פסק-דין בתיק בשא 5261/05

1.                   המבקש עותר למתן רשות להתגונן ולמחיקת התביעה. במסגרת בש"א 5262/05 עתר המבקש לדחייה על הסף ובהתאם להחלטת כב' השופט רוזין מיום 10.07.06 נדונה הבקשה במאוחד לבקשת הרשות להתגונן.

2.                   המבקש נתבע מכח ערבותו מיום 20.04.93 להלוואה על סך 10,000 ש"ח שניתנה למר תדמור בורבאה, להלן: "החייב העיקרי". לכתב התביעה צורף אישור ממנו עולה כי יתרת ההלוואה נכון ליום 24.11.03 עמדה ע"ס 17,808 ש"ח, וכן כי לחייב העיקרי נותרה באותו מועד יתרת חובה נוספת בסך 42,271 ש"ח בחשבון העו"ש.

עוד צורפה החלטת ראש ההוצל"פ מיום 14.04.03 בתיק 1409096960 המורה על מיצוי הליכים כנגד החייב העיקרי.

אין חולק כי המבקשה הינו "ערב יחיד" כהגדרתו בתיקון תשנ"ב לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967 ולצורך תביעה כנגדו נדרש צו למיצוי הליכים מראש ההוצל"פ.

יובהר כי מיצוי ההליכים נדרש בגין החוב נשוא הערבות ולא בגין חובות אחרים של החייב העיקרי.

3.                   בקשות המבקש נסמכו על תצהירו ותצהיר החייב העיקרי. יובהר כי החייב העיקרי לא התייצב לדיון אולם האמור בתצהירו נכלל אף בטענות המבקש.

המבקש טען כי ההלוואה אשר אמורה היתה להיפרע ב-18 תשלומים עד לנובמבר 1994 נפרעה ע"י החייב העיקרי מחשבון העו"ש.

עוד נטען כי לא קיבל הודעה עד להגשת התביעה ולא ניתנה לו הזכות לפרוע את ההלוואה בהתאם לזכותו בחוק הערבות.

מעבר לכך טוען המבקש כי לא הומצאו לו דפי החשבון המוכיחים את יתרת החוב בהלוואה ואת הטענה כי לא נפרעה.

ומעל לכל האמור לעיל נטען במסגרת בש"א 5262/05 כי צו למיצוי ההליכים ניתן כנגד החייב העיקרי במסגרת תביעה אשר לא כללה את חוב ההלוואה.

לבקשה צורף כתב תביעה בת.א. 4652/96 במסגרתו נתבע החייב העיקרי ביום 12.03.96, בחלוף כשנה מהמועד בו ההלוואה היתה אמורה להיפרע, בגין חוב בסך 26,181 ש"ח בחשבון העו"ש.

אין חולק כי בתביעה כנגד החייב העיקרי ללא נתבע הוא בגין ההלוואה ובגין פסק דין נשוא התביעה הנ"ל נפתח תיק ההוצל"פ במסגרתו ניתן הצו למיצוי הליכים.

המשיב בחר להגיב לבש"א 5262/05 לא תצהיר ולא סתר את האמור בבקשה זו.

בנוסף אין חולק כי המשיב לא המציא דפי חשבון או לוח סילוקין של ההלוואה להפריך טענות המבקש כי ההלוואה נפרעה.

כל שטען ב"כ המשיב בדיון מיום 10.07.06 בפני כב' השופט רוזין הוא כי המציא את כל המסמכים הקיימים ברשותו.

4.                   בחקירת המבקש לא נסתרה טענתו בנוגע לפרעון ההלוואה ע"י החייב העיקרי ולא נשאל הוא אף לעניין מיצוי ההליכים כנגד חוב בחשבון העו"ש.

כל שהוצג לחייב הינו אישור מסירה מלשכת ההוצל"פ מיום 20.12.02 מכוחו ניתן הצו למיצוי הליכים.

5.                   לאחר עיון במכלול הטענות שוכנעתי כי יש מקום להורות על מחיקת התביעה על הסף הואיל ולא מוצו ההליכים כנגד החייב העיקרי.

המשיב לא הוכיח כי הגיש כנגד החייב העיקרי תביעה בגין הסכם ההלוואה שלא נפרע. עצם צירוף צו למיצוי הליכים, גם אם הוצג לראש ההוצל"פ הסכם ההלוואה, אין בו כדי ללמד כי פסק הדין ניתן בגין הסכם זה.