פסק-דין בתיק בשא 5945/05

המדובר בבקשה לדחייה על הסף של המרצת הפתיחה (הפ 5070/05) כנגד המבקשים מחמת השתק עקב מעשה בית דין. המשיב הוא אחד מרוכשי הדירות בפרויקט שנבנה על ידי המשיבה הפורמאלית (להלן: "החברה") והמבקשת 1 נתמנתה ככונסת נכסים על אותו פרויקט. לטענת המבקשים, טענות המשיב בהמרצת הפתיחה הן חזרה על בקשה זהה שהגיש המשיב כנגד המבקשים בפני בית המשפט המחוזי הדן בנושא כינוס הנכסים, בש"א 4542/04 בתיק פש"ר 9225/03 (להלן: "הבקשה הראשונה"), בה ביקש המשיב, כי בית המשפט הדן בכינוס יורה, כי הוא זכאי לחילוט ערבויות חוק המכר נשוא המרצת הפתיחה, שהוצאו למשיב ביחס לאותה רכישה של דירה.

בבקשתו הראשונה (הבקשה בתיק הכינוס) ובהמרצת הפתיחה נסמך המשיב על הסכם שנערך בינו לבין החברה, לאחר מינוי כונס הנכסים, לפיו אם לא תשלם לו החברה עד יום 31.1.05 את הכספים המובטחים באותן ערבויות בנקאיות, "יהא הרוכש רשאי לנקוט כל הליך העומד לרשותו עפ"י דין ועפ"י הסכם המכר".

ביום 14.7.05 ניתנה על ידי בית המשפט שדן בכינוס החלטה בבקשה הראשונה, שדחתה את בקשת המשיב לחלט את הערבויות נשוא המרצת הפתיחה, כדלקמן:

"2.       דין הבקשה להידחות.

ראשית, ההסכם שנערך בין החברה למבקש הינו אחד מ-44 הסכמים דומים שערכה החברה עם רוכשי הדירות בפרוייקט, וזאת במסגרת הליכי הכינוס ובכפוף להחלטת בימ"ש מיום 28.9.04, בה אושר ההסכם בין כונס הנכסים, הבנק והחברה להמשכת ביצוע הפרוייקט. לגבי אותם הסכמים פרטניים נקבע בהחלטה מאותו יום:

"לאשר ההסדרים הפרטניים בין 44 רוכשי הדירות לבין החברה... וזאת בכפוף לעמידת החברה בהתחייבויותיה כלפי הכונס והבנק בהתאם להסדר שביניהם".

כפיפותם של אותם הסכמים בין הרוכשים לחברה למסגרת ההתקשרות שבינה לבין כונס הנכסים והבנק, הובהרה ופורטה בהחלטתי מיום 16.5.05 בבש"א 4060/05...[בגדרם של הליכים אלה] - ואין לי אלא לשוב למפורט שם.

3.         בהחלטת ביהמ"ש מיום 28.9.04, בה אושר הסדר שיקום הפרוייקט כפי שגובש בין החברה, כונס הנכסים והבנק, נקבע בין היתר כי:

"לא יוחלטו הערבויות שבידי מי מהרוכשים בפרוייקט עד לביצוע התחייבויות החברה עפ"י ההסדר או עד למתן החלטה אחרת ע"י ביהמ"ש".

4.         כמפורט לעיל, ההסדרים הפרטניים שבין רוכשי הדירות לחברה נעשו ואושרו בכפוף לעקרונות ותנאי ההתקשרות הנ"ל, ועל כן בנסיבות הדברים דנן דין בקשה זו שבפני להידחות."

לטענת המבקשים, ההחלטה הנ"ל בבקשה הראשונה חתמה באופן סופי את המחלוקת בין הצדדים בשאלת הערבויות, הינה בגדר פסק דין המביא לידי סיום כל פלוגתא שהעלה המשיב בקשר עם הערבויות, מהווה מעשה בית דין ומשתיקה את המשיב מלשוב ולהעלות טענות זהות בפני בית משפט זה.

לטענת המשיב 1 בתגובה לבקשה שלפנינו, אין ההחלטה בבקשה הראשונה מהווה פסק דין המסיים את המחלוקת בין הצדדים לעניין הערבויות, מאחר שבהחלטה נקבע, בין היתר, כי "לא יחולטו הערבויות בידי מי מהרוכשים בפרוייקט עד לביצוע התחייבויות החברה עפ"י ההסדר או עד למתן החלטה אחרת ע"י ביהמ"ש". כלומר, חילוט הערבויות לא ייעשה כל עוד עומדת החברה בהתחייבויותיה, והסיפא "או עד למתן החלטה אחרת ע"י ביהמ"ש" מכוונת כסנקציה אפשרית, לאותו מקרה בו החברה אינה עומדת בהתחייבויותיה. מאחר שהחברה אינה מקיימת את ההסדר שהושג בבית המשפט ואף לא החזירה למשיב את כספו לפי ההסכם הפרטני, זכאי המשיב לדיון מהותי בזכות לחילוט הערבויות.

המבקשים הוסיפו וטענו בתשובתם לתגובת המשיב, בין היתר, כי המשיב אינו רשאי לשוב ולטעון בפני בית משפט זה פעם נוספת טענות זהות לאלה שטען כבר בפני בית המשפט שדן בכינוס.

מחד גיסא, טענת המבקשים כי ההחלטה בבקשה הראשונה מהווה פסק דין שחתם באופן סופי את המחלוקת בין הצדדים בשאלת הערבויות אינה נראית לי, שהרי המדובר בהחלטה במסגרת תיק פש"ר שעדיין מתנהל, ולא בפסק דין שחותם את התיק, ואף לפי נוסח ההחלטה בבקשה הראשונה, "לא יחולטו הערבויות שבידי מי מהרוכשים בפרוייקט עד לביצוע התחייבויות החברה עפ"י ההסדר או עד למתן החלטה אחרת ע"י ביהמ"ש", אין ההחלטה בבקשה הראשונה מהווה בהכרח סוף פסוק בשאלת חילוט הערבויות ואין המדובר בהשתק עילה, מאחר שהמרצת הפתיחה אינה מבוססת על עילה שמוצתה בהליך הקודם (ראו ת.א. (י-ם) 2525/00 בש"א 265/05 פנחסי ואח' נ' ראובן ואח', תקדין-מחוזי 2005(2), 7175 בסעיף 14 להחלטה).

מאידך גיסא, הנני סבור שיש לקבל בקשה זו מהטעם כי אין מקומה של המרצת הפתיחה להתברר בפני בית משפט זה, אלא במסגרת תיק הכינוס שעודנו מתנהל. בית המשפט שדן בכינוס נימק את החלטתו בבקשה הראשונה, כי ההסדר הפרטני בין המשיב לחברה הוא אחד מתוך 44 הסכמים פרטניים בין רוכשי הדירות לחברה, ועל כן נראה לי שאין מקום להקנות למשיב עדיפות על פני רוכשים אחרים בעלי ערבויות במסגרת המרצת הפתיחה והדבר אף עלול לעודד רוכשים אחרים להגיש תובענות דומות לבתי משפט שונים, דבר שאינו רצוי. כמו כן ציין בית המשפט שדן בכינוס את כפיפותם של אותם הסכמים בין הרוכשים לחברה למסגרת ההתקשרות שבינה לבין כונס הנכסים והבנק, וגם מסיבה זאת לא ראוי שבית משפט זה יכנס לגופה של המרצת הפתיחה, דבר שעלול להוביל לקביעת ממצאים סותרים לאלה שנקבעו כבר על ידי בית המשפט שדן בכינוס.

כמו כן, נראה לי כי קביעות בית המשפט שדן בכינוס בהחלטה האמורה מחייבות את הצדדים במצב הדברים כפי שהיה בעת הגשת הבקשה הראשונה. על מנת שתהיה אפשרות לסטות מאותה החלטה, יש להצביע על שינוי נסיבות, שיש בו כדי לאפשר עיון מחדש באותה החלטה, ומן הראוי שהדבר ייעשה על ידי בית המשפט שנתן את ההחלטה הקודמת ורואה את העניין מנקודת ראות כוללת של כל הגורמים הנוגעים לעניין.

לאור האמור ובהתחשב בעובדה שהן בהמרצת הפתיחה והן בבקשה הראשונה מדובר באותם צדדים ובאותה שאלה של חילוט ערבויות לטובת המשיב, נראה לי כי דין בקשה זו להתקבל ויש לדחות על הסף את המרצת הפתיחה מהטעמים שפורטו לעיל, בלי לפגוע בזכות המשיב לפנות שנית לבית המשפט הדן בכינוס הנכסים, ככל שנוצרו נסיבות חדשות שיש בהן כדי להצדיק עיון מחדש באות החלטה.

הבקשה מתקבלת ללא צו להוצאות.

ניתן היום י"ח בטבת, תשס"ו (18 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.