פסק-דין בתיק הפ 1006/06

רקע

המבקשים התקשרו עם המשיבה בהסכמי הלואה למימון הליכים הקשורים ברכישת פנסיה מהמוסד לביטוח סוציאלי בגרמניה.

על פי הסכמים אלה, נפרעו ההלוואות בדרך של המחאת חלק מהגמלה החודשית השוטפת שקיבלו המבקשים מהמוסד לביטוח סוציאלי בגרמניה (להלן: "הסכמי ההלוואות").

בשלב מסוים החליטו המבקשים לבטל את הסכמי ההלוואות ולהפסיק לפרוע את הההלוואות שנטלו מהמשיבה, בטענה שעובר לכריתת ההסכמים הוטעו על ידי המשיבה.

בתגובה הגישה המשיבה תביעות כספיות נגד המבקשים, בהן תבעה לחייב אותם לשלם לה את יתרת ההלוואות שלא נפרעו.

ביום 14.12.03 ניתנה החלטה לפיה על המבקשים לשלם למשיבה את יתרת ההלוואות שנטלו ממנה ובסמוך הגישה המשיבה פסיקתות לאישור בית המשפט ביחס לחובו של כל אחד מהמבקשים.

בשלב זה ביקש היועץ המשפטי לממשלה להצטרף להליכים המשפטיים שבין המשיבה למבקשים ולעכב את ההליכים נגד המבקשים עד להכרעה בהליך פלילי המתנהל נגד המשיבה ועו"ד ישראל פרי.

הבקשה לעיכוב ההליכים נדחתה, ניתנו פסיקותות נגד כל אחד מהמבקשים והמשיבה פתחה בהליכי הוצאה לפועל לגביית החוב הפסוק.

המבקשים ערערו על פסק הדין שניתן נגדם לבית המשפט המחוזי, כאן (ע"א 1706/04) (להלן: "ערעור המבקשים").

בסמוך הגיש היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי, כאן, בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא לעכב את ההליכים נגד המבקשים, בגדרה עתר לביטול פסק הדין שניתן בעניינם של המבקשים ולחילופין עתר לעכב את ביצוע פסק הדין, בטענה שיש לעכב את ההליכים האזרחיים בהם נקטה המשיבה עד להכרעה בהליך הפלילי שננקט בעניינה בשל הפער בין המידע שהונח בפני בית המשפט האזרחי לבין המידע הרב יותר שלכאורה הונח בפני בית המשפט הפלילי (ע"א 2953/04) (להלן: "ערעור היועץ").

בשלב זה הגיעה המשיבה להסדר עם כל אחד מהמבקשים, לפיו יפקיד כל אחד מהמבקשים בחשבון נאמנות סכום חד פעמי ו/או סכום חודשי קבוע שיוחזקו בנאמנות ויועברו לאחד הצדדים בהתאם לתנאים הקבועים בהסכם (להלן: "הסכם הנאמנות").

בסמוך התנהלו בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון התדיינויות בקשר עם טענת היועץ המשפטי לממשלה, לפיה יש לעכב את ההליכים האזרחיים בהם נקטה המשיבה עד להכרעה בהליך הפלילי בעניינה.

ביום 13.2.06 ניתן פסק דין בע"א 2173/05 וברע"א 2354/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' B.G Assistance Ltd ושמואל גרוסמן (נספח ד) (להלן: "עניין גרוסמן"). בו הוחלט לדחות את ערעורו של היועץ המשפטי לממשלה ולעכב את בקשת רשות הערעור של גרוסמן באופן שפסק הדין בעניינו לא יהפוך לחלוט, עד אשר יתברר אם יש בממצאים שיקבעו בהליך הפלילי בעניינה של המשיבה, כדי להשפיע על ההליכים האזרחיים בהם נקטה המשיבה בקשר עם הסכמי ההלוואות שכרתה עם רוכשי פנסיה מהמוסד לביטוח סוציאלי בגרמניה.

ביום 12.3.06 ניתנה החלטה בערעור היועץ בה נקבע כדלהלן (נספח ז): "ההליכים בערעור זה יעוכבו עד להכרעה בהליך הפלילי. לעניין עיכוב ביצוע פסה"ד יש להגיש בקשה נפרדת."

ביום 20.3.06 ניתנה החלטה בבש"א 7306/06 בערעור המבקשים בה נקבע כדלהלן (נספח י): "לאור תגובת המשיבה ועפ"י פסה"ד בעניין גרוסמן ניתן בזה עיכוב ביצוע של פסה"ד בבימ"ש קמא עד להכרעה במשפט הפלילי." (להלן: "החלטת העיכוב").

בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על ההחלטה בבש"א 7306/06 שלעיל נדחתה ביום 26.7.06, בבית המשפט העליון (נספח יא).

ביום 27.7.06 פנו המבקשים אל המשיבה במכתב בו טענו כי התנאים הקבועים בסעיף 7ד להסכם הנאמנות התקיימו וכי המבקשים זכאים לקבל לידיהם את כספי הנאמנות.

המשיבה מתנגדת להעברת כספי הנאמנות למבקשים.

בתובענה שלפני עותרים המבקשים לקבוע כי על פי הפירוש הנכון שיש ליתן להסכמי נאמנות שנחתמו בין כל אחד מהמבקשים לבין המשיבה, התמלאו התנאים להשבת הכספים שהופקדו ע"י כל אחד מהמבקשים בחשבונות נאמנות משותפים עם המשיבה.

כן, עתרו המבקשים להורות לנאמנים להשיב הכספים שבחשבונות הנאמנות לידי המבקשים.

טענות המבקשים