פסק-דין בתיק בשא 2714/07

1.         בפניי ערעור על החלטת הנאמן, לפי תקנה 76(ד) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה - 1985 (להלן - "התקנות"), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למתן אורכה להגשת תביעת חוב מטעמה.

2.         ביום 13/04/03 ניתן צו כינוס לנכסי החייב על פי בקשתו וביום 29/03/04 הוכרז כפושט רגל. ביום 08/01/07 אושרה הצעת ההסדר של החייב, החייב הפקיד את הכספים על פי ההצעה.

3.         אין חולק כי הודעה על מתן צו הכינוס פורסמה על ידי הכנ"ר ברשומות ובעיתון יומי על פי תקנה 19 לתקנות, בחודש 4/04 ו- 5/04, בהתאמה.

4.         תביעת החוב של המבקשת הוגשה רק ביום 28/06/07, כאשר על הליכי הפש"ר ידעה המבקשת, לגירסתה, רק ב- 1/07.

5.         תביעת החוב נדחתה על ידי הנאמן ביום 11/07/07, בשל איחור בהגשתה.

טענות המבקשת;

6.         המבקשת הינה נושה של החייב, בהתאם לפס"ד שניתן לטובתה בת.א. 10968/00 (שלום-חיפה) מיום 16/06/02. הסכום הפסוק הינו 41,992 ש"ח.

המבקשת פתחה ביום 19/07/05 תיק הוצל"פ לביצוע פסק הדין, אשר צורף לתיק האיחוד שהתקיים בעניינו של החייב.

7.         לטענת המבקשת רק ביום 05/01/07 כאמור, נודע לה לראשונה על בקשת החייב לפשיטת רגל, בעקבות ביטול פקודת מאסר שהוציאה נגד החייב במסגרת הליכי הוצל"פ.

המבקשת הגישה את תביעתה לנאמן בצירוף בקשה להארכת מועד רק ב- 28/06/07, לטענתה בשל קשיים בבירור ואיתור הליך הפש"ר.

8.         לטענת המבקשת, החייב פעל שלא בתום לב שעה שלחייב הומצא כתב התביעה כבר ביום 22/06/00, אך וחרף זאת, עת הגיש את בקשתו לפש"ר בתאריך 30/08/02, לא כלל את המבקשת בין נושיו בדו"ח העסקים.

9.         החייב חתום על כתב ערבות אישית למבקשת, אך הוא לא ציין את כתב הערבות בפרק המיועד לכך בבקשתו.

10.        ב"כ המערערת מאשרת שפסק הדין בתביעתה הומצא כדין לחייב כנראה לראשונה, עם מסירת האזהרה בהליכי ההוצל"פ ביום 10/06/05.

            יחד עם זאת לטענתה, אין האמור משנה לשאלת תום ליבו של החייב, הואיל והוא ידע על ניהול התביעה נגדו עת הגיש את בקשתו לפשיטת רגל ולמרות זאת לא ציין את המבקשת כנושה, כאמור, ואף לא עידכן בעניין החוב, שעה שקיבל את פסק הדין בשנת 2005, כאמור.

            המבקשת גם מפנה לכך שחלק גדול מתביעות החוב בעניינו של החייב נדחו בשל איחור בהגשתם, כשהאמור מלמד על מהלכיו של החייב וחוסר תום ליבו, כשהנאמן בעניין זה משרת אינטרסים לא ראויים אלה של החייב ומביא להתחמקות מחובות.

            האמור גם מלמד כי אין מקום בנסיבות לעשות שימוש בידיעה הקונסטרוקטיבית ממהלך הפרסום שנעשה.

            הקפדה דווקנית על המועד הקבוע בתאנה 76(ד), בנסיבות, תוביל לתוצאה אבסורדית ולא ראוייה.

11.        לטענת המבקשת חוסר תום הלב של החייב בנסיבות, יש בו להכריע את הכף.

12.        המבקשת מוסיפה כי קבלת תביעתה אף בשלב זה לאחר שאושרה הצעת ההסדר, לא תביא לפגיעה בנושים האחרים, זאת בהתחשב בחלק הנמוך יחסית של היקף תביעת חובה, ולאור הציפיה כי החייב יפעל להגדלת הצעתו לצורך הצלחתה ובכך תתקבל תוצאה צודקת.

13.        לטענת המבקשת, החלטת כב' הש' אטרש, שניתנה בערעורו של הבנק הבינלאומי הראשון (להלן - "הבנק"), במסגרת תיק הפש"ר דנן ביום 26/02/06 (בש"א 3034/04) ואשר אפשרה הארכת מועד להגשת תביעת החוב של הבנק, הייתה צריכה להוביל את הנאמן להחלטה הפוכה, המורה על מתן ארכה למבקשת.

טענות הנאמן;