פסק-דין בתיק בשא 1962/05

1.         המדובר בבקשה לסילוק על הסף של התובענה אשר הגיש המשיב נגד המבקשת בה.פ. 202/05 בדרך של דחייתה.

2.         להלן העובדות הדרושות להכרעה בבקשה:

א.          ביום 30/06/1998 פורסם ברשומות (ק"ת 5908 התשנ"ח עמ' 977) צו הדרכים ומסילת ברזל (הגנה ופיתוח דרך מס' 65).

ב.          הצו הנ"ל החיל את הוראות פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח/ 1943 על דרך מס' 65) קטע עוקף עפולה באופן החוצה את הקרקע אשר בהחזקת המשיב ומפקיע בתוכה שטח של 33,134 מ"ר (להלן: "השטח המופקע").

ג.           משסירב המשיב לפנות את השטח המופקע, הגישה המבקשת נגד המשיב תביעה בת.א. 3770/01, 3771/01 לבית משפט השלום בנצרת, וזאת לסילוק ידו של המשיב מהקרקע. במסגרת הליך זה, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין (ראה נספח "1" לבקשה העיקרית).

            בסעיף 5 להסכם הפשרה נקבע:

"(א) התובעת מתחייבת לשלם לנתבע פיצויים עבור המקרקעין אשר מצויים בניהול מינהל מקרקעי ישראל, המפורטים בתביעות אלו, ועבור המחוברים המצויים על מקרקעי מינהל אלו. גובה הפיצויים ומועד תשלומם ייקבעו על ידי ועדת הפיצויים שליד מינהל מקרקעי ישראל (להלן:"הועדה").

(ב) אם תבחר הנתבעת שלא לקבל את קביעת הועדה, תהיה הנתבעת רשאית להגיש תביעת פיצויים לבית המשפט מבלי שקביעת הועדה תסכל זכותה זו. במצב דברים זה תתבטל החלטת הועדה והפיצויים ייקבעו על פי כל דין".

ד.          המשיב פנה על פי הסכם הפשרה הנ"ל לוועדת הפיצויים שליד מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "הוועדה") לקבלת פיצויים בגין ההפקעה, ועובר לדיון בפני הוועדה, חתם המשיב, בתור בעל זכות חכירה בר תוקף, על כתב וויתור ובו הצהיר:

"הננו מצהירים בזה על הסכמתנו לקבל את פסיקת הועדה לפיצויים חקלאיים (להלן-הועדה) כהחלטה סופית למילוי מלא וסופי של כל תביעותינו והננו מוותרים בזה על כל תביעות וטענות שהיו לנו או שיהיו לנו בקשר לקרקע נשוא תביעתנו וכי לא תהיה לנו כל תביעה בקשר לקרקע הנ"ל בכל ערכאה שהיא וזאת באם לא נפנה לבית המשפט בתוך 60 יום מהתאריך שתשלח אלינו החלטת הועדה, כפוף לזכות ערעור ו/או דיון נוסף." (ראה מש/10 שצורף לבקשה).

בנוסף חתם המשיב על מכתב לוואי שצורף לתביעה שהגיש לוועדה ובו נאמר, בין היתר:

"2) אנו מבקשים בזאת מכם לדון ולהחליט בתביעתנו. ידוע לנו כי שמורה לנו זכות לבקש דיון נוסף בתביעתנו. אם נבקש זאת תוך 60 יום מהתאריך שבו תשלח אלינו ההודעה על החלטתכם בדואר רשום.

3) (מיועד לתובעים המחזיקים בקרקע לפי חוזה חכירה בר תוקף). ידוע לנו ואנו מסכימים ומתחייבים בזאת כי אם לא  נסכים לקבל את החלטת הוועדה ולפעול על פיה ונחליט להגיש את תביעתנו לפיצויים לבית המשפט, החלטת הוועדה לא תחייב עוד את הצדדים". (ראה מש/11 שצורף לבקשה זו).

ה.          בסעיף 5.2.3 לנוהל מס' 21.30 אשר על פיו פועלת הוועדה והמתדיינים בפניה כפופים לו נקבע: "אם החוכר יבחר לפנות לבית המשפט, אין החלטת הוועדה מחייבת עוד את הצדדים" (ראה מש/8 שצורף לבקשה).

ו.           לאחר שהתקיים דיון בפני הועדה, החליטה הוועדה בתאריך 19/05/04 לחייב את המבקשת לפצות את המשיב לחיסול כל תביעותיו בגין הנזקים שנגרמו לו עקב תפיסת שטח של 33,134 מ"ר פיצוי בסך - 762,082 ש"ח, ובגין הנזקים הנוספים סכום נוסף של 115,000 ש"ח, סה"כ 877,082 ש"ח (ראה מש/9 לבקשה זו).

            ז.           החלטת הוועדה הנ"ל הומצאה לצדדים בסמוך לנתינתה.

ח.          בתאריך 21/12/04 שלח מהנדס מ.ע.ץ. מר רון שובל לב"כ המשיב טפסים לחתימתם לפני התשלום, ומשלא הוחזרו שלח מכתב נוסף בתאריך 16/01/05, ובסופו של דבר לאחר חתימת הטפסים, שולם למשיב בתאריך 06/02/05 סכום של 950,395 ש"ח שנמסר ביד לידי ב"כ.

3.         טענות המבקשת :

א.          המבקשת טענה כי, משקיבל המשיב לידיו את הסכום הכספי אשר נפסק לו על ידי הוועדה, וויתר הוא במושכל וביודעין על זכות התביעה שלו לבית המשפט, וזאת בהתאם להסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, נוהלי הוועדה, הסכם הוויתור עליו חתם המשיב עובר לתחילת הדיון שהתקיים בפני הוועדה וכתנאי לקיומו, וכן על סמך מכתב הלוואי לטופס התביעה.