פסק-דין בתיק ה.פ. 458/06

בפני תובענה על דרך המרצת פתיחה, בה מתבקש בית המשפט להצהיר כי הזכות לפטור מדירת מגורים מזכה הניתנת לפי סעיף 49 לחוק מיסוי מקרקעין  (שבח, מכירה ורכישה) תשכ"ה-1963 הינה זכות אישית השייכת למבקשים בלבד ואיננה כלולה בשטר המשכנתה נשוא בקשת המימוש.

עוד מבוקש להצהיר, כי המשיב יוכל לעשות שימוש בזכות הפטור במהלך המימוש  רק בהסכמת המבקשים.

המבקשים הינם בעלי מניות ובעלי השליטה בחברת "יוגב עבודות עפר בע"מ" (להלן: "חברת יוגב").

במסגרת בקשת חברת יוגב לקבלת אשראי מאת הבנק המשיב, חתמו המבקשים ביום 19.3.1996 על שטר משכון זכויות, אשר נרשם ברשם המשכונות, לפיו משכנו את בית מגוריהם הנמצא בשכונת רמות, דרך החורש 193 ירושלים, והידוע כבית מגרש 60 בגוש 30724 חלקה 7 (להלן: "הבית") להבטחת השבת האשראי.

האשראים לא נפרעו על ידי חברת יוגב וביום 29.12.05 הגיש הבנק-המשיב ללשכת ההוצאה לפועל בת"א בקשה למימוש משכנתה בכל הנוגע לבית לעיל.

כעולה מכתבי הטענות, מצוי הליך המימוש בתחילתו, ומכל מקום, טרם מונה כונס נכסים, אף לא ניתנה החלטת מכירה.

הפן המעשי של העתירה, באם תתקבל, מתבטא למעשה בתוצאה לפיה ימכר הבית בהליך המימוש, בהעדר הסכמה אחרת, ללא פטור ממס, דבר אשר יקטין את התמורה עבורה בסכום מס השבח ו/או מס המכירה.

לאחר עיון בתובענה, בתשובה, בפרוטוקול הדיון ובסיכומי הצדדים, נחה דעתי כי דין התובענה להדחות, וזאת מחמת הנימוקים הבאים:

אין חולק כי בית המשפט מוסמך ליתן פסק דין הצהרתי, אלא שהוא יסרב לעשות כן שעה שיוברר כי הסעד המתבקש הינו תיאורטי או אקדמי, ללא כל תועלת מעשית בצידו.

כפי שנפסק בע"א 226/80 כאהן נ. מ"י, פד"י ל"ה(3) עמ' 463:

"המגמה הכללית היא להשתמש בכח הזה של מתן סעד הצהרתי ביד נדיבה ככל האפשר, ובלבד שהשאלה המוצגת לפני בית המשפט אינה אקדמית גרידא, ולתובע יש ענין ממשי בפתרונה כדי להסדיר את היחסים בינו לבין הנתבע".

אין די בקיומה של שאלה משפטית חשובה, אף מעניינת, שכן מתפקידו של בית המשפט לפתור סכסוכים ממשיים וקיימים, ואין הוא דן בשאלות אקדמיות המשליכות על הסוגיה שבמחלוקת בתיאוריה בלבד.

על התובע להצביע על הפן המעשי של הסעד המבוקש, אף לנקוב בתועלת שתצמח לו מקבלת הסעד נשוא התובענה, תוך ישומה לסכסוך שבינו לבין הנתבע.

לא כך ארע במקרה דנן.

נשוא הדיון הינו פטור ממס שבח לדירת מגורים הניתן אחת לארבע שנים.

המבקשים טוענים כי זכות הפטור הינה זכות אישית השייכת להם בלבד ואינה כלולה בשטר המשכנתה.

כדי להראות לבית המשפט כי להצהרה זו יש גם פן מעשי, היו אמורים המבקשים להצביע על התועלת שיוכלו להפיק מאי העברת זכות הפטור לידי כונס הנכסים, לכשימונה, ותועלת שכזו תתבטא בשימוש בפטור לצורך מכירת דירת מגורים אחרת, או לצורך מיסויי אחר, אם בכלל.

לא זו בלבד שהמבקשים כשלו בחציית משוכה זו, אלא שמן העובדות עולה לכאורה כי לא תצמח להם כל תועלת ממשית מהחזקת הפטור תחת כנפיהם ואי העברתו לידי הכונס, ההיפך הוא הנכון, אף עשוי להגרם להם נזק כלכלי.

הוכח כי אין למבקשים דירת מגורים אחרת, אף לא נכס מקרקעין אחר, ומשכך לא מתעורר הצורך לעשות שימוש בפטור בכל הנוגע לנכס אחר, וכפי שאישר המבקש בחקירתו הנגדית: