פסק-דין בתיק בשא 3399/06

בפני שתי בקשות של מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " המינהל") למחיקת התובענה על הסף בשל העדר עילה (בש"א 3400/06) ולדחותה או מחיקתה בשל שיהוי בהגשתה (בש"א 3399/06).

בתובענה מבקש התובע - ד"ר ח'אלד דיאב (להלן: " התובע/המשיב") כי בית המשפט יצהיר על בטלותו של פסק דין שניתן בבית משפט זה במסגרת ה.פ. 344/97, על ידי כבוד השופט (כתוארו אז) מ' בן דוד, (להלן: " פסק הדין של השופט בן דוד"), וזאת בשל כך שניתן על סמך מצגים ותצהירים שנתבררו בדיעבד כשקריים (להלן: " התובענה").

רקע;

בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים שונים כבר משנת 1997;

במסגרת ה.פ. 344/97 עתר התובע (כאן) לביטול הקצאת המגרש הידוע כגוש 16535 חלקות 75 (בחלק), 97 (בחלק) ו- 110 (בחלק) - מגרש 6 בהתאם לתוכנית ג' 5531 בנצרת עילית (להלן: " מגרש 6"), ושבגינה נחתם בין המשיבים 3 ו- 4 - סימון ואמאל ח'ורי (להלן: " ח'ורי") למינהל הסכם פיתוח, וזאת בטענה שההקצאה נערכה ללא מכרז כדין ובניגוד לחוק חבות המכרזים, תשנ"ב- 1992 (להלן: " חוק חובת מכרזים").

כמו כן, טען התובע כי הקצאת מגרש 2 לח'ורי, בהתאם לתוכנית ג' 5531 בנצרת עילית (להלן: " מגרש 2"), אינה יכולה לשמש מסד חוקי להקצאת מגרש 6, שכן אף היא נערכה ללא מכרז כדין ובניגוד לחוק חובת המכרזים.

המינהל טען, במסגרת ה.פ. 344/97, כי הקצאת מגרש 6 פטורה מחובת המכרז הואיל והיא בוצעה בהתאם לתקנה 25(21) לתקנות חובת מכרזים, תשנ"ג- 1993 (להלן: " תקנות חובת מכרזים"), הקובעת כי המינהל פטור מעריכת מכרז מקום בו מדובר ב"הענקת זכויות במקרקעין כנגד וויתור על זכויות במקרקעין".

על פי עמדת המינהל, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירה של גב' מירי אמיתי (להלן: " אמיתי"), הקצאת מגרש 6 בוצעה כחלק מ"עסקת חליפין" בהתאם לתקנה 25(21) לתקנות חובת מכרזים. במסגרת אותה עסקה וויתרו ח'ורי על זכויותיהם בהסכם הפיתוח במגרש 2, ובתמורה קיבלו זכויות במגרש 6.

כב' השופט (כתוארו אז) בן דוד דחה את התביעה, וקיבל את עמדת המינהל שהקצאת מגרש 2 נעשתה במסגרת "עסקת חליפין", הבאה בגדרה של תקנה 25(21) לתקנות חובת מכרזים, הפטורה ממכרז.

על פסק הדין של כב' השופט בן דוד הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 6629/97), בפסק דין, מיום 25.3.98, דחה בית המשפט העליון את הערעור.

הליך נוסף שהתנהל בין הצדדים הינו ת.א. 5053/98 (שלום נצרת) - תביעה זו הוגשה על ידי ח'ורי כנגד נעמה נסיר (להלן: " נסיר") וד"ר דיאב (התובע כאן) שאוחדה עם תביעות נוספות שנגעו ליחסים שבין הצדדים, אולם לענייננו חשובה תביעה זו שהיא הרלוונטית; במרכזה של התביעה עמדה טענת ח'ורי, כי נסיר והתובע (כאן) הסיגו גבול לאותו מגרש 6, ועל כן עתרו לסילוק ידם מהשטח. כמו כן, טענו ח'ורי כי נגרמו להם נזקים שונים כתוצאה מהסגת הגבול האמורה ועתרו לקבלת פיצויים בגינם. נסיר הגיש כנגד המינהל ועיריית נצרת עילית הודעות צד ג' ובכך הפכו לצד להליך. גם במסגרת הליך זה טענו נסיר והתובע (כאן) טענות בעניין הקצאת המגרשים לח'ורי.

כב' השופט ע' עיילבוני שמע את הראיות בתיק. בין היתר, נשמעה גם עדותה של אמיתי (אשר כאמור חתמה על תצהיר גם במסגרת ה.פ. 344/97).

בפסק דינו [ת"א (שלום נצ') 5053/98  סימון ח'ורי נ' נעמה אבראהים נסייר, תק-של 2006(1) 14871

(2006)] להלן: " פסק הדין של השופט עיילבוני 5053/98"], מיום 17.1.06, קיבל כב' השופט עיילבוני את התביעה וקבע כי נסיר והתובע (כאן) אכן הסיגו גבול למגרש 6. כמו כן, דחה כב' השופט עיילבוני את הודעות צד ג' שהוגשו כנגד המינהל ועיריית נצרת עילית.

לעניין הקצאת המגרשים לח'ורי קבע בית משפט קמא כי נסיר והתובע (כאן) מנועים מלעלות כל טענה בעניין, וזאת, בין היתר, לאור פסק דינו של כב' השופט בן דוד בעניין ולאור תורת ההשתק הדיוני (השתק עילה והשתק פלוגתא).

על פסק הדין של כב' השופט עיילבוני הוגש ערעור לבית משפט זה (ע"א (מחוזי נצ') 1074/06 סימון ח'ורי נ' נעמה אבראהים נסייר, תק-מח 2007(2) 3634 (2007) להלן: " הערעור למחוזי 1074/06").

ביום 17.4.07 ערכאת הערעור קבעה כי דין עיקר הערעור לדחייה, כאשר בחלק מן הסעד הכספי התערבה.

החשוב הוא כי קביעת בית משפט קמא בעניין הסגת הגבול של נסיר והתובע (כאן) אושרה, כמו גם קביעתו של השופט קמא, כי קיימת מניעות מלהעלות כל טענה כנגד ההקצאה נוכח פסק דינו של כב' השופט בן דוד.

בפסק הדין של ערכאת הערעור נאמרו הדברים הבאים: