פסק-דין בתיק הפ 1020/07

א. מבוא

בפניי בקשה לביטול החלטה לתיקון פסק בוררות, אשר ניתנה ביום 26.7.07 על ידי הבורר עו"ד אילן שטאובר (להלן: " הבורר").

ב. תמצית העובדות

בין המבקשת, אפרים פלינר ובניו חברה לבנין והשקעות (1994) בע"מ (להלן: " המבקשת") לבין הורי המשיבות, לאה ומשה אמסטר ז"ל (להלן: " אמסטר") התנהל הליך בוררות בפני הבורר, שעניינו הסכם קומבינציה שנחתם בין הצדדים ביום 28.9.98 (להלן: " ההסכם"). במהלך הליך הבוררות נפטרו מר וגברת אמסטר, ובנותיהן - הן המשיבות - נכנסו בנעליהם בכל הקשור לניהול הליך הבוררות.

על פי ההסכם, התחייבה המבקשת להעניק לאמסטר שירותי בניה בתמורה לחלק יחסי במקרקעין הידועים כחלקה 74 בגוש 6387 בפתח תקוה. כמו כן התחייבה המבקשת לשלם לאמסטר בנוסף סך של 429,000 $ במזומן. עוד נקבע, כי מסכום זה ישולמו המיסים על המכר, היטל ההשבחה והמע"מ. במסגרת הליך הבוררות טענו אמסטר, ולאחר מכן המשיבות, בתמצית, כי המבקשת הפרה את ההסכם בכך שאחרה בביצוע הבניה, לא העניקה את מלוא שירותי הבניה להם התחייבה, וכן לא שילמה את מלוא סכום התשלום במזומן. טענות אלו הוכחשו על ידי המבקשת, אשר טענה כי שולמו על ידה סכומים ביתר, בגינם הגישה לבורר תביעה שכנגד.

פסק הבוררות ניתן ביום 24.6.07 (להלן: " פסק הבוררות"). בפסק דינו דן הבורר ארוכות בשאלת ההתחשבנות הכספית בין הצדדים, ופסק, לאחר הפחתת סכומי המיסים וסכומים נוספים, כי בעניין זה אכן שולמו סכומים ביתר למשיבות על ידי המבקשת.

מנגד קבע הבורר, כי המשיבות לא קיבלו את מלוא התמורה כפי שסוכם בין הצדדים, בכך שמספר החדרים שנמסרו למשיבות על ידי המבקשת נמוך מזה שסוכם. הפרש זה הוערך על ידו בסכום כספי, על פי העקרונות שנקבעו על ידי הצדדים בהסכם ביניהם. לאחר שקוזז הסכום ששילמה המבקשת ביתר למשיבות, פסק הבורר כי על המבקשת לשלם למשיבות סך של 111,644 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

ביום 22.7.07  הגישה המשיבה 1 לבורר בקשה לתיקון פסק הבוררות (להלן: " בקשת התיקון"). בבקשתה טענה המשיבה 1, כי נפלה טעות בחישוביו של הבורר בפסק הבוררות, שכן שווי שירותי הבניה בעסקה שנקבע על ידי הבורר בפסק הבוררות הינו כולל מע"מ, ולא כפי שנקבע על ידי הבורר, אשר הוסיף את רכיב המע"מ על סכום זה. ביום 26.7.07, לאחר שהובאה בפניו תגובת המבקשת לבקשה, קיבל הבורר את הבקשה לתיקון פסק הבוררות (להלן: " החלטת התיקון"), תוך שקבע כי אכן נפלה טעות בחישובו, וכי מדובר בטעות אריתמטית, ולא בקביעה היורדת לשורש העניין. לאחר תיקון טעות החישוב, פסק הבורר כי המבקשת לא שילמה למשיבות סכומים ביתר, כפי שקבע בפסק הבוררות, אלא בחסר, ולכן בסופו של יום חייבת המבקשת למשיבות סך של 147,139 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה.

מכאן הבקשה שבפניי לביטול החלטת הבורר לתיקון פסק הבוררות.

ג. עיקרי טענות הצדדים

בבקשתה טוענת המבקשת, כי החלטת התיקון ניתנה על ידי הבורר בחוסר סמכות, שכן משמעות ההחלטה הינה שינוי מהותי הנוגע לסכסוך גופו. סכום המע"מ, לטענת המבקשת, היה מלכתחילה אחד משורשי המחלוקת ונגע למהות הסכסוך. עוד טוענת המבקשת, כי לאחר מתן החלטת התיקון, פנתה לרשויות מיסוי המקרקעין בשאלת השומה שנקבעה בגין שווי שירותי הבניה בעסקה בין הצדדים, ונענתה במכתב מיום 7.8.07, כי שומה זו לא כללה מע"מ (להלן: " מכתב רשויות המס"). לפיכך עותרת המבקשת לביטול פסק הבוררות בהתאם להוראות סעיפים 22(2), 24(3), 24(4), 24(7), 24(9), 24(10) וסעיף 27(ב) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: " חוק הבוררות"). המבקשת מדגישה, כי בקשתה דנן נוגעת להחלטת התיקון בלבד, ולא לעניין פסק הבוררות עצמו - עימו השלימה ואשר את הוראותיו קיימה.

מנגד טענו המשיבות בפניי, כי חרף טענות המבקשת כי החלטת התיקון ניתנה בחוסר סמכות, הרי שלעניין מועדי תשלום הסכומים שנפסקו לחובתה בפסק הבוררות, דווקא אימצה המבקשת את החלטת התיקון ואת המועדים שנקבעו בה. לפיכך אין היא יכולה לטעון כעת כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות. באשר למכתב רשויות המס, טוענות המשיבות, כי מכתב זה מזכיר סכום שומה שונה מזה שנקבע על ידי הבורר בפסק דינו - קביעה אשר המבקשת איננה חולקת עליה, וכי ממילא מדובר בחומר ראיות אשר לא הוצג בפני הבורר, אף שלא היתה מניעה להציגו במהלך הליכי הבוררות שנמשכו זמן רב. עוד מוסיפות המשיבות וטוענות, כי התיקון שערך הבורר בהחלטתו, עניינו בתיקון טעות חשבונאית גרידא.

ד. דיון והכרעה

הלכה פסוקה היא, כי אין בית המשפט יושב כערכאת ערעור על פסק בוררות, וכי תחום ההתערבות השיפוטי בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות הביטול הקבועות בחוק הבוררות (ראו למשל רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים - כפר שיתופי, פ"ד נז(6) 605 (2003) (להלן: " עניין גמליאלי")). עילות אלו יש לפרש באופן דווקני, במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו.

ברוח הלכה זו אדון כעת בטענות המבקשת לביטול החלטת התיקון.

ראשית טוענת המבקשת, כאמור, כי הבורר שגה וחרג מסמכותו כאשר תיקן את פסק הבוררות שניתן על ידו, שכן תיקון רכיב המע"מ שביצע הבורר בהחלטת התיקון איננו תיקון טעות חישוב בלבד אלא שינוי עניין מהותי, שנגע לגוף הסכסוך בין הצדדים והיה אחת המחלוקות העיקריות בבוררות.

אינני מקבלת טענה זו. סעיף 22(א)(1) לחוק קובע כדלקמן:

 "הבורר רשאי, על פי פניית בעל דין ולאחר שניתנה לבעלי הדין האחרים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, לתקן או להשלים את פסק הבוררות, אם היה לקוי באחד מאלה:

(1) נפלה בפסק טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה."

התיקון שביצע הבורר בהחלטתו, קרי החלטתו כי רכיב המע"מ כלול בסכום שווי שירותי הבניה, בשונה מהוספת רכיב המע"מ על סכום שווי שירותי הבניה כפי שחושב על ידו בפסק הבוררות, איננו שינוי מהותי היורד לשורשו של הסכסוך בין הצדדים, אלא אכן תיקון טעות חישוב בלבד. אף אם היה נושא המיסים, ובכלל זה רכיב המע"מ, נתון במחלוקת במסגרת הליך הבוררות, הרי שהתיקון שביצע הבורר איננו אלא תיקון טעות אריתמטית, ולא תיקון טעות שבמהות. אף הבורר מודה בהחלטת התיקון מטעמו, כי נפלה בפסק דינו טעות חישובית בעניין המע"מ, וכי "מדובר בטעות אריתמטית בחישוב ולא בקביעה היורדת לשורש העניין" (סעיף 2 להחלטת התיקון), ללמדך, כי הבורר לא ראה בתיקון עניין מהותי, הדורש מחשבה נוספת על זו שניתנה במסגרת הליכי הבוררות ופסק הבוררות, אלא תיקון טעות שנפלה בחישוביו.