב אורחא בשאלות אלה, הרי לא נימק את פסקו כנדרש. מכיוון שלאור היקפה הכספי של טענת הקיזוז והחשיבות שייחסו לה הצדדים בהליך הבוררות עצמו לא ניתן לראות בה שאלה משנית או אגבית, פסק הבורר מוחזר לבורר להשלמה בענין זה, והוא יעשה כן על סמך החומר שלפניו. על פי הסכמת הצדדים כאמור בסעיף 12 לחוזה היזמות (המהווה חלק מהמערכת החוזית שבין הצדדים - ע.ב.), הבורר ינמק את הפסק המשלים".

3.         ביום 31/7/06 ניתן על ידי הבורר פסק בוררות משלים, שבו נתן דעתו לטענת הקיזוז של נורדיה כאמור ודחה אותה לגופה (להלן: " פסק הבוררות המשלים").

            בפניי בקשתה של נורדיה להורות על ביטול פסק הבוררות המשלים, ובהתאם לחוות דעת שמאי שהוצגה בפני הבורר - להוסיף ולהורות על קיזוז סכום של 1,660,000 ש"ח נכון ליום 7/12/99 מהסכומים שנפסקו לזכות חזן בפסק הבורר (להלן: " הבקשה").

            חזן מתנגדים לבקשה ומצידם הגישו בקשה לאישור פסק הבוררות (בש"א 16966/06 במסגרת הפ 817/05).

            בהסכמת הצדדים, פסק דין זה ניתן על סמך החומר שבתיק בית המשפט, לרבות סיכומים בכתב שהגישו.

טענות הצדדים

4.         לטענת נורדיה, פסק הבוררות המשלים נוגד את תקנת הציבור ומשכך קמה לה עילה לביטולו מכוח הוראת סעיף 24(9) לחוק הבוררות.