פסק-דין בתיק בשא 4023/05

1. המשיב הגיש ביום 29/5/05, תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 241,118 ש"ח, בגין יתרת חובה בהלוואה אשר לא שולמה כסדרה.

עסקינן בהלוואה על סך 117,870  ש"ח, אשר ניתנה למבקש 1, ביום 15/7/01, לצורך סגירת יתרת חובה בחשבון עו"ש מספר 117870 ואשר לה ערבה המבקשת 2, אישתו.

לכתב התביעה צורף אישור בנוגע ליתרת החוב בהלוואה ועל שיעור ריבית הפיגורים.

2. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן ומחמת מצבו הבריאותי של המבקש 1, נדחה הדיון ואף הותר למבקשים לצרף תצהירים מתוקנים לבקשתם.

ביום 11/2/06, נחקרה המבקשת 2 והמבקש 1 לא נחקר, בהתאם להסכמת ב"כ המשיב.

יצויין כי תצהירי שני המבקשים זהים במהותם ולאור טיב טענותיהם, העדר חקירת המבקש 1, אין בה כדי לשנות מהתוצאה הסופית.

3. המבקשים אינם מכחישים כי הפסיקו לשלם על חשבון ההלוואה, אולם טוענים כי במועד בו הפסיקו לשלם, 20/6/02, פנו למשיב בדרישה כי יפרע את יתרת ההלוואה מבטחונות אחרים שעמדו לזכותם.

הבקשה נסמכת על הנספחים לתצהיר, מהם עולה כי שולמו 11 תשלומים על חשבון ההלוואה, עד ליום 20/6/02, בסכום קרן של כ- 31,000 ש"ח.

לטענת המבקשים, מלוח סילוקין של ההלוואה עולה כי יתרת ההלוואה עמדה במועד התשלום האחרון על סך של כ- 115,740 ש"ח.

4. אין חולק כי המבקש 1 חלה. לטענת המבקשים עקב מחלתו וירידה בהכנסותיו, בוטלה הוראת הקבע לתשלום ההלוואה ונערכה פניה ביולי 2002 למשיב לסילוק יתרת ההלוואה בדרך של מימוש בטוחות כמפורט להלן:

א.         מימוש תכנית חסכון של המבקשת 2.

ב.         מימוש תכניות חסכון של ילדיהם יותם והגר.

ג.                    מימוש משכון על רכב.

לטענת המבקשים, מאחר והמשיב לא פעל למימוש הערבויות, נגרם להם נזק בשיעור גובה החוב, שכן לו היו ממומשות הערבויות בזמן לא היתה נותרת כל יתרת חוב בהלוואות.

עוד נטען באופן כללי כנגד גובה ריבית הפיגורים, וכן כי המבקשת 2 הופטרה מערבותה עקב מימוש תכנית החסכון שלה.

יובהר כי הטענות כנגד גובה הריבית לא פורטו כלל ואין בהן כל הגנה. אין די בטענה סתמית כי מדובר בפיצוי מוסכם שבית המשפט מוסמך להתערב בשיעורו.

ביום 11/12/06, נחקרה המבקשת.

בחקירתה אישרה המבקשת כי כספי החסכונות הועברו לה ולילדיה.

עוד אישרה המבקשת כי המשיכה להשתמש ברכב ששועבד לבנק עד לשנת 2006, עת מומש הרכב.