פסק-דין בתיק המ 110964/98

המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר שנמשך על ידי המבקש לפקודת המשיבה.

כב' השופט צ. דותן דן בבקשה ונתן החלטה ביום 05/07/00 בלשון זו:

"8(א) לסיכום, ניתנת למבקש רשות להתגונן בטענות המפורטות בתצהירו וזאת בתנאי ובכפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט בתוך 45 יום ממסירת החלטה זו במשרד ב"כ המבקש (הפגרה לא תאריך המועד) סך של 10,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד.

(ב)       יופקד הסך הנ"ל, ובמועד שנקבע, תיחשב ההתנגדות כהתנגדות שנתקבלה, התצהיר ישמש כתב הגנה, וקדם משפט יתקיים בפניי ביום 08/05/01 בשעה 10.00.

במקרה כזה, יגיש הנתבע תצהיר עדות ראשית עד יום 01/12/00 והתובעת תגיש תצהיריה כאמור עד יום 01/03/01.

כל צד יצרף לתצהיריו את כל ומלוא המוצגים מטעמו.

המזכירות תפתח תיק אזרחי.

(ג)       לא יופקד הסך הנ"ל, ובמועד שנקבע, תיחשב ההתנגדות כהתנגדות שנדחתה, המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל, וההליכים בתיק הוצל"פ 3-79996-97-01 יימשכו כסידרם. "

ביום 01/02/01 הגישה המבקשת "בקשה לדחיית ההתנגדות שהוגשה על ידי המשיב", שבה התבקש בית המשפט  לדחות את ההתנגדות ולהורות על המשכת ההליכים בהוצאה לפועל.

הבקשה הועברה לתגובת המבקש. תגובה כזו לא התקבלה. רק ביום 13/08/01, דהיינו כשנה (!) לאחר המועד שנקבע להפקדת הסכום, הגיש המבקש "בקשה למתן ארכה" להפקדת הסכום.

המשיבה מתנגדת למתן הארכה המבוקשת.

למעשה, לדעתי, לא היה כל צורך בהגשת "הבקשה לדחיית ההתנגדות" מיום 01/02/01. בקשת רשות להגן יכולה להינתן בכפוף לתנאים מסוימים, כולל הפקדת סכום כספי בתוך מועד קצוב (תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). רק ברור הוא, כי אם המבקש אינו עומד בתנאים שנקבעו בהחלטה, הרי שבקשתו למתן רשות להגן נדחית, ואין צורך לאמר זאת במפורש.

אף על פי כן, נקט כאן בית המשפט ב"תנאי בני גד ובני ראובן" (במדבר, לב, כ-לג), וציין במפורש כי אם לא יופקד הסכום במועד הנקוב, תדחה ההתנגדות והליכי ההוצל"פ ימשכו כסדרם.

לפיכך, כל אשר היה על המשיבה לעשות הוא לבקש בהוצל"פ המשכת ההליכים תוך הצגת ההחלטה.

מכל מקום, עיינתי בבקשה זו, ודינה להידחות.

המבקש מנמק בקשתו למתן הארכה בכך, ש"טרם עלה בידו לגייס את הסכום הנדרש, וכי הוא ממשיך בנסיונותיו לכך".

צודק ב"כ המשיבה, כי טענה שכזו אינה יכולה שלא להיתמך בתצהיר מטעם המבקש. כמו כן, היה על המבקש להתכבד ולפרט כיצד ניסה עד כה לגייס את הסכום ומה בדעתו לעשות כעת לגיוס הסכום, ולא די בטענה בעלמא.

אולם, העיקר הוא כי "סעד מן הצדק" מסוג זה, שבו מתבקשת חריגה ממה שנקבע בחוק או בהחלטה שיפוטית, יכול להינתן רק אם המבקש עצמו גילה התנהגות של "בדחילו ורחימו", ידיים נקיות ותום לב. כך יכול היה המבקש להגיש הבקשה בתוך המועד שנקבע, או לפחות סמוך ככל האפשר לאחר שחלף.

המבקש כלל לא טרח לבקש זאת, אלא ניעור לאחר בקשת המשיבה, וקרוב לשנה (!) לאחר המועד המקורי.