פסק-דין בתיק הפ 000842/04

1.      בשתי התובענות שבפני עותרת המבקשת למתן צווים למסירת חזקה במקרקעין המוחזקים ע"י המשיבים, לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לדרכי ציבור) 1943.

הדיון בשתי התובענות, אשר הוגשו בסמוך אחת לשניה והמתייחסות לנכסים סמוכים אשר הופקעו לצורך סלילת דרך, אוחד בהסכמת הצדדים.

התובענות הוגשו נגד מספר משיבים שהחזיקו בנכסים המופקעים, או היו רשומים כבעליהם.

לאחר הגשת התובענות הגיעה המבקשת להסדרים עם בעלי הזכויות בנכסים המופקעים ונגד רובם ניתנו פסקי דין בהסכמה, לפיהם נמסרה החזקה למבקשת. (ראה פסק דין בהסכמה שניתן נגד המשיבים 3, 4, 5, 6 ו-7 בה.פ. 842/04 ופסק דין בהסכמה נגד המשיבים 1, 2, 3 ו-4 בה.פ 887/04).

2.      הדיון בתובענות המאוחדות התמקד, איפוא, במשיבים שבפני, היינו המשיבים 1  ו-2 בה.פ 842/04 והמשיב 5 בה.פ 887/04.

למשיבים אלה אין כל זכויות קנייניות בנכסים המופקעים. הם מחזיקים, או החזיקו בהם, מזה שנים כמסיגי גבול, כך מכל מקום טוענת המבקשת, ודווקא הם גילו התנגדות לעתירת המבקשת, כנראה משום התנגדותה של המבקשת לפצותם (בשל העדר כל זכויות בנכסים המופקעים).

3.      במהלך הדיון עלה בידי המבקשת להוכיח, כי קיימה את כל ארבעת התנאים המוקדמים, אותם דורש סעיף 8 הנ"ל, לשם מתן צו מסירת החזקה.

פרסום דבר הכוונה להפקיע ופרסום הודעה למסירת הנכסים הנדונים (לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות הנ"ל) נעשה כדין.

(ראה תצהירו ועדותו של טל ישי שהוגש כתמיכה לתובענה וכן את הצהרת עו"ד שפירא בעמ' 6-7 לפרוטוקול).

גם את העובדה שהגיע המועד לתפיסת החזקה הוכיחה המבקשת, באשר היא הראתה כי הנכסים המופקעים דרושים לה בדחיפות לשם סלילת דרך במקום. לציין כי הודעה על הכוונה לתפוס חזקה מיידית במקרקעין התפרסמה כבר ב-23.12.03 בילקוט הפרסומים (י.פ. מס' 5257).

זאת ועוד: המצהיר, טל ישי, הבהיר במסגרת תצהירו ובמהלך חקירתו בבית המשפט, כי עבודות סלילת הדרך במקום, דרך שאמורה לאפשר כניסה ויציאה מחולון לכביש הארצי מס' 4 (כביש גהה) נמצאת בעיצומן וכי כל עיכוב במסירת החזקה בנכסים המופקעים מעכב את השלמת עבודות הסלילה (ראה עדותו בעמ' 6 לפרוטוקול ואילך).

התנאי הרביעי (והאחרון), הדורש הוכחת סירובם של המשיבים למסור את החזקה למבקשת, הוכח אף הוא. התנגדותם למסור את החזקה למבקשת (בניגוד למשיבים האחרים) אילצה אותה לנקוט נגדם בהליכים משפטיים ולקיים הדיון על כל שלביו. נסיבות אלה מצביעות בעליל על סירובם של המשיבים למסור את החזקה. הטענות שהם העלו במהלך הדיון ובכתב סיכומיהם מראות כי הם לא חזרו בהם עד כה מסירובם זה.

4.      משהוכחו התנאים המוקדמים, כאמור לעיל, יש להעתר לבקשה, להורות על סילוק ידם של המשיבים מנכסי המקרקעין ולמסור את החזקה בהם לרשות המפקיעה - המבקשת במקרה זה. כך בין אם המחזיקים החזיקו בקרקע מכח זכויותיהם הקנייניות בה, בטרם ההפקעה ובין אם החזקתם היתה כברי רשות או כמסיגי גבול.

5.      המשיבים מעלים בכתבי תשובתם ובסיכומיהם שורה של טענות אשר יש בהן, לדעתם, להביא לדחיית תביעת המבקשת לקבלת החזקה. אתייחס לעיקרן:

א.     טוענים המשיבים כי הליך ההפקעה עצמו לוקה בפגמים מהותיים השוללים את חוקיות ההפקעה עצמה. כך, אי ציון מדויק של הנכס המופקע או ליתר דיוק אי פירוט של החלק המופקע בחלקה 14 והאם החלק המופקע מוחזק ע"י המשיבים, וכך אי קבלת הודעה בדבר ההפקעה, כאמור בסעיף 7 לפקודת הקרקעות.

מוסיפים וטוענים המשיבים, בהקשר זה, כי קיימת אי התאמה בין נוסח ההודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות לבין הוראת תב"ע ח-490 לפיה מטרת ההפקעה בכל אחד מהפרסומים שונה וכי ההפקעה אינה מידתית ועל כן נוגדת את חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

בטענות אלה אין ממש ויש לדחותן.

לא די להעלות טענות סתמיות ולהדרש לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, על מנת לבסס עליהן התנגדות ראויה לעתירת הרשות המוסמכת לקבל לידה את החזקה בנכס מקרקעין שהופקע כדין. טענות מעין אלה יש לבסס ולעגן בתשתית עובדתית ואף משפטית ראויה, תשתית שאינה קיימת במקרה שלפני.

זאת ועוד: בית משפט זה אינו מוסמך, מבחינה עניינית, לדון בטענות בדבר אי חוקיותו של הליך ההפקעה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943, בין אם טענות אלה מועלות כטענות הגנה מפני תובענה למסירת חזקה בקרקע שהופקעה ובין אם הן מועלות כבסיס לתובענה של בעלי הקרקע המופקעת כנגד הרשות המפקיעה.