פסק-דין בתיק בשא 3986/07

בקשה לדחיית התביעה על הסף, והפקדת ערובה להוצאות:

1. התובע שכר נכס מן הנתבעת בהסכם שכירות מוגנת שנחתם ב 30.4.87. בהסכם המקורי  הוגדרה מטרת השכירות  כניהול עסק לבית קלייה, ואולם בחוזה שכירות נוסף מינואר 1988 הומרה מטרת השכירות למטרת "בית מלאכה לתיקוני חשמל".

2. בסעיפים 8 - 13 לכתב התביעה (שהוגש ב 21.2.0 7) פירט התובע קשיים אישיים, בריאותיים ומשפחתיים שגרמו לו לקשיי נזילות וקושי לתחזק המושכר כעסק, כאשר נטען שהנתבעת הסכימה להיעדרותו לתקופות קצרות מן המושכר, ואף הסכימה להסתפק במחצית שכר הדירה, מפאת מצבו של המושכר, שסבל מהצפות.

3. לפי הנטען, העבירה הנתבעת את הטענות ההדדיות לוועדת נכסים, שהיתה אמורה ליידע התובע בדבר החלטתה, כאשר התובע התכוון, כך נטען, לסיים ענייני חלוקת הרכוש בינו לבין אשתו, ולשלם כל יתרת שכר דירה, ככל שנוצרה כזו. התובע לא קיבל כל הודעה בדבר החלטת הועדה ותחת זאת הגישה הנתבעת ב 1997 תובענה לסלוק יד ותשלום שכ"ד. זאת בטענת נטישה, אי תשלום דמי שכירות ואי הפעלת המקום. התובענה הוגשה כנגד התובע בלבד, למרות שהסכם השכירות המקורי מאפריל 1987, נערך אף עם אשתו (לא כך ההסכם מ 1988, שנחתם רק מול התובע כשוכר).

4. בסעיפים 18 עד 23 לכתב התביעה נרשם שאף כי אשת התובע גרה בכתובת שפורטה, התבקש על ידי הנתבעת תחליף המצאה, כדי לזכות בפסק דין בהיעדר הגנה, כאשר הנתבעת אף לא מצאה לנכון להמציא לב"כ התובע עותק מן ההזמנה לדין, וביום 30.8.98 אכן ניתן ע"י כב' הרשמת פסק דין לסילוק ידו של התובע מן המושכר ולתשלום שכ"ד והוצאות משפט . פסק הדין שהיה אמור להיות מצורף כנספח לכתב התביעה - לא צורף, ומכל מקום ברי כי בהליך זה איני יושב כערכאת ערעור עליו, ואף לא כערכאה המתבקשת לבטל פסק דין שיצא מלפניה. ואכן בסעיף 22 לתביעה נאמר כי התובע החל בהליכים לביטולו של פסק הדין מיד עם התקבל מסמכי ההוצאה לפועל בהליכי הביצוע של אותו פסק דין, עליו נודע לו עת הגיע למושכר וגילה כי הנכס נפרץ והודבקה הודעה אודות קיומו של פסק הדין האמור. 

5. סעיפים 24 עד 28 לכתב התביעה מפרטים כי התובע מעולם לא נטש המושכר, וטענת הנטישה לא התבררה לגופה, אלא התקבלה בפסק דין בהיעדר הגנה, כאשר התובע אף לא עמד לחקירה על תצהירו בבקשת ביטול פסק הדין שהגיש, לאור העובדה שב"כ הנתבעת ויתר על חקירתו. התובע טוען כי בכוונתו להביא ראיות בהליך זה שיוכיחו כי לא נטש את המושכר.

6. עוד פורט כי הנתבעת לא שלמה לתובע דבר על חשבון דמי השכירות המוגנת כמגיע לו בשיעור 66% משווי החנות כדמי מפתח.

7. הסעד העיקרי הנדרש בתביעה הוא סעד הצהרתי: התובע מבקש שיוצהר שקיימות לו זכויות של דייר מוגן במושכר.  כמו כן  מבקש הוא להצהיר שהנתבעת חייבת לשלם לו דמי מפתח.

8. הנתבעת צירפה לבקשה זו שהגישה  את החלטת הרשמת בבקשה לביטול פסק דין. ההחלטה ניתנה  ב 20.7.00.  בהחלטה נקבע כי משנמנע המבקש (התובע דכאן) להודיע למשיבה על כתובתו או שנויה, אין הוא יכול להסתתר מאחורי טענת אי קבלת כתב התביעה או טענה לפיה לא ראה את המודעה בעיתון ביחס אליה, בהתאם לתחליף ההמצאה שאושר. מה עוד שנטש את המושכר ולא דאג לכך שהמבקשת תוכל לאתרו. זאת ועוד: בהחלטה אוזכרה טענת התובע דכאן לפיה מצבו הבריאותי והכלכלי מנע ממנו לשלם דמי השכירות וכי מצב המושכר לא היה תקין, בלא שצירף כל מסמך תומך, ונקבע כי בדבריו יש משום הודאה הן בעובדת הנטישה, והן באי תשלום דמי השכירות. יש לציין כי בסכומיו בבקשת הביטול נזכרה אף הטענה לפיה זכאי התובע  אף לחלקו בדמי המפתח. למעשה אותן טענות שמעלה התובע בתביעתו כעת - העלה גם בבקשת הביטול שנדחתה.

9. טוענת הנתבעת כי קם מעשה בי"ד ודומני שהדין עמה.

10. לנושא הסעד ההצהרתי בדבר זכויות כדייר מוגן: קיימא לן פסק דין תקף ומחייב באותו עניין עצמו עליו נסבה תביעה זו, הסותר מני ובי מבחינה תוכנית טענותיו העובדתיות של התובע, שפורטו כמצוות הדין בבקשת הביטול שהגיש. משנדחתה בקשת הביטול וחלף משכבר המועד לערעור הפך פסק הדין חלוט.

11. גם פסק דין שניתן בלא הגנה או התייצבות, היינו בלא שהתבררו בראיות לגופן טענות התובע - מקים  מעשה בי"ד. אחרת לא היה סוף להתדיינות ויכול היה כל בעל דין שלא הגיש הגנה  לדרוש בחלוף שנים שבית המשפט ידון בהליך חדש בטענותיו הסותרות פסק הדין ונבלעו באותו פסק הדין, אך מחמת שניתן במעמד צד אחד. ממילא מובן שבפסק דין שניתן בלא הגנה או התייצבות לא נידונות הטענות על דרך בירור ראייתי, כאשר טענות בעלי הדין לגופן בכתב התביעה ובבקשת הביטול נבלעות בפסק הדין שניתן, או בהחלטת הביטול. כך - גם אם לא אזכרה ההחלטה בבקשת הביטול כל טענה וטענה שנטענה ע"י מבקש הביטול.

12. ראה גם נ. זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, הוצאת רמות תשנ"א - 1991, עמודים 318-319: הפלוגתא בענייננו הנה נושא התובענה, ולגבי פלוגתא מסוג זה מונע פסק הדין מן הנתבע אפשרות להעלות בהתדיינות אחרת טענה הסותרת או מכחישה את פסק הדין.

13. בסופו של דבר מבקש התובע להישמע בטענות שהשמיע כבר או היה צריך להשמיע במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין. אלא שהבקשה כבר נידונה ונדחתה, פסק הדין - חלוט, ואין לתקפו בהליך זה.

14. ניתן אף להקיש לענייננו ממאטריה אחרת: בענייננו שלנו מדובר על פסק דין שניתן בהיעדר הגנה. אך גם כאשר כאשר אין מתייצב תובע לדיון, ובית המשפט מחליט לעשות שימוש בסמכות הקנויה לו לפי תקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי ודוחה התובענה, גם אז נדחתה התובענה בלא שהתלבנו לגופן טענות התובע. אלא שהדחיה מקימה מעשה בית דין. ראה למשל החלטתי בבש"א 014424/06 (חי') (ת"א 20573/05) אברג'יל תיתי נגד עמידר (פרסום נבו).

15. טוען התובע שבית המשפט בהליך אזרחי מוסמך להיזקק לסעד הצהרתי - וטענה זו הנה כמובן נכונה, אך אין לה דבר וחצי דבר עם העובדה שקם מעשה בית דין, ולא ניתן לעקפו על דרך הכתרת הסעד המבוקש כסעד הצהרתי.

16. התובע מצטט בתגובתו מתוך ספרו של זוסמן (סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמוד 410.

הציטוט שאוזכר הנו: "...אין מעשה בית-דין אלא במידה שנפלה הכרעה בסכסוך".