פסק-דין בתיק בשא 2887/06

ערעור על החלטת עו"ד זאב דסברג, מנהל מיוחד על נכסי החייב יהודה יניב (להלן: "המנהל המיוחד" ו"החייב", בהתאמה), שניתנה ביום 30.7.06, ולפיה נדחתה תביעת חוב שהוגשה על ידי המערער, עקב האיחור בהגשתה.

להלן העובדות הצריכות לענין:

• 1.      ביום 15.6.05 ניתן כנגד החייב צו כינוס נכסים.פרסומו של צו הכינוס ברשומות נעשה ביום 31.7.05.

• 2.      ביום 14.6.06 הגיש המערער למנהל המיוחד תביעת חוב ע"ס 330,687 ש"ח עקב חוב משנת 2000 לגביו ניתנה ע"י החייב אף המחאה שחוללה, והליכי הוצל"פ ננקטו נגד  החייב בגינה.

לתביעת החוב צורפה בקשה להארכת מועד בה נטען, כי  נודע למערער לראשונה על הליכי כינוס הנכסים בעניינו של החייב ביום 12.6.06. משכך, ונוכח העובדה כי עסקינן בחוב שאינו שנוי במחלוקת, ומאחר שנכסי החייב טרם חולקו, מן הראוי להאריך המועד להגשת תביעת החוב.

• 3.      תביעת החוב נדחתה על ידי המנהל המיוחד מבלי שתידון לגופה, בנימוק כי התביעה הוגשה לאחר ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס. לפיכך, נוכח הרף הקשיח שנקבע בפסיקה בענין הארכת מועד להגשת תביעות חוב, והעובדה כי ענין הגשת תביעות חוב היה ידוע למערער עקב מכתב שנשלח אליו על ידי החייב ביום 13.7.05, לא היה מקום, לדידו של המנהל המיוחד, לדון בתביעה לגופה.

על החלטה זו מוגש הערעור בפניי.

• 4.      המערער טוען, כי בנסיבות המקרה דנן קם לו "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת תביעת החוב: לטענתו, לא קיבל הודעה בדבר ההליכים לכינוס נכסי החייב, זאת על אף ששמו נזכר בדו"ח שערך החייב בדבר חובותיו.

המערער דוחה טענת המנהל המיוחד בדבר משלוח המכתב מידי החייב, באמצעות הפקס, וטוען כי מעולם לא קיבל מכתב כזה, וכי ולראשונה נחשף לקיומו בעת קבלת החלטת המנהל המיוחד בדבר דחיית הבקשה להארכת מועד.

בנוסף, כך נטען, האיחור בהגשת תביעת החוב - כארבעה וחצי חודשים - אינו גדול: תביעות החוב שהוגשו על ידי נושים אחרים טרם נדונו וטרם התקיים דיון בהכרזת החייב פושט רגל. משכך, קבלת הבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב לא תגרום לנזק כלשהו לנושים ולא תעכב את הליכי פשיטת הרגל.

עוד לטענת המערער, הגם שנדרש טעם מיוחד להארכת המועד להגשת תביעות חוב, הרי שבמקרים רבים הוכרה בפסיקה מגמה המקלה עם הנושה, ובנסיבות דומות למקרה דנן ראה בית המשפט באי מתן הודעה לנושה משום טעם מיוחד להארכת המועד.

• 5.      בתגובה עתר המנהל המיוחד לדחות הערעור. לשיטתו, די באיחור בהגשת תביעת החוב, כל שכן מקום בו ידע המערער על קיומם של ההליכים לכינוס נכסי החייב, כדי לדחות התביעה על פניה.

אף אם לא היה מודע המערער לקיומם של הליכים אלו, כך נטען, לא היה בכך כדי להוות משום "טעם מיוחד" להארכת המועד, מה גם שלכלל הנושים נודע על קיום ההליכים מפרסום מודעות בעיתונות ולא משליחת הודעות אישיות.

עוד נטען, כי בניגוד לטענת המערער, הרי שבפועל היה האחרון מודע לקיומם של ההליכים, בין היתר נוכח העובדה כי ביום 6.11.06 ניתנה החלטה בכל תיקי ההוצל"פ של החייב, ובכללם התיק שנפתח על ידי המערער, כי ההליכים כנגד החייב מעוכבים על פי החלטת בית המשפט, וכי יש להודיע לזוכים. אף בפועל לא נעשתה בתיק ההוצל"פ שפתח המערער כנגד החייב שום פעולה, החל מיום 13.7.05 ועד ליום 13.6.06, בו פנה ב"כ החייב למנהל המיוחד. 

זאת ועוד, בעניינו של החייב נערכה אסיפת נושים, הוצגו דו"חות בדבר מצבת החובות הנטענים וחלק מתביעות החוב נדונו לגופן. משכך יש בקבלת הבקשה להארכת המועד משום פגיעה בהליכי הפירוק והארכתם, וכפועל יוצא - פגיעה בכלל הנושים שטרחו והגישו תביעותיהם במועד.

• 6.      עמדת הכונס הרשמי הינה, כי ככלל, פרסום צו הכינוס מקים חזקת ידיעה קונסטורקטיבית ומשכך אין באי ידיעה משום "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת תביעת חוב, מה גם שבמקרה דנן נראה כי המערער היה מודע לקיומם של הליכים אלו, נוכח המסמכים שנזכרו בתגובת המנהל המיוחד.

ד י ו ן

• 7.      מסגרת הזמן להגשת תביעת חוב לנאמן על נכסי פושט רגל מוסדרת בסע' 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, לפיו:

"נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע".