פסק-דין בתיק בשא 2256/05

(לגבי המבקשים 1, 2, ו-3)

1.         בפני טענת המבקשים, המופנית כלפי המשיבה 1, למחוק את התביעה שהגישה נגדם על הסף, מכוח הוראת תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן -"התקנות") בגין אי מתן פרטים נוספים, ובנוסף או לחילופין למחוק אותה בגין העדר עילה.

אלה הם בתמצית עיקרי העובדות, הצריכות לעניין, כפי שהן עולות מכתבי הטענות.

2.         המשיבה 1 (להלן- "המשיבה") תמכה מבחינה כספית באגודת "מכבי באר שבע" (להלן -"האגודה"), שהעסיקה כמאמן כדורסל את נתן וטרסקו (להלן "המאמן"). בסמוך לשנת 1992 נקלעה האגודה לקשיים כספיים, והמאמן הגיש נגדה תביעה בגין שכר עבודתו. בתאריך 09.12.92 ניתן פסק דין שבו חייב בית הדין האזורי לעבודה את האגודה לשלם לו סך 49,950 ש"ח בתוספת הפרשי הלנה.

3.         המבקשים, כך טוענת המשיבה, בקשו להמשיך את פעילות קבוצות הספורט שהועסקו על ידם, ובה בעת להתחמק מתשלום חובם למאמן. לכן הקימו בשנת 1993 עמותה. המבקש 1, שנבחר לנשיא העמותה, שימש בשנים 1991 -1994 כמנהל המנגנון של המשיבה ובשנים 1994-1997 כיהן כמנכ"לה. המבקש 2 שימש כגזבר העמותה וכמנהל אגף הפיקוח העירוני של המשיבה, והמבקש 3 היה חבר בעמותה.

            לטענת המשיבה, העמותה והאגודה היו "אותה גברת בשינוי אדרת". העמותה זקפה לזכותה את כל הזכויות שהיו שייכות לאגודה, כגון הקצבה שהתקבלה מהמשיבה, "סל ספורט" וכיוצ"ב. מאידך, אליבא דגרסת המשיבה, המבקשים הטעו אותה כאילו מדובר בגוף חדש ושונה לחלוטין.

4.         כעולה מסעיף 26 לכתב התביעה, בשנים 1993 - 1995 הטיל המאמן אצל המשיבה עיקולים על נכסי האגודה והעמותה. המשיבה, שפעלה על פי מצגי המבקשים, אשרה לעמותה תמיכות והעבירה אליה כספים, חרף צווי העיקול, בעוד המבקשים 1 ו-2 פועלים כל העת לשחרור כספים לעמותה, או לחשבונם הפרטי, תוך חריגה מסמכות, בניגוד עניינים מוחלט למשרתם ולתפקידם, בשיתוף פעולה עם גורמים פנימיים במשיבה ותוך הפרת חובת הנאמנות לה. (סעיף 28 לכתב התביעה).

5.         המאמן פנה לראש ההוצל"פ וביקש לחקור את תשובות המשיבה לעיקולים שהטיל, ואחרון קבע כי הוא רואה באגודה ובעמותה גוף אחד. כתוצאה מהחלטתו, נשאה ונתנה המשיבה עם המאמן ושילמה לו בפשרה סך 426,000 ש"ח. סכום זה היא תובעת מהמבקשים בתביעה דנא. לשון אחר, זה הנזק שנגרם לה, לטענתה, משום שמצאה לנכון להפר את צו העיקול, כתוצאה מהמצג שהמבקשים הציגו לה. 

6.         המבקשים, שסברו שעל פני הדברים אין בטענות אלה שבכתב התביעה כדי להקים עילת תביעה נגדם, עתרו בבש"א 4690/03 למחוק את כתב התביעה ולחילופין להורות על מתן פרטים נוספים. כב' הרשמת קבעה, כי אכן עולה קושי מהאופן בו נוסח כתב התביעה ביחס לטענת ההטעיה, משום שנכתב בו כי העיקולים הוטלו גם על נכסי העמותה. ואולם, משום שסברה, כי מחיקת כתב התביעה במקרה דנן הינה סנקציה קיצונית מכפי הצורך, כי הדברים יכולים לבוא על תיקונם, המליצה להבהיר את האמור בסעיף 26 לכתב התביעה, וקבעה כי המשיבה רשאית להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה. עוד החליטה כב' הרשמת, שעל המשיבה ליתן פרטים נוספים לגבי סעיפים מסוימים לכתב התביעה.

7.         בעקבות החלטת כב' הרשמת בבש"א 4690/03 הגישה המשיבה תצהיר פרטים נוספים (להלן -"התצהיר הראשון"). ואולם, דעתם של המבקשים לא נחה והם הגישו בקשה נוספת למחיקת התביעה נגדם בבש"א 5696/04, בגין אי מתן פרטים נוספים מספקים, שהתייחסו במיוחד לסעיפים 26 ו-28 לכתב התביעה. כב' הרשמת קבעה, כי המשיבה תיתן פרטים נוספים בתצהיר בהתייחס לסעיף 26 לכתב התביעה. עוד קבעה כי הפרטים הנוספים שניתנו לגבי סעיף 28 לכתב התביעה, אינם מפורטים דיים ואינם מתייחסים לכל השאלות שהופנו אליה. לכן החליטה כי עליה לתת פרטים נוספים לגבי 4 שאלות בהתייחס לסעיף זה. ואכן המשיבה ערכה תצהיר פרטים נוספים שני (להלן - "התצהיר המשלים").

טענות המבקשים

8.         המבקשים טוענים, כי אין הבדל משמעותי בין תוכן התצהיר הראשון לבין תוכנו של התצהיר המשלים. מוסיפים הם וטוענים, כי בכל מקרה, כתב התביעה, למרות הפרטים שנוספו אליו, אינו מגלה עילה נגדם. לדעתם, מנוסח סעיף 27 לכתב התביעה וסעיפים 3 ו-4 לתצהיר המשלים עולה כי המשיבה, שפעלה על סמך מצגי המבקשים, העבירה נכסים לעמותה, חרף צו העיקול, על בסיס "התנגדותה" לעיקול, שנבעה משום שלטעמה פסה"ד  ניתן כנגד האגודה, עוד בטרם הוקמה העמותה. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי למשיבה לא היה מעמד "להתנגד" לצווי העיקול, שהרי רק לעמותה היתה הזכות לפנות לבית המשפט ולעשות כן. לדעתם, בין אם סברה המשיבה שהאגודה והעמותה חד הן ובין אם הוטעתה, היה עליה להשיב על צו העיקול שהתקבל אצלה לגבי העמותה, ולא "להתנגד" לו.

טענות המשיבה

9.         בתשובת המשיבה נטען, כי ניתנו פרטים נוספים לגבי סעיפים 26 ו-28 לכתב התביעה, כפי שהורתה כב' הרשמת, ולכן, אין מקום למחוק אותו מכוח הוראת סעיף 122 לתקנות.

            באשר לבקשה למחיקת כתב התביעה בשל העדר עילה, טענה המשיבה, כי כתב התביעה מפרט מספר עילות כדלקמן: הטעיה, פעילות בניגוד לחובת הנאמנות, חריגה מסמכות וכן הרמת מסך בין העמותה לבין המשיבים 1 ו-2. כן טענה, כי המבקשים נקטו סגנון "הרצחת וגם ירשת", בכך שטענו כי אסור היה למשיבה להתנגד לצו העיקול, מה גם שהם  מושתקים מלהעלות טענה זו. עוד נטען, כי פסה"ד נשוא העיקולים ניתן כנגד האגודה בלבד, כי העמותה הוקמה לאחר מכן, כי המשיבה ידעה את זהות "החייב הנכון" (ציטוט) ולכן, עד שהוטלו עיקולים על נכסי  העמותה, להבדיל מנכסי האגודה, לא קמה על המשיבה החובה לכבדם. לכן גם הגישה בקשה למחיקת העיקול.

דיון

10.        מחיקת כתב טענות או חלקו, על פי הסמכות שבתקנה 122 לתקנות, בשל אי ציות לצו בדבר מסירת פרטים נוספים, מהווה סנקציה קשה וחמורה. ככלל, ימנע בית המשפט מנקיטתה אם לא נתבקש  לכך במפורש על ידי בעל הדין שכנגד וכל עוד סבור בית המשפט כי יש בידו לכפות ציות לצו באמצעים מתונים יותר. אך שיקול הדעת הנתון לבית המשפט הוא צר למדי: בכוחו להאריך מועד שנקבע לקיום הצו, אך אין בכוחו לפטור את מפר הצו מהחובה לקיימו. (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שביעית עמ' 115).

11.        המדיניות השיפוטית לגבי מחיקת כתב תביעה מהעדר עילה גורסת, כי הדבר ייעשה רק במקרים שבהם ברור כי התובע חסר סיכוי לקבל את הסעד, לו הוא עותר, אפילו יוכיח את העובדות המפורטות בתביעה ואפילו תינתן לו רשות לתקן את תביעתו. השימוש בסמכות זו יעשה רק באותם מקרים שבהם התובע לא יוכל לקבל את הסעד המבוקש על פי העובדות שפירט בתביעתו, אלא אם כן ניתן לרפא את כתב הטענות על ידי הוספת פרטים בדרך של תיקון (גורן שם עמ' 138).

12.        השאלות הנידונות בפנינו, דהיינו מחיקת כתב התביעה מהעדר פרטים מספקים וכן מהעדר עילה, שלובות זו בזו. דומה כי לאחר שלמשיבה ניתנו הזדמנויות חוזרות ונישנות לתקן את כתב התביעה, והיא לא עשתה כן אלא העדיפה לבחור בדרך של מתן פרטים נוספים בשני תצהירים, אין עוד מקום לבדוק אפשרות נוספת לרפא את כתב התביעה על ידי הוספת פרטים בדרך של תיקון. לא נותר אלא לבחון את האמור בכתב התביעה ובתצהירים ולבדוק אם יש בהם כדי להקים עילת תביעה כנגד המבקשים.