פסק-דין בתיק בשא 2284/07

א.         פתח דבר:

בפני בקשה לסילוק תביעה על הסף במסגרת ת.א 568/05 על פי תקנה 100(א) או תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א"), מחמת התיישנות.

ב.         רקע:

1.         מדובר בתביעה של יורשי המנוחה שושנה רון ז"ל (להלן: "המנוחה") שנפטרה ביום 28/6/05 בגיל 80.

בתביעה זו תובע עיזבון המנוחה, באמצעות יורשיה, את נזקי העיזבון.

המנוחה, שושנה רון ז"ל, ילידת שנת 1925, הייתה תושבת מושב תל עדשים, נשואה ולה ילדים ונכדים, עסקה בחקלאות, נפטרה ביום 28.6.05.

משיב 2 הינו בעלה של המנוחה, יליד 2.3.1924, משיב 3, אליק רון, הנו בנם של משיב 2 והמנוחה, וכן יורש של המנוחה, משיבה 4, עירית דוד, הנה בתם של משיב 2 ושל המנוחה, וכן יורשת של המנוחה, משיבה 5, מיכל ברקין, הנה בתם של המנוחה ושל משיב 2, גם היא יורשת של המנוחה.

            מלבד היורשים האמורים, אין למנוחה יורשים אחרים.

הנתבעת, כאן המבקשת, הינה חברה בע"מ, יצרנית סיגריות, העוסקת בין השאר ביצור ובשיווק סיגריות.

2.         המנוחה, החל משנת 1945, עישנה סיגריות מסוגים שונים שלנטען יוצרו או שווקו על-ידי הנתבעת, כך נהגה המנוחה במשך למעלה מ- 30 שנים.

בסמוך לשנת 1977 , חלתה המנוחה בדלקת ריאות, סבלה מקוצר נשימה ובמשך השנים פיתחה מחלת ריאות כרונית קשה על רקע עישון סיגריות כבד במשך שנים רבות.

כאמור, ביום 28/6/05 נפטרה וזאת על רקע מחלתה הנ"ל.

3.         התובעים, בין יתר טענותיהם בתיק העיקרי, טוענים כי הנתבעת יצרה ושיווקה את הסיגריות שעישנה המנוחה לאורך השנים (למעלה מ-30 שנה) ואף עודדה במסעות פרסום את המעשנים, לצרוך את מוצריה, מבלי שהזהירה מפני הנזקים הצפויים מצריכתם.

התובעים תובעים את הנתבעת, כאחראית למחלת הריאות אשר פקדה את המנוחה ואשר נגרמה כתוצאה מעישון הסיגריות ולטענתם הנתבעת נושאת באחריות לכל נזקיהם  של התובעים.

4.        כתב התביעה המקורי הוגש ביום 28/2/05 ובו התובעים רון שושנה ורון אברהם, לאחר פטירת המנוחה רון שושנה (ביום 28/6/05) הוגש כתב התביעה המתוקן המונח בפני, זאת ביום 1/9/05 ובו התובעים רון אברהם (בעלה של המנוחה), יורשי המנוחה רון שושנה ז"ל ועזבון המנוחה ע"י יורשיה אליק (אלכסנדר) רון (הבן), עירית דוד (בת) ומיכל ברקין (בת).

ג.          טענות המבקשת:

1.         מדובר בתובענה קנטרנית וטורדנית, שהרי הוגשה ע"י המשיבים לאחר שהתיישנה זה מכבר.

2.         בסעיף 6 לכתב התביעה המתוקן, הודו התובעים כי בסמוך לשנת 1977, חלתה המנוחה, היינו, גילוי הנזק החל, לכל המאוחר, בסמוך לשנת 1977 , כלומר במהלך שנת 1976 וליתר דיוק לקראת סוף שנת 1976. לפיכך, התביעה הוגשה למעלה מ-20 שנים לאחר תום תקופת ההתיישנות.

3.         אף אם תתקבל טענת התובעים, לפיה מרוץ ההתיישנות החל רק מהיום בו נכתב הדבר במסמכים הרפואיים, הרי שהקשר הנטען בין מחלתה של המנוחה לבין עישון, היה ידוע לתובעים (ובכלל זה למנוחה עצמה), נאמר להם, ואף נכתב באופן מפורש במסמכיה הרפואיים עוד בשנת 1997, למעלה מ- 7 שנים בטרם הוגשה התביעה.

4.         אין כל צורך לצרף תצהיר לבקשה הנסמכת על מסמכי הצד שכנגד.