פסק-דין בתיק בשא 7839/03

1.         במסגרת הליך פשיטת רגל, הגיש רן טסלר (להלן: "המערער") תביעת חוב ע"ס 762,000 ש"ח כנגד החייב איתן שטדנר (להלן: "החייב") במסגרתה הוגשו לביצוע שטר חוב מיום 15.2.95 ע"ס 65,000 ש"ח וכן שלושה שיקים בסכומים שונים (להלן "השיקים"):

א.         הראשון ע"ס 328,000 ש"ח,

ב.         השני ע"ס 205,000 ש"ח ,

ג.          השלישי ע"ס 164,000 ש"ח .

2.         שיקים אלו נמשכו מחשבונו של החייב בבנק הדואר לפקודת המנוח טסלר מוטי, אביו של המערער וצוין בהם תאריך פירעון זהה 1.6.99. המנוח המחה שיקים אלה  לטובת המערער. השיקים לא כובדו ע"י הבנק.

3.         הנאמן, עו"ד נביל מטר (להלן: "הנאמן") קיבל את שטר החוב כבר תביעה, אך דחה את תביעת החוב בכל הנוגע לשלושת השיקים. על כך הוגש הערעור דנן.

טענות הצדדים

4.         לטענת הנאמן, תביעת החוב נדחתה על ידו באשר היא אינה מבוססת דיה, ישנן סתירות, תהיות וספק רב באשר לחוב וכן חוסר בהירות באשר לעסקת היסוד אשר בעקבותיה ניתנו השיקים. 

כמו כן לטענתו, לא ברור אם השיקים שימשו כבטוחה לשם פריסה מחודשת של חוב קיים, אשר כבר הובטח בשטר החוב שהוגש לביצוע, או שניתנו בשל חובות אחרים.

5.         לטענת המערער, החייב המיר שטרות חוב ישנים, בשיקים אותם משך לטובת אביו.

לגרסתו, הוא איננו יודע את מהות וטיב עסקאות היסוד אשר בעטיין נוצרו החובות אך ידוע לו כי מקורן ביחסים עסקיים מתמשכים בין החייב ואביו המנוח לבין אביו המנוח של המערער.

עוד טוען המערער כי אין לייחס כל משקל למהות עסקת היסוד בגינה נמשכו השיקים כל עוד  אין ספק בנוגע לתקינותם של השיקים ועל הנאמן לקבלם כחובות ברי תביעה כחלק מתביעת החוב.

  דיון

6.         לאחר שבחנתי את החלטת הנאמן ועיינתי בטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל.

בהתאם לסמכותו של בית המשפט כערכאת ערעור לפי סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם - 1980, הוא לא יתערב בנקל בהחלטת הנאמן, כל עוד לא חרג הנאמן ממתחם הסבירות. ראה בעניין זה פש"ר 2347/99 (ת"א), בש"א 29582/00 אברגיל מאיר ואח' נ' הנאמנת לנכסי מרים מעודד, (טרם פורסם) פסקה 21(ד):

"אמנם, הנאמן אינו בית משפט במלוא מובן המילה, אולם, בשל היותו ממלא תפקיד מעין-שיפוטי, שחלק מתפקידו הינו לאסוף ראיות ולקבוע תמונת מצב עובדתית, הרי שעל בית המשפט של ערעור לא להקל ראש בקביעות עובדתיות שקבע. יוצא מכך, כי גם עם מידת ההתערבות של בית המשפט של פשיטת רגל בקביעותיו העובדתיות של הנאמן עולה על מידת ההתערבות הנהוגה בקביעותיה של ערכאה שיפוטית הנתונה לערעור, הרי שעדיין, יש לנקוט זהירות בכל הנוגע להתערבות בקביעות אלו, ולא להופכן כלאחר-יד".

7.         ככלל, הנאמן ממלא במסגרת בדיקת תביעת החוב,  תפקיד מעין-שיפוטי. עליו לאזן בין זכויות החייב, זכויות הקניין של הנושה הספציפי אשר הגיש את תביעת החוב, וחובתו כנאמנם של כלל הנושים, לשמור על קניינם ועל האינטרס הלגיטימי שלהם שלא להגדיל את הנשיה על ידי קבלת תביעת חוב נוספת בלתי מבוססת. לפיכך, עליו לנקוט משנה זהירות, לשקול את הראיות העומדות בפניו, לאזנם ולקבוע על פיהם אם לקבל או לדחות את תביעת החוב.

8.         נטל ההוכחה בדבר קיום חוב בר תביעה במסגרת הליכי כינוס נכסים, מוטל על הנושה. עליו לבסס את תביעת החוב בעובדות רלוונטיות ולהוכיח את אמינותה.

9.         בענייננו; לטענת המערער, כל עוד השיקים נמצאו תקינים, אין לנאמן סמכות לבחון את עסקאות היסוד אשר נמצאו בבסיסם. המערער מבסס טענתו זו על חזקת התמורה אשר קיימת בתביעה השטרית, לפיה נטל ההוכחה עובר ממושך השטר לנפרע.

            לטענתו, הנאמן כלל לא היה אמור לבחון את עסקאות היסוד אשר בתמורה להן ניתנו השיקים, נוכח חזקת התמורה ולפיכך, נטל ההוכחה באשר להעדר תמורה או כשלון תמורה ובחינת עסקאות היסוד מוטל על הנאמן (כמי שבא בנעלי החייב).