פסק-דין בתיק בשא 22164/05

1.         המבקשת, מדינת ישראל, הגישה בקשה זו על מנת שביהמ"ש יורה על סילוק התביעה כנגדה על הסף, בשל מעשה בית דין ולחלופין בשל העדר עילה.

2.         המבקשת היא הנתבעת בהמרצת פתיחה שהגישו המשיבים על מנת שביהמ"ש יתן פסק דין הצהרתי שפסק דין בת.א. 16624/02 מיום 24.04.03 אינו חל היום על המשיבים לאור שינויים משפטיים ועובדתיים, בנוגע לנכס המקרקעין הידוע כחלקה 24 בגוש 20302. (להלן: "הנכס").

3.         עובדות הרקע

3.1        המדינה הינה בעלים במשותף עם אחרים בחלקים בנכס.

3.2        במסגרת ת.א. 16624/02 הגישה המדינה תביעה כנגד המשיבים כאן בשל כך שפלשו לנכס, והחלו לבצע בו עבודות בנייה.

3.3        ביום 24.04.03 ניתן פסק דין המחייב את הנתבעים שם לפנות את הנכס, להשיב את המצב לקדמותו כפי שהיה טרם הפלישה והבנייה ולהחזירו לתובע כשהוא ריק ופנוי מכל אדם חפץ ומחוברים.

3.4        כעת טוען התובע 1 כי בחודש יולי 2004 (כך לדבריו) רכש חלק מהמקרקעין המהווה 435 מ"ר (הסכם הרכישה בין המוכר ותובע 1 נחתם ביום 13.03.05).

            התובע 2 טוען כי ביום 08.11.05 קבל מאביו חלקים במקרקעין המהווים סה"כ 230 מ"ר.

            עוד טוען התובע 1 כי לאחר רכישת המגרש הספיק לסיים את עבודת הבנייה של ביתו, והריסת ביתו תגרום לו נזק בלתי הפיך.

4.         דיון

4.1        פסק הדין שניתן ביום 04.04.03 הינו חלוט, משלא הוגש עליו ערעור כלשהו.

4.2        בפועל, מה שמבקשים המשיבים בתביעתם העיקרית הוא ביטול או שינוי צווי מניעה או צווי עשה שהוגדרו בפסק הדין.

            וראו לעניין זה דברי המחבר, כב' השופט זוסמן:

"צו מניעה אשר ניתן, שונה מפסק דין אחר אף בכך, כי תמיד הרשות בידי הנתבע לחזור ולפנות אל ביהמ"ש לשם ביטולו או שינויו, כשנשתנו הנסיבות שבגללן ניתן הצו"

(י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) עמ' 572.

וראו גם דברי הנשיא ד"ר א. וינוגרד (צווי מניעה-חלק כללי, הלכות בע"מ תשנ"ג-1993, עמ' 74 -

"אין הכוונה בביטוי "צו לתמיד" שהוא יהיה קיים לנצח. הוא יהיה קיים כל עוד קיימת המערכת העובדתית שעל פיה נקבעו זכויות הצדדים. בנסיבות מתאימות ניתן לעתור לביטולו או לשינויו".

4.3        במסגרת בקשה לביטול סעד אשר ניתן בהליך קודם נקודת המוצא היא כי הפסיקה הראשונה נעשתה כדין והזוכה בה זכאי לאותו סעד שנפסק לו. על המבקש לבטלו מוטל הנטל להראות שהנסיבות השתנו כך שיש לבטל את הסעד (ע"א 6418/05 מחוזי י-ם, אריאלה מילר נ. אליעזר שוורץ ואח' מיום 12.01.06, אתר נבו). על העותר לביטול הסעד להראות שהשינוי בנסיבות הוא אכן מהותי עד כדי כך שיצדיק סטיה מההכרעה הקודמת (ראו לצורך אנאלוגיה, דיון בנושא בנוגע לשינוי סכום מזונות- ע"א 363/81 פייגה נ. פייגה פד לו (3) בעמ' 187:

            "ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג ע"י הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות."