פסק-דין בתיק בשא 19263/07

רקע

חלקה 154 גוש 6739 בחולון (להלן: "החלקה") בבעלות משותפת של המבקש (להלן: "המינהל"), המשיבים ואחרים.

ביום 25.6.01 פורסמה הודעה בדבר הפקדת תכנית מתאר מקומית ח-490 "גשר שדרות ירושלים" (להלן: "התוכנית"), לפיה בין היתר, יועד חלק מהחלקה להפקעה לצורך הרחבת כביש תל אביב - אשדוד (להלן: "כביש 4").

ביום 8.8.01 הגישו המבקשים התנגדות לתוכנית.

ביום 21.1.02 נדחתה התנגדות המבקשים על ידי הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז תל אביב, והמבקשים הגישו ערר כנגד אישור התוכנית למועצה הארצית לתכון ולבניה.

ביום 18.12.02 נכרת הסכם בין עיריית חולון והועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון לבין המבקשים (להלן: "ההסכם"), לפיו הוסדרו המחלוקות המשפטיות, התכנוניות והקנייניות בין הצדדים בקשר עם אישור התוכנית.

בפגישה עם המינהל ביום 11.9.03, טענו המשיבים כי ככל שמדובר בחלק המזרחי של החלקה יש להשתמש בחלק שבבעלות המינהל להרחבת כביש 4, ורק לאחר מכן ורק במידת הצורך, להפקיע חלקים מהשטח שבבעלות המשיבים.

ביום 20.10.04  עתרו המשיבים לבית המשפט הגבוה לצדק בעתירה לחייב את המינהל ליתן טעם מדוע לא ייועד חלק מקרקעין שבבעלותו להרחבת כביש 4 בהתאם לתוכנית, בטרם תבוצע הפקעה בחלק מהחלקה השייך למשיבים (בג"צ 9678/04).

בפסק דין מיום 13.3.05 נדחתה עתירת המשיבים על הסף. עתירה לדיון נוסף (דנג"ץ 3082/05), נדחתה אף היא בהחלטה מיום 4.5.05.

המשיבים אינם משלימים עם תוצאות ההליכים בהם נקטו כמפורט לעיל, ומכאן התובענה שהגישו בהמרצת פתיחה 268/07, בה עתרו להצהיר כי היה על המינהל ליעד את חלק מהחלקה שבבעלותו למטרות ציבוריות של סלילת כביש 4 לרבות לצורך ביצוע התוכנית, קודם ללקיחת החלק השייך למבקשים בחלקה.

בבקשה שלפני עותר המינהל לדחות את התובענה על הסף מהטעמים שלהלן:

א.      עתירה זהה במהותה הנסמכת על אותן עילות הוגשה נגד המינהל בבית המשפט הגבוה לצדק, ונדחתה על הסף בפסק דין (להלן: "פסק הדין בבג"צ"). בכך קם מעשה בי דין המונע התדיינות נוספת בין המינהל לבין המבקשים בשאלות שהוכרעו בפסק הדין בבג"צ.

ב.      בפסק הדין בבג"צ נקבע כי בתובענתם תוקפים המבקשים את ההפקעה מכוח התוכנית. לפיכך הסמכות לדון בתובענת המבקשים מסורה לבית המשפט לעניינים מינהליים המוסמך לדון בענייני תכנון ובניה.

ג.        על פי המוסכם בסעיף 4 להסכם התחייבו המבקשים שלא להעלות טענות נגד העירייה או המדינה נגד ביצוע ההפקעה על פי התוכנית.

ד.      הבעלות בחלקה הינה במושע וחלקו של כל אחד מהבעלים מתפשט על כל חלק בחלקה באופן שאין בידי אף אחד מהבעלים חלק מסוים בחלקה, ממילא אין בידי המדינה חלק מסוים בחלקה אותו ניתן להפקיע כמבוקש בתובענה. 

דיון

א.      בסעיף 4 להסכם (נספח א) נקבע:

"על מנת למנוע ספק, מובהר בזאת, כי עם אישורה של התכנית, תהיינה העירייה או מדינת ישראל, זכאיות להפקיע את כל שטחי החלקה, הכלולים בתחום התכנית, ולתפוס בהם חזקה, כמתחייב מהוראות התכנית, ולבעלים לא תהיה כל טענה, כנגד ביצוע ההפקעה ו/או בדבר תשלום פיצויים להם זכאים עקב הפקעת החלקה".

בסעיף 6 להסכם , נקבע:

"מובהר בזאת, כי שטח החלקה הכלול בתוכנית, ממזרח לכביש 4 הקיים, המסומן בצבע כחול בתשריט, המצורף להסכם זה כנספח ב', יופקע בהתאם לתוכנית, ואולם, אין בכך, כדי למנוע מהבעלים לתבוע שיפוי או פיצוי, בגין אישור התוכנית והפקעת שטח זה".

ב.      מהאמור בסעיף 4 להסכם עולה, כי המבקשים הסכימו לוותר על זכותם להעלות טענות ביחס להפקעת שטחים בחלקה בין אם ההפקעה תבוצע על ידי עיריית חולון ובין אם היא תבוצע על ידי מדינת ישראל. הסכמה זו של המבקשים מגלמת ויתור על טענות המבקשים בקשר עם ההפקעה גם ביחסים שבינם לבין המדינה. נוכח הסכמה זו מנועים המבקשים מלהעלות כעת טענות נגד המינהל ביחס להפקעה ו/או לאופן ביצוע ההפקעה, למעט זכותם לתבוע פיצוי בגין אישור התוכנית והפקעת השטח שממזרח לכביש 4. זאת, אף שהמינהל לא היה צד להסכם.