פסק-דין בתיק בשא 8166/05

1.         בפני שני ערעורים על החלטת הנאמן על נכסי החייבת לפיהן נדחתה בקשת המערערים להארכת המועד להגשת תביעות חוב נגד החייבת. נוכח נימוקיי הזהים לקבלת הערעורים, כפי שיפורט להלן, אדון בשני הערעורים במאוחד.

2.         נגד החייבת ניתן צו כינוס ביום 22.4.04, וביום 8.11.04 היא הוכרזה פושטת רגל. ביום 24.11.04, שבועיים לאחר הכרזתה כפושטת רגל ו- 7 חודשים בלבד לאחר מתן צו הכינוס,  הגישה החייבת בקשה למתן הפטר תוך הצעה לשלם דיבידנד בגובה 100% ל - 2 נושים אשר הגישו תביעות חוב בסך כולל של  5,990 ש"ח בלבד.

3.         לבקשת ההפטר הוגשו התנגדויות של מספר בנקים, נושיה של החייבת, אשר טענו כי לא ידעו כלל על הליכי פשיטת הרגל, וכי מתן הפטר על סך 5,990 ש"ח בלבד יהווה מחטף של הליכי פשיטת הרגל.

4.         בד בבד עם ההתנגדות לבקשת ההפטר, הוגשו תביעות חוב על ידי המערערים ובנקים נוספים, ובקשות להארכת מועד להגשת תביעות החוב. בקשות אלו נדחו על ידי הנאמן בנימוק כי אין בהן כל "טעם מיוחד" להארכת המועד, לאור פרסום צו הכינוס בעיתון יומי וברשומות, פרסום המהווה חזקה בדבר ידיעה קונסטרוקטיבית של הנושים על הליכי פשיטת הרגל.

            בגין החלטות אלה הוגשו הערעורים נשוא פסק דין זה.

טענות המערערים

5.         המערער  1 (להלן: "בנק דיסקונט")  אוחז בפסק דין מיום 1.4.04 לפיו חויבה החייבת בתשלום סך 176,226 ש"ח.

            המערער 2 (להלן: "בנק אוצר החייל") אוחז בהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 2.6.03 לפיו חוייבה החייבת בתשלום סך 110,421 ש"ח. 

6.         המערערים טוענים כי לא ידעו כלל על הליכי פשיטת הרגל, היות ולא נשלחה אליהם הודעה פרטנית, וכי הגישו את תביעות החוב מייד לכשנודע להם על ההליכים.

            לטענת בנק דיסקונט, מאחר ולא ידע על הליכי פשיטת הרגל, הוא פתח תיק הוצאה לפועל למימוש פסק-הדין, ומסר אזהרה לחייבת ביוני 2004. לטענתו, הוא לא ידע על הליכי פשיטת הרגל עד לאחר שפקידי ההוצאה לפועל הגיעו לביתה של החייבת לביצוע עיקול ברישום ונמסר להם מפי החייבת אודות צו הכינוס. מייד לאחר מכן, הגיש את תביעת החוב. תביעת החוב הוגשה ביום 19.1.05, דהיינו באיחור של שלושה חודשים.

לטענת בנק אוצר החייל, כתוצאה מהעברת הייצוג למשרד עו"ד חדש, התעכב הטיפול בתיקים רבים, ותביעת החוב הוגשה מייד לכשנודע לו על הליכי פשיטת הרגל, וזאת ביום 3.1.05, דהיינו באיחור של כחודשיים ימים.

7.         המערערים טוענים כי חובה של החייבת כלפיהם אינו שנוי מחלוקת וכי  לא ייגרם כל נזק לנושים במידה ויוארך המועד להגשת תביעות החוב, מאחר ולא אושר הסדר נושים, טרם חולק דיבידנד והארכת המועד לא תגרום להתמשכות ההליכים אשר נמצאים אך בתחילתם. לטענתם, הארכת המועד תגשים את מטרות הליכי פשיטת הרגל.

8.                   לטענת הנאמן, יש לדחות את שני הערעורים נוכח ההלכה הפסוקה לפיה ההוראה המגבילה את התקופה להגשת תביעות חוב הינה הוראה מהותית. פרסום צו הכינוס לטענתו, מחיל חזקה בדבר ידיעה קונסטרוקטיבית של הנושים כי ניתן צו כינוס ולכן אי ידיעה סוביקטיבי, כשלעצמו, אינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת תביעות חוב.

עוד טוען הנאמן כי אותם 'טעמים מיוחדים' להארכת מועד להגשת תביעות חוב מתייחסים אך ורק למצב בו סיבת האיחור טמונה בגורמים חיצוניים אשר אינם בשליטת הנושה.

לגופו של עניין, טען הנאמן כי מתן צו הכינוס הובא לידיעת שני הבנקים במכתב מאת הכונס הרשמי על פי סעיף 18ג' לפקודה, וזאת במסגרת חקירה בענייני החייבת וחייבים אחרים. המכתב נשלח ביום 25.7.04 ובנק אוצר החייל אף השיב עליו ביום 16.8.04. לפיכך, דחה הנאמן את בקשת בנק אוצר החייל להארכת מועד להגשת תביעת חוב בנימוק כי מדובר בטעות משרדית אשר אינה עולה כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד.

עוד נטען כי ענייניה של החייבת נמצאים לקראת סיום מאחר והגישה בקשת הפטר. לפיכך, הארכת המועד להגשת תביעות חוב תגרום נזק לנושים אשר הגישו תביעות חוב.  

כונס הנכסים הרשמי הצטרף לעמדתו של הנאמן.

9.                   לטענת החייבת, החלטת הנאמן ניתנה כדין. החייבת מפנה את תשומת הלב לכך כי בנק אוצר החייל אינו נוקב בתאריך המדויק בו נודע לו דבר מתן צו הכינוס, וזאת לטענתה, על מנת לטשטש את השיהוי שבהגשת תביעת החוב. החייבת מצטרפת לטענות הנאמן כפי שפורטו לעיל, ומוסיפה כי כבר נקבע בפסיקה כי גובה תביעות החוב אנו מהווה כל שיקול לעניין הארכת המועד להגשת תביעות חוב (מפנה לפש"ר 1021/98 אשר ניתן בבית המשפט המחוזי בתל - אביב).  עוד טוענת החייבת, כי החוב לבנק אוצר החייל שנוי במחלוקת מאחר והעבירה לבנק סכומים שונים קודם כניסתה להליכי פשיטת הרגל.

דיון

דין הערעורים להתקבל.

10.        על פי סעיף 24 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם - 1980 (להלן: " הפקודה"), על כונס הנכסים הרשמי לפרסם את דבר מתן צו הכינוס ברשומות ובעיתון יומי.