פסק-דין בתיק בשא 2819/07

כללי ;

1.         בפניי ערעור על החלטת הנאמן, במסגרתה נדחתה תביעת המבקש למתן ארכה להגשת תביעת חוב מטעמו.

2.         ביום 15.11.05 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת, על פי בקשתה, וביום 16.10.06 הוכרזה החייבת כפושטת רגל. 

אין חולק כי הודעה על מתן צו הכינוס פורסמה ברשומות ובעיתון יומי, על פי התקנות במהלך חודש 11/05.

בהתאמה לאמור ועל פי סעיף 71 לפקודה, המועד להגשת תביעות החוב בעניין החייבת הסתיים בחודש 5/06.

3.         המבקש אוחז בפסק דין נגד החייבת מפברואר 2004, כאשר על פי גירסתו (לרבות כעולה מהתכתובות שצורפו), נודע לו בפועל על הכרזת החייבת כפושטת רגל רק בחודש 2/06.

            המבקש מסיבותיו הגיש את תביעת חובו נגד החייבת, בצירוף בקשה להארכת מועד, רק ביום 21.08.06.

4.         ביום 01.03.07 דחה הנאמן את הבקשה להארכת מועד, משלא מצא טעם מיוחד באיחור.

5.         לציין, כי הערעור דנן הוגש תחילה לבית המשפט המחוזי בחיפה, ולאחר שהתבררה הטעות הועבר לבית משפט זה.

טענות הצדדים ;

6.         לטענת המבקש אכן הגבלת הזמן להגשת תביעת חוב על פי סעיף 71 ב' לפקודה, הינה דרישה מהותית, אולם לטענת ב"כ המבקש בנסיבות דנן התקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד;

            המבקש מבקש ליתן משקל מרכזי לסיכויי קבלת תביעת החוב, כשלטענתו הטעם לאיחור בהגשת התביעה הינו טפל לכך.

            לטענתו אין מחלוקת באשר לנכונות תביעתו המבוססת על פסק דין, כאשר ככל שלא צורפו אסמכתאות לתביעת חובו, ניתן בנקל להשלים פגם זה.

            עוד טוען המבקש, כי לעניין תקופת הזמן יש ליתן משקל למועד הידיעה בפועל, בלבד.

            בטיעוניה טענה ב"כ המבקש כי האיחור בחלקו נובע ממלחמת לבנון השנייה.

            המבקש מבקש שלא לייחס משקל לעובדה כי לא צורף תצהיר לבקשה להארכת מועד ולתביעת החוב, כשמכל מקום גם פגם זה ניתן לריפוי.

            ב"כ המבקש מפנה למגמת הריכוך וההרחבה שהתפתחה בפסיקה בכל הנוגע להוכחת טעמים מיוחדים.

            ב"כ המבקש מדגיש כי הגישה את תביעת חובה באיחור קצר יחסית, כאשר לאותו מועד טרם התכנסה אסיפת נושים, לא חולקו דבידנדים והחייבת עוד טרם הגישה את בקשתה להפטר.

            לטענת ב"כ המבקש הגשת הערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תחילה, נבעה משגגה שאינה באחריותה.