פסק-דין בתיק בשא 740/05

בקשתן של התובעות-המבקשות (להלן: "התובעות") למחיקת התובענה ללא צו להוצאות.

רקע עובדתי

1.         ביום 7.1.04 הגישו התובעות תובענה כנגד הנתבעת-המשיבה (להלן: "הנתבעת"), למתן צו המצהיר, כי הסכם המחאת הזכויות שנחתם בין התובעות לבין הנתבעת בוטל כדין, לרבות כל ייפויי הכח שנחתמו מכח ההסכם האמור והסכם שקדם לו, בקשר לעיסקה ששוויה כ - 2,500,000$.

2.         בכתב התביעה טענו התובעות, כי הנתבעת זייפה חתימותיהם של שני מנהליה ובעלי המניות של התובעות, מר יערי רוזן וגב' רחל רהט, על מסמך שכותרתו "תוספת להסכם ההלוואה - הודעת ביטול" (נספח ט"ז לכתב התביעה), המתייחס לתוספת הלוואה בסך של 400,000$, שאין בכוונת התובעות ליטול במסגרת ההסכם ביניהן.

3.         בד בבד עם הגשת התובענה הגישו התובעות בקשה למתן צו מניעה זמני (בש"א 4093/04). במסגרת דיון בבקשה זו, ביום 22.3.04, אשר נדונה לפני כב' השופטת אורית אפעל-גבאי, הוסכם, כי בית המשפט ימנה מומחה לבדיקת האוטנטיות של החתימות על גבי המסמך הנזכר.

4.         על פי החלטתו של כב' השופט יוסף שפירא מיום 14.10.04 הגישה הנתבעת כתב הגנה. בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת מכל וכל הטענה כי החתימות על המסמך זויפו, ואף הוסיפה, כי בבדיקה שבוצעה על ידי המחלקה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל נמצא כי חתימותיו של מר יערי רוזן על גבי המסמך הנזכר אוטנטיות.

5.         ביום 13.2.05 הגיש המומחה אשר מונה ע"י בית המשפט את חוות דעתו, ועל פיה חתימותיהם של שני המנהלים על המסמך אוטנטיות. על יסוד חוות הדעת מבקשות התובעות למחוק את כתב התביעה ללא צו להוצאות.

            הנתבעת מסכימה למחיקת התובענה, אך תוך חיוב התובעות בהוצאותיה בסך של 150,000 ש"ח לכל הפחות.

תמצית טענות הצדדים

6.         בבקשתן טוענות התובעות, כי במסגרת ההסכמה למינוי המומחה מטעם בית המשפט הוסכם כי הנתבעת לא תגיש כתב הגנה, ורק בעקבות הוראת בית המשפט הגישה הנתבעת כתב ההגנה. עוד נטען, כי פרק הזמן הארוך שעבר מאז ההחלטה על מינוי המומחה עד כה, נגרם בשל עיכוב מצד משטרת ישראל בהעברת המסמך המקורי למומחה מטעם בית המשפט ומסמכים נוספים שנמסרו לה, עד לאחר מתן חוות הדעת מטעמה, ואלמלא כן ניתן היה לקבל את חוות דעתו של המומחה בסמוך לאחר מינויו.

7.         בתגובתה לבקשה מתרעמת הנתבעת על בקשת התובעות שלא לפסוק הוצאות לטובתה, שלטענתה הגיעו לכדי 100,000 ש"ח.

            הנתבעת טוענת, כי בשלב הראשון הגישו התובעות כתב תביעה ובקשה למתן צו מניעה זמני המייחסים לנתבעת מעשים חמורים של זיוף ומרמה, ולאחר שהתברר על פי חוות הדעת, כי המעשים שיוחסו לנתבעת אינן אמת, עוד מבקשות הן למחוק התביעה תוך שלילת הוצאות מהנתבעת, ולכך אין היא מסכימה.

            עוד נטען, כי כבר בתשובתה לבקשה למתן צו מניעה זמני, המחזיק 18 עמודי תגובה, 7 עמודי תצהיר ו - 20 נספחים המשתרעים על עשרות עמודים, הכחישה הנתבעת את טענות הזיוף והמרמה שיוחסו לה, ועל אף זאת עמדו התובעות על טענתן.

            הוסיפה הנתבעת וטענה, כי גם לאחר שהתקבלה חוות הדעת ממשטרת ישראל, ששללה את טענת הזיוף לגבי חתימתו של מר יערי רוזן, עמדו התובעות על כך כי המסמכים יועברו למומחה מטעם בית המשפט על מנת שיחווה אף הוא דעתו בנושא השנוי במחלוקת.

            אשר על כן, נטען, כי לא זו בלבד שיש למחוק את התביעה, אלא לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת בסך כולל של 150,000 ש"ח לכל הפחות.

8.         בתשובתן לתגובת הנתבעת מוסיפות וטוענות התובעות כי ניתן היה לייתר הגשת התובענה אילו הייתה הנתבעת נענית לבקשתן מלכתחילה למסור המסמך המקורי, נשוא המחלוקת, לבדיקת מומחה מטעמן, כפי שנטען בסעיפים 21-22 לכתב התביעה (נספחים י"ז ו-י"ח לכתב התביעה). עוד נטען, כי בכתב הגנה אף לא נמצא נימוק כלשהו לאי היעתרות להעברה המסמך כפי שנתבקש, ומכיוון שהמסמך לא הועבר נאלצו התובעות להגיש תלונה במשטרה.

            הוסיפו התובעות וטענו, כי רק במסגרת הדיון בבקשה למתן צו מניעה הוסכם, כי המסמך המקורי יועבר לעיון המומחה מטעם בית המשפט, וגם אז התמהמהה הנתבעת מלהעבירו גם לאחר שנתקבל מהמשטרה.

המסגרת המשפטית

9.         תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הדנה בנושא "הטלת הוצאות", (להלן: "התקנות"), קובעת כך:

"(א) בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לעניין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט (להלן-הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו.