פסק-דין בתיק בשא 5224/04

פתח דבר

1.         א.         בקשה למחוק את התביעה נשוא ה"פ 1161/04 על הסף, ולחילופין, להעבירה

לפסים רגילים. המעיין בבקשה זו ייווכח לדעת, שישנם אי דיוקים בניסוחה. עיקרם הוא, שבכותרת הבקשה נתבקשה מחיקת התובענה על הסף, ואילו בסעיף 1 לנימוקי הבקשה נתבקשה דחיית התובענה על הסף. בנוסף, על אף שבכותרת הבקשה נתבקשה העברת הדיון לפסים רגילים (באופן חילופי), בחלק מנימוקי הבקשה נתבקש בית המשפט למחוק את התובענה עקב היותה בלתי ראויה להידון בהמרצת פתיחה (ראה: עמ' 2 סעיף 3 לבקשה). ראוי שנעשה סדר בדברים.

ב.         הבקשה למחיקת התביעה על הסף נסמכת על הטענה, שבתובענה לא נטענה טענה, המקימה עילה למשיב 1, (להלן "מר פרץ) כלפי המבקשת (להלן, "המבטחת"). זאת, כי לא נטען בתובענה, שמר פרץ הינו יורשה של רעייתו המנוחה, הגב' קרן שמחה פרץ ז"ל (להלן "המנוחה"), אשר היתה בעלת פוליסת ביטוח חיים אצל המבטחת. לכאורה, אם נכונה טענתה זו של המבקשת, הרי הליקוי ניתן לריפוי על ידי תיקון נימוקי התובענה בהמרצת פתיחה או על ידי הגשת התובענה מחדש תוך ציון טענת הירושה, כאמור. בנסיבות אלו, בית המשפט יראה את הבקשה לסילוק על הסף בהעדר עילה כטענה שיש למחוק את התובענה על הסף.  בדרך זו, אם תתקבל הטענה, לכאורה ניתן יהיה להגיש את התובענה מחדש תוך ציון עובדת הירושה.

ובאשר לטענה החלופית, הנוגעת לאי התאמת הליך המרצת הפתיחה לתובענה, שני פנים לה: חלק מן הטענה מתייחס למורכבות הראיות, וחלק אחר מן הטענה מתבסס על התפיסה, שהתובענה היא תביעה כספית לתשלום תגמולי ביטוח במסווה של תובענה לפסק דין הצהרתי. ככל שמוצדקת הטענה, שחומר הראיות  מורכב מדי, כדי להתאים לניהול הדיון בהמרצת פתיחה, הסעד המתאים צריך להיות העברת הדיון לפסים של תובענה רגילה.  ואולם, מלכתחילה אם אין מקום ליתן פסק דין הצהרתי בתיק זה, הסעד המתאים הוא מחיקת התובענה.

לאור האמור, בית המשפט ישקול אם למחוק את התביעה בהעדר עילה, אם להעביר את התובענה לפסים רגילים עקב טיב הראיות להוכחתה או אם למחוק את התביעה על מנת שתוגש תביעה לסעד כספי במקום התובענה הנוכחית לסעד הצהרתי.

ג.          בטרם נסקור את נימוקי הבקשה ותגובת המשיב 1 לה, מן הראוי לסקור את הבקשה המתוקנת נשוא ה"פ 1161/04, היא התובענה, שהולידה את הבקשה הנידונה לסילוק על הסף או להעברת הדיון לפסים של תביעה רגילה.

התובענה העקרית

2.         א.         התובענה ב-ה"פ 1161/04 סבה על פוליסת ביטוח החיים, שהוציאה המבקשת

(להלן, "המבטחת" או "מנורה"), לפיה בקרות האירוע הביטוחי (מות המבוטח) ישולם סכום פוליסת הביטוח למשיבה 2 (להלן, "בנק המשכנתאות"). התובענה הוגשה בהסתמך על תעודת הפטירה (נספח ב' לתצהיר המשיב 1 דנן) של המנוחה, רעיית המבקש ב-ה"פ 1161/04, שהיתה ילידת 05.01.80 ואשר הלכה לעולמה ביום 24.08.03. סיבת מותה לא נרשמה בתעודת הפטירה.

ב.         בהמרצת הפתיחה ביקש מר פרץ פסק דין, בו יצהיר בית המשפט, כי פוליסת ביטוח החיים הרלוונטית הינה בתוקף, כי על בנק המשכנתאות לפעול למימוש זכויותיו כמוטב בפוליסה, וכי מאז מות רעייתו מר פרץ הינו פטור מלהוסיף לשלם את ההלוואה, המובטחת במשכנתא. כמו כן, אם כי יש שיבוש לשוני בבקשה נשוא המרצת הפתיחה הנ"ל, נתבקש בית המשפט לפצל את הסעדים, כדי לאפשר למר פרץ לשוב ולתבוע מן המבטחת את נזקיו כתוצאה מסירובה לשלם את תגמולי הביטוח.

הבקשה לסילוק על הסף בהעדר עילה

3.         א.         בקשת המבטחת לסילוק התובענה על הסף מבוססת, בין היתר, על טענתה,

שהמדובר, למעשה, בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח עקב מקרה מוות. ואולם, לפי הטענה, לא צורף כל מסמך לתובענה, כדי להוכיח מיהם יורשיה של המנוחה וגם לא טען מר פרץ כל טענה, המבססת עילת תביעה כלשהיא כלפי המבטחת.

ב.         מנגד טען המשיב 1, מר פרץ, שהוא תבע את פסק הדין ההצהרתי מכוח היותו מבוטח נוסף בפוליסה ולא מכוח היותו יורשה של הגב' קרן פרץ ז"ל.

ג.          כידוע, "בהשתמשו בכוח למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה... חייב בית המשפט לנהוג משנה זהירות, כי המחיקה שוללת מהתובע את זכותו להביא את עניינו, כפי שנטען, לעיני בית המשפט" [דברי המלומד זוסמן ב-י' זוסמן סדרי הדין האזרחי  (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 387]. לשיטתו של מר פרץ, לאחר מות רעייתו בהיותו מבוטח  קמה לו עילת תביעה כנגד המבטחת, אשר חייבת לשלם את תגמולי הביטוח לבנק המשכנתאות בעקבות מותה. עד כמה שידי משגת, תביעתו של מר פרץ כמבוטח נובעת מן הקונסטרוקציה המשולשת של חייב-נושה-מוטב, הקיימת בחוזה לטובת צד ג'. כאן, לכאורה, לפי התיאוריה, עליה מבוססת התובענה, המבטחת היא החייבת, הנושה הוא מר פרץ והמוטב הוא הבנק למשכנתאות. ודוק: סעיף 38 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 קובע, כי "זכותו של המוטב אינה גורעת מזכותו של הנושה לדרוש מן החייב את קיום החיוב לטובת המוטב". אמנם, ניתן לטעון כנגד מר פרץ, שהזכות, בגינה הוא תובע היא זכות עזבונה של רעייתו עקב מותה.  לשיטתו הלכאורית של מר פרץ, כאשר באותה פוליסת הביטוח  קיימים שני מבוטחים (הוא ורעייתו), המבטחת חייבת להם ביחד ולחוד בחוזה לטובת צד ג' בגין המוות של כל אחד מן המבוטחים. גם אם היינו מעדיפים את התיאוריה, לפיה הנושה צריך להיות עזבונה של הגב' קרן פרץ ז"ל, הרי לא נסלק את התביעה על הסף.  זאת, כי התיאוריה המשפטית, עליה מבוססת התובענה, אפשרית היא.

הבקשה להעביר את התובענה לפסים של תביעה רגילה עקב מורכבות ההליכים המקדמיים והראיות

4.        א.         בקשתה החלופית של המבטחת היא להעביר את הדיון לפסים של תביעה רגילה,

היות והתובענה, כך נטען, אינה ראויה להידון בהמרצת פתיחה. טענה זו מעוגנת בכוונת המבטחת להוכיח, שהמבוטחים ביטלו את ההרשאה לשלם את דמי פוליסת ביטוח החיים ובכך ביטלו את הפוליסה.  לכאורה, טענה זו מצריכה גילוי מסמכים, שנמצאים בבנק אוצר החייל וזימון עדים, שאינם בשליטת המבטחת, לשם הגשת המסמכים לבית המשפט. בנוסף, נטען שקיים הצורך לגלות חומר רפואי, לקבל חוות דעת רפואית מטעם המבטחת ולהביא בפני בית המשפט ראיות רפואיות מסודרות. לכן, נטען, אין הבירור בדרך של המרצת פתיחה הדרך הנאותה להוכחת סוגיות אלו.