פסק-דין בתיק בשא 4296/07

הבקשה וטענות הצדדים ;

בתובענה, אשר הוגשה בת.א. 1156/06 עותר המשיב (הוא התובע), לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו, על פי הנטען, ביום 4.9.02, כאשר שוטרים, אשר הגיעו למקום עבודתו, באזור טול-כרם, על מנת לעצרו בחשד לביצוע מעשי שוד ואשר מהם ברח, ירו בו, לטענתו, ופצעו אותו.

בבקשה דנן עותרת המבקשת (היא הנתבעת), לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות וכן מחמת אי מתן הודעה על פי סעיף 5א(2) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב -1952 (להלן: " חוק הנזיקים"), שכן, לטענתה, מדובר בפעילות, אשר נעשתה ע"י צה"ל באזור.

לפיכך, ובהסתמך על הוראת סעיף 5א(3) לחוק הנזיקים, הקובעת תקופת התיישנות של שנתיים, ומאחר שהתביעה הוגשה ביום 14.12.06 בעוד שהאירוע, הנטען, אירע ביום 4.2.02, טוענת המבקשת, כי התביעה התיישנה.

המשיב טוען, שהוא לא נחשד כלל בעבירות בטחוניות, אלא בעבירות פליליות, ולכן אין החוק חל על המקרה דנן ותקופת ההתיישנות הינה זו הקבועה בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, דהיינו - 7 שנים.

ב"כ המשיב טוען, כי סעיף 5א לחוק הנזיקים, אינו חל על כל פעולה של כוחות צה"ל באזור, אלא רק על פעילות כוחות הבטחון, אשר נעשית כנגד טרור, איבה והתקוממות ואילו הפעולה, במקרה זה, לא היתה, לטענתו, פעולה מלחמתית, אלא פעולת שיטור.

לחילופין טוען ב"כ המשיב, כי גם אם סעיף 5א לחוק הנזיקים חל על האירוע,  הרי יש למנות את תקופת ההתיישנות רק לאחר שחרורו של המשיב, בתחילת שנת 2005, ממעצר בו היה נתון, באגף סגור, כשהוא מנותק מהעולם החיצון, וללא זכות לשיחת טלפון ולביקורים.

דיון ;

סעיף 5א לחוק הנזיקים אינו חל רק על "פעולה מלחמתית", אלא על כל פעולה של כוחות הבטחון באזור, ולהלן חלקו הרלבנטי של הסעיף:

" 5א. תביעות בשל פעולות כוחות הביטחון באזור

תובענה נגד המדינה או נגד שלוח של המדינה בשל נזק שנגרם באזור כתוצאה ממעשה שנעשה על ידי צבא הגנה לישראל (בסעיף זה - תובענה) תידון בכפוף להוראות סעיף זה:

(1) בסעיף זה -

"אזור" - כל אחד מאלה: יהודה והשומרון וחבל עזה;

"צבא הגנה לישראל" - לרבות כוחות ביטחון אחרים של מדינת ישראל הפועלים באזור."

(ההדגשות אינן במקור).

לפיכך וגם אם נכונה טענת המשיב, לפיה היה מדובר בפעולת שיטור (ואינני מביעה דעה בעניין), חלות על התביעה הוראות סעיף 5א ובהן - החובה למסור הודעה בתוך 60 ימים מיום המעשה ואם היתה מניעה למסור הודעה - בתוך 30 ימים מהיום בו הוסרה המניעה [סעיף 5א(2)(א) לחוק], וכן תקופת ההתיישנות המקוצרת, בת השנתיים [סעיף 5א(3) לחוק], אשר ניתן להאריכה לתקופה נוספת שלא תעלה על שנה אחת (ולגבי קטין - 3 שנים). 

בטענה שלא ניתנה הודעה במועד, לא היה מקום להחליט כעת, לאור כך שסעיף 5א(2)(א)(ד) מאפשר לביהמ"ש, "מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדון בתובענה בשל מעשה שהודעה עליו לא נמסרה במועד", שכן ראוי היה לברר, תחילה, את כל העובדות הרלבנטיות.

אולם, אין בכך כדי להועיל למשיב, שכן דין טענת ההתישנות להתקבל.

כאמור, סעיף 5א(3) לחוק  קובע תקופת התיישנות של שנתיים ומאפשר  (לגבי תובע בגיר), הארכה של שנה אחת בלבד, מקום בו שוכנע ביהמ"ש, "כי לא היתה בידי התובע אפשרות סבירה להגיש את תביעתו" בתוך תקופה של שנתיים.