פסק-דין בתיק הפ 1010/04

1.         המבקשת, שהינה אימו של המשיב מס' 4 וחמותה של המשיבה מס' 3, (המשיבים 3 ו-4 ייקראו להלן: "החייבים"), הגישה תובענה לסעד הצהרתי, לפיה יקבע כי יחידת הדיור בה היא מתגוררת, אשר שיטחה 85 מ"ר, והניצבת על הנכס הידוע כחלקה 70 בגוש 16773 בעפולה (להלן: "הנכס"), הינה בבעלותה הבלעדית, וכך גם שליש מן הזכויות בחלקת הקרקע עליה ניצבת הדירה.

2.         ראשיתה של תביעה זו, בהליכי הוצל"פ ארוכים וממושכים אשר ננקטו נגד המשיבים 3 ו-4, אשר שקעו בחובות עד מעל לצווארם. במסגרת הליכים אלה, מינו לשכות ההוצל"פ השונות את המשיב מס' 1 - עו"ד אריאל משה - ככונס נכסים לזכויות המשיבים 3 ו-4 בנכס. הנכס שהינו חלקה בשטח כולל של 1,269 מטרים, חולק בפועל ל-3 מגרשים, בני 423 מ"ר ברוטו כל אחד. על האמצעי שבין שלושת המגרשים, בנו המשיבים 3 ו-4 את בית מגוריהם ששטחו כ- 260 מ"ר. מאז ניתן צו כינוס הנכסים על זכויות החייבים, נקטו החייבים הליכים שונים, הכל על מנת למנוע את מימוש הזכויות.

משקלו כל הקיצים, והסתבר כי אכן כונס הנכסים עומד לממש את זכויות החייבים בנכס, הגישו שני החייבים, כל אחד בנפרד, בקשות לצו לכינוס נכסיו ולהכרזתו כפושט רגל. לאחר הליכים ממושכים, ניתנו צווים המכריזים על השניים כפושטי רגל.

המשיב מס' 1 נתמנה ככונס נכסים לגבי הנכס אף במסגרת הליך פשיטת הרגל מטעם ב"כ הכונ"ר, אשר מונה כנאמן על זכויות החייבים במסגרת הליך פשיטת הרגל.

3.         כעולה מתגובת המשיב מס' 1, לא טענו החייבים עד כה כי למבקשת זכויות כלשהן בנכס. המשיב מס' 1 צירף לתגובתו אין ספור מסמכים וכתבי טענות, אשר הוגשו על ידי החייבים לתיקי ההוצל"פ השונים במסגרת הליכי המימוש אשר ננקטו נגדם. לא נמצא, באף לא אחד מן המסמכים האמורים, וכן לא נמצא בפרוטוקולי הדיונים, אשר התקיימו בלשכת ההוצל"פ, כל זכר לטיעון, לפיו זכאית המבקשת לזכויות בנכס.

4.         ביום 19.1.04 הוגשה תובענה זו שבפני, אליה צירפה המבקשת מסמך, ערוך בכתב יד, המכונה "הסכם הרכישה" (ת/1), לפיו רכשה, לטענתה, מן החייבים שליש מן הזכויות בנכס לצורך הקמת בית מגורים, וזאת תמורת סך השווה ל- 40,000 דולר ארה"ב. כמפורט באותו מסמך, כללה התמורה אף את עלות הקמת בית מגורים עבור המבקשת.

הסכם הרכישה נכתב על גבי פיסת נייר מצהיבה מזוקן, כתוב בכתב יד.

עוד צירפה המבקשת חוזה, אשר נערך במשרד עורך דין, וממנו עולה כי המבקשת מכרה לפלונים את דירתה בת שני החדרים, הנמצאת בעפולה עלית וזאת תמורת 30,000 ש"ח, אשר ערכם היה, ביום עריכת החוזה (6.3.86), שווה ל- 20,270 דולר. כן צורפו לבקשה מסמכים שונים, מהם ניתן ללמוד, לטענת המבקשת, כי נמשכו כספים מחשבונה בבנק, והועברו למשיבים לצורך מימון הרכישה.

5.         לטענת המשיבים 1 ו-2, המיוצגים על ידי כונס הנכסים, מלמדת התנהגותם של החייבים במהלך הליכי ההוצל"פ שננקטו נגדם, כי למבקשת אין כל זכויות בנכס, שאלמלא כן, היו מעלים טענה זו כבר בעת ההליכים המוקדמים, במהלכם הורו ראשי ההוצל"פ על פינוי בית המגורים של החייבים והעמדת דירה חלופית לרשותם. (ר' תגובות החייבים והחלטות ראש ההוצל"פ נספחים ד' - י"א לתצהיר כונס הנכסים מיום 13.11.05).

יש לציין כי הנכס חולק לשלושה מגרשים. האחד - אינו רלוונטי להליכים אלה, נותר בבעלות מר משה כהן (שאינו החייב); השני - המרכזי נרכש על ידי החייבים, ואילו השלישי נרכש על ידי דוד ויהודית כהן, אשר הסכימו לכינוס הנכסים ומכירת חלקם במגרש על ידי כונס הנכסים, על פי צו ראש ההוצל"פ בחדרה (ר' נספח י"ד לתצהיר הנ"ל).

6.         על פי חוות דעת השמאי וייסמן, אשר צורפה לתגובתו של כונס הנכסים לבקשה, שטח ביתם של החייבים הינו 259 מטרים, ובכך מנצל יותר מקיבולת הבניה המוקצת על פי תוכנית בנין ערים לכל אחד מן המגרשים שעל הנכס, שהינו 170 מ"ר בסך הכל.

הבית הינו תלת מפלסי, כאשר בקומת הקרקע נמצאת יחידה, הסגורה כיחידה נפרדת, בצידה הצפוני של הקומה. ליחידה אין גישה מבפנים לשאר חלקי הבית, אלא דרך דלת חיצונית.

7.         כאמור, סומכת המבקשת את בקשתה בהסכם הכתוב על נייר מצהיב מיושן, לפיו רכשה 1/3 מהזכויות שרכשו החייבים. לא מצאתי מהו פירוט 1/3 מגרש זה שרכשו החייבים, אולם, לנוכח האמור בחוות דעתו של השמאי וייסמן, אין לי אלא להסיק כי החייבים רכשו זכויות ב- 1/3 מהמגרש הכולל, המהווה את המגרש המרכזי מבין שלושת המגרשים מהם מורכב הנכס, ובהתאם אין המבקשת טוענת אלא כי רכשה 1/3 מחלקם זה של החייבים בנכס.

יש לציין כי המבקשת צירפה לבקשתה העתק ממפרט, שהוגש, כפי הנראה לצורך קבלת היתר בניה, אשר הוצא על שם החייבים וכהן משה האחר, ממנו עלה כי המגרש עליו נתבקשה הקמת 2 יחידות דיור בשטח 259 מטרים. מפרט זה אינו "היתר בניה" כטענת המבקשת.

8.         דעת המשיבים מספר 1 ו-2 הינה כי "ההסכם" (ת/1), שהציגה המבקשת, הינו מסמך מזוייף, אשר הוכן לצרכי תביעה זו. לטענתם מסמך זה ראה אור לראשונה רק עם הגשת התובענה, חרף ההליכים הממושכים שננקטו קודם לכן. המסמך אינו נושא תאריך ואף לא דווח מעולם לשלטונות מס שבח. כן לא נרשמה כל הערת אזהרה בגינו בלשכת רישום המקרקעין.

על כן, מעריך כונס הנכסים, כי המסמך זוייף לצורך המשפט, כ"מפלט אחרון" מפני חילוט הבית. לשם כך נעשה שימוש בגליון נייר ישן-נושן ומצהיב, עליו נרשם בעת האחרונה, תוכן ההסכם.

לשם כך הוגשה חוות דעתו של המומחה להשוואת כתבי יד, עו"ד יונתן נפתלי, אשר בחן את מקור המסמך מוצג ת/1. מומחה זה קבע כי אכן גיליון הנייר הינו ישן. מאידך, הדיו חסר כמעט כל סימני שחיקה. נמצא, כי בהצתלבות שבין זנבה של אות "ם" עם קו כפל בנייר, קיימת הפסקה קטנה לקראת סיום קו הזנב. הפסקה זו עשויה להגרם כתוצאה מכך שהנייר קופל ונשמר מקופל פרק זמן, ורק לאחר מכן נרשמה האות "ם" על גבי הקפל הקיים.

מסקנותיו של המומחה הינן:

"1. לאור האמור בסעיף 1 לעיל לא סביר שמדובר בניסיון "לייצר" נייר בעל חזות ישנה אלא מדובר בנייר ישן.