פסק-דין בתיק בשא 3186/06

1.         המדובר בבקשה לדחייה או למחיקה על הסף של התביעה אשר הגישו המשיבים נגד המבקש.

2.         להלן העובדות הדרושות להכרעה בבקשה:

א.         ביום 21.9.89 נתן בית משפט זה (כב' הרשם, כתוארו דאז, בן דוד), בתיק אזרחי 397/89 פסק דין (להלן: " פסק הדין") נגד אביהם המנוח של המשיבים, מוחמד אבו עישה (להלן: " המנוח מוחמד ז"ל"), ואחיהם המנוח, אוסאמה אבו עישה (להלן: " המנוח אוסאמה ז"ל).

ב.         בפסק הדין נקבע כי המבקש הינו הבעלים של דונם אדמה מחלקה 61 בגוש 18528 אדמות כפר מכר (להלן: " המקרקעין"), אשר היה רשום על שם המנוח מוחמד ז"ל. כמו כן חוייב המנוח אוסאמה ז"ל לשלם למבקש סך השווה ל- 15,600$ ארה"ב, בתוספת ריבית בשעור 10% לשנה והפרשי הצמדה.

ג.          בשנת 2004 נרשמו המשיבים כבעלי המקרקעין, וזאת מכוח היותם יורשי המנוח מוחמד ז"ל אשר הלך לעולמו בשנת 2002.

ד.         ביום 6.4.05 הגיש המבקש, לבית משפט זה, תובענה נגד המשיבים בתיק ה.פ 229/05. במסגרת התובענה נתבקש בית המשפט להורות לרשם המקרקעין לרשום את המבקש כבעלים של המקרקעין, בהתבסס על פסק הדין.

            בתשובתם לתובענה ביקשו המשיבים לדחותה, בין היתר מאחר והגישו, במקביל לתשובתם, בקשה לביטול פסק הדין. בהמשך חזרו בהם מהבקשה.

ה.         ביום 29.6.06 הגישו המשיבים את התביעה דנן, במסגרתה ביקשו כי בית המשפט יורה על ביטולו של "פסק הדין", שניתן בהעדר הגנה מטעם המנוחים.

ו.          בתביעתם פירטו המשיבים את הרקע לעסקה שנערכה בין המנוחים והמבקש, העומדת ביסוד פסק הדין, והעלו טענות נגד העסקה ונגד פסק הדין.

3.         טענות המבקש:

א.         העדר יריבות בין הצדדים  - פסק הדין לא ניתן כנגד המשיבים כי אם כנגד המנוחים. עת ניתן פסק הדין היו המנוחים בחיים ובאותו שלב לא היה למשיבים כל מעמד בתביעה. מותם של המנוחים לא מזכה את המשיבים בזכות עמידה כנגד המבקש.

ב.         העדר עילת תביעה - המשיבים לא מתבססים על עילת תביעה כלשהי נגד המבקש, כל טענותיהם הינן נסיון לערער על פסק הדין בדלת האחורית וזאת למרות שמדובר בפסק דין חלוט. פסק הדין ניתן נגד המנוחים, בהעדר הגנה ולו ביקשו לתוקפו היה עליהם לעשות כן בעצמם ובמועד הקבוע בחוק.

ג.          התיישנות - המשיבים לא ציינו בכתב התביעה תאריך לידת עילת התביעה. אם בכלל נולדה עילת תביעה הרי שזה היה במועד מתן פסק הדין ביום 21.9.89, כך שהתביעה התיישנה בחלוף 7 שנים מאותו מועד.

4.         טענות המשיבים:

א.         לבקשה לא צורף תצהיר ולכן יש להתעלם מהעובדות שצויינו בגוף הבקשה. לעניין זכות עמידה - המשיבים הינם ילדיו של המנוח מוחמד ז"ל ויורשיו על פי דין וככאלה נרשמו, מכוח צו ירושה, כבעלי המקרקעין. בהיותם בעלי המקרקעין יש להם עניין מובהק בביטול פסק הדין שכן הותרתו על כנו פירושה פגיעה בזכויותיהם הקנייניות. המשיבים טוענים כי משראה בהם המבקש כבעלי דין ראויים בהמרצת הפתיחה בתיק 229/05, בה ביקש רישום זכויותיו במקרקעין, הוא מנוע מלטעון כי אינם בעלי דין ראויים בתביעה זו. המשיבים טוענים עוד לאינטרס הסתמכות שלהם, שכן המבקש השתהה מאוד במימושו של פסק הדין - יותר מ- 16 שנה - דבר שמעלה חשד לעניין תום ליבו ו/או מלמד על זניחת פסק הדין ו/או מהווה מחסום בפני מימושו. המשיבים טיפחו את המקרקעין בכל התקופה שחלפה ונוצר בינם לבין המקרקעין קשר אמוציונאלי, המעניק להם זכות עמידה.

ב.         לעניין התיישנות - לראשונה נודע למשיבים על קיומו של פסק הדין כאשר קיבלו לידיהם את המרצת פתיחה בתיק 229/05, שהוגשה ביום 6.4.05 ועד לאותו מועד כלל לא ידעו על ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין המנוחים לבין המבקש. לטענתם, יש להחיל את סעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") כך שמירוץ ההתיישנות יחל עם מועד גילוי מלוא העובדות הרלבנטיות על ידם, קרי במועד הנ"ל, ולכן התביעה לא התיישנה. לחלופין, מדובר בתביעה הנוגעת לזכויות במקרקעין ולכן תקופת ההתיישנות היא 25 שנה. בנוסף, המבקש לא טען כי המנוחים ידעו אודות פסק הדין.

ג.          המשיבים העלו טענות נגד עסקת היסוד ונגד פסק הדין וטענו כי האינטרס הציבורי מחייב שיתאפשר להם לטעון לביטולו.

5.         לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתביעה העיקרית, על נספחיהן ולאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים, נחה דעתי כי בנסיבות העניין יש מקום להיעתר לבקשה וזאת מהטעמים הבאים:

א.         הנני יוצא מתוך הנחה, לטובת המשיבים, כי הם רשאים להגיש התביעה כחליפיהם של המנוחים (אם כי בהתייחס למנוח אוסאמה ז"ל המשיבים לא ציינו את מקור זכותם וכל שמצויין הוא כי המנוח היה אחיהם (סעיף 11 לכתב התביעה)) ואולם, אין בכך כדי לסייע למשיבים שכן התוצאה המתחייבת, בסופו של יום, אף אם תישמע התביעה לגופה, תהא דחייתה.