פסק-דין בתיק בשא 24032/06

מונחת בפני בקשתם של נאמני קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ (להלן: הנאמנים וקלאבמרקט,בהתאמה), אשר עניינה יחסי הרשת עם משרד עורכי-דין דגני שפירא ושות' (להלן: "המשיבים"), בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים עוד בשנת 1996. על פי אותו הסכם הוסמכו עורכי הדין המשיבים לטפל בגביית שיקים שהועברו להם בידי קלאברמקט (ובראשית הדרך, בידי קואופ צפון היפרשוק רשתות שיווק בע"מ, אשר היתה אחת החברות אשר התמזגו אל תוך תשלובת קלאבמרקט).

החל משנת 2000, החלו להתגלע סכסוכים בין הצדדים, וזאת נוכח חשד נטען של קלאבמרקט כי עורכי הדין המשיבים אינם מעבירים לה את מלוא סכומי הגביה; בעקבות זאת, הוגשה תביעה למתו חשבונות. עורכי הדין המשיבים, מצידם, הגישו תביעה נגדית כנגד קלאבמרקט בשנת 2003.

הנאמנים עותרים, במסגרת הבקשה, להורות לעורכי הדין להעביר את היצוג בתיקי ההוצאה לפועל של קלאבמרקט אליהם; להעביר אליהם את כל הכספים המוחזקים על-ידם ואשר שייכים לקלאבמרקט, וכן מידע ומסמכים על פעולותיהם באותם תיקי הוצאה לפועל. בין הצדדים נפתחו, עוד זמן רב בטרם קרסה קלאבמרקט ונקלעה להקפאת הליכים, הליכים משפטיים. במסגרת זו, טענו עורכי הדין המשיבים לחובות עתק בגין שכר-טרחה, וכן לזכויות קיזוז, משכון ועכבון בתיקים המשפטיים עצמם. לאור האמור לעיל, נפתחו הליכים וניתנו צווים בבית משפט השלום.

לאחר שהחברה הועברה להקפאת הליכים, הרי שלטענת הנאמנים נמנעו המשיבים מלשתף עימם פעולה ולהעביר להם את החומר, וזאת חרף העובדה כי הגישו תביעות חוב בסך של כ-6.5 מיליון ש"ח. על רקע זה, הציעו הנאמנים כי כל טענותיהם של המשיבים יתבררו במסגרת תביעת החוב, לרבות זכויות קיזוז ועכבון נטענות - וזאת אגב ובכפוף להתחייבות מצד הנאמנים, כי העברת הכספים והתיקים לא תחשב כוויתור על זכות מהותית כלשהי מטעמם של המשיבים; אלא, שהצעה זו לא נענתה בחיוב (ולטענת הנאמנים, לא נענתה כלל במשך חודשים ארוכים).

במסגרת בקשתם, חוזרים הנאמנים על כך כי כל תביעותיהם הכספיות של עורכי הדין להידון במסגרת תביעת חוב. המשיבים, לעומתם, טוענים כי המחלוקת הינה בחלקה הגדול עובדתית, כולל דרישה לחקירה על תצהירים, ולכן יש לנהלה במסגרת ההליך שעודו תלוי ועומד בבית משפט השלום. בעניין זה, מעלים המשיבים טענה של "עניין תלוי ועומד", וכן כי המקרה דנן אינו הולם מסגרת של בקשה למתן הוראות. בנוסף, המשיבים טוענים כי קלאבמרקט (ולמעשה, התאגידים שפעלו טרם המיזוג שיצר אותה), הפרו סיכומים והבנות לגבי טיב השיקים לגביה והפקדת דמי הוצאות וערבויות.

לשיטת המשיבים, הרי שבצירוף לתביעת החוב שהגישו, צירפו אף מסמכים שונים, לרבות הסכמים, החלטות שיפוטיות קודמות, ורשימת יתרות וחיובי שכר-טרחה בתיקים שונים. אי לכך, לא ניתן לטעון כנגדם כי הם מסרבים לשתף פעולה או לגלות מידע, נהפוך הוא.

לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי עומדת לזכותם זכות קיזוז, עכבון וכן משכון מופקד בכספים ובתיקים, בהתאמה; וכי הדבר עוגן אף בהחלטה שניתנה בבית משפט השלום, אשר לא איפשר את העברת היצוג בתיקים, אלא בכפוף להפקדת תשלום מסויים בעבור כל אחד מהם; כמו כן נוכח היות רבים מהחייבים מחללי השיקים מוגבלים באמצעים או אף פושטי רגל, הרי שהתקבולים לא כיסו במקרים רבים את ההוצאות ושכר-הטרחה המינימלי לו זכאים המשיבים לפי ההסכם.

עד כאן העובדות וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי:

חברה התקשרה בהסכם מסגרת רחב-היקף עם משרד עורכי-דין, שעיקרו גביית מספר גדול של שיקים מחוללים, מהם שיקים קשים לגביה; לאחר תקופה, כאשר התעוררו חשדות לכאוריים לפיהם מועברים תקבולים מעטים מדי, נפל סכסוך בין הצדדים במסגרתו הוגשה תביעה להגשת חשבונות והשבה, ואילו עורכי הדין הגישו תביעה כספית נגדית בגין הוצאות ושכר- טרחה שלא שולם להם.

ההליכים בין הצדדים נותרו תלויים ועומדים במשך תקופה ארוכה, וביני לביני קרסה החברה ונקלעה להקפאת הליכים. במסגרת זו, הגישו הנאמנים בקשה שעיקרה העברת מידע ומסמכים, העברת היצוג בתיקים תלויים ועומדים מידי עורכי הדין המשיבים לנאמנים ולעורכי-דין מטעמם, וכן העברת הכספים המוחזקים בידי עורכי הדין המשיבים לקופת הקפאת ההליכים. המשיבים, כאמור, מתנגדים לבקשה, טוענים כי לנאמנים אפשרות להבין את התמונה מהחומר הקיים בידם או הועבר להם זה מכבר, ומעלים טענות משכון ועכבון כלפי התיקים שבידיהם, וכן בעניין הכספים. זאת, כאשר בעניין האחרון מועלת אף טענת קיזוז כנגד החובות הנטענים. נוסף לאמור לעיל, מעלים המשיבים אף טענות בדבר "עניין תלוי ועומד" ואי התאמתה של הבקשה להליך של בקשה למתן הוראות.

2.         טרם אכריע לגופו של עניין אעיר, כי מן הראוי להבחין הבחן-היטב בין השאלה הכספית-מהותית שעניינה "מצב ההתחשבנות" בין הצדדים (קרי, מי מהם חב למשנהו, וכמה), לבין סוגיות אחרות, שאף שהן קשורות לשאלה המרכזית דנן, הרי שאין הן זהות לה, והן נסבות בעיקר אודות הדרך הראויה לפעול בה בתקופת הביניים, גורלם של מידע ומסמכים המצויים בידי המשיבים, וכיוצא באלו.

3.         בנסיבות המקרה, אין חולק כי המשיבים עצמם הגישו תביעת חוב לנאמנים - משמע,

הם סבורים כי אותו מאזן כספי-מהותי נוטה לטובתם, כך שבסופו של יום, קלאבמרקט היא החבה להם כספים (בין אם בגין חובות שכר-טרחה, הוצאות וכיוצא באלו). כבר בשלב זה אעיר, כי בדין הגישו המשיבים תביעת חוב, וזאת נוכח ההלכה החד-משמעית החלה על הקפאת הליכים בפרט ועל דיני חדלות הפרעון בכלל, כי הדרך היחידה לגבות כספים מקופתו של גוף חדל-פרעון (בגין חובות עבר) הינה הגשת תביעת חוב במועד הקבוע בדין, אשר אם תתקבל תזכה את הנושה בדיבדינד בהתאם למעמדו ב"סולם דיני הקדימה", ובשיעור היחסי המשולם לנושים במעמד זהה לשלו, הכל לפי הדינים הקוגנטיים של דיני חדלות הפרעון.

לאור האמור לעיל, אין לי אלא לתמוה, הכיצד מבקשים עורכי הדין המשיבים (ובפועל דומה כי אכן פעלו בכיוון שכזה) לפעול אף במסלול מקביל של תביעה אזרחית תלויה ועומדת, ואף מעלים לגביה טענת "עניין תלוי ועומד"; נקל לראות, כי התנהלות שכזו אינה הולמת את הדין, וזאת מכוחן של מספר מושכלות, קל וחומר נוכח משקלן המצטבר.