פסק-דין בתיק בשא 181507/05

ערעור על החלטת כבוד הרשמת א. עפרון מיום  2.11.05 לפיה ביטלה צו עיקול זמני, אשר ניתן במעמד צד אחד לבקשת המערער, התובע (להלן: "ההחלטה").

1.         המערער הינו פרקליט, אשר הגיש תביעה נגד שמונה נתבעים, בין היתר נגד רובי אסא, פושט רגל (להלן: "רובי אסא"), לתשלום שכר טרחה עבור טיפול בענייניו. עילת התביעה נגד המשיב, הוא הנתבע 1, הינה ערבות והתחייבות לקיום כל ומלוא חיוביו של רובי אסא כלפי המערער.

בגדר התביעה הוגשה בקשה להטלת עיקול זמני על נכסים שבבעלות המשיב. בקשה זו נדחתה על ידי הרשמת מהטעם שלא הובאו ראיות מהימנות לכאורה על כך שאי מתן צו העיקול הזמני עלול להכביד על ביצועו של פסק הדין. על החלטה זו הגיש המערער ערעור במעמד צד אחד ובהחלטתי מיום 14.7.05 נקבע כי יש באמור בתצהיר התומך בבקשה להטלת עיקול זמני ובצרופותיו, די ראיות המאמתות חשש לכאורי כי היה וינתן פסק דין יתעוררו קשיי גבייה וכי לא ניתן יהיה לממשו. בהתאם לאמור לעיל הוחזר התיק לכבוד הרשמת על מנת שתטיל עיקול בתנאים שתמצא לנכון.

צו עיקול זמני ניתן, הוגשה בקשה על ידי המשיב לביטולו, והצו בוטל בהחלטה, היא נשוא הערעור שבפני.

2.         בדיון בבקשה לביטול העיקול העידו בפני הרשמת הן המערער, הוא התובע, והן המשיב. בהחלטתה קבעה הרשמת כי בשקילת איזון האינטרסים של התובע להגשים את זכויותיו, היה וינתן פסק דין לזכותו, לבין הפגיעה בקניינו של הנתבע גובר, בנסיבות העניין, האינטרס של הנתבע. נקבע על ידי הרשמת כי המערער לא הצביע בתצהיר או בדרך אחרת על ראיה לכך שהמשיב מבריח או עומד להבריח נכסים. אשר לעילת התביעה נקבע בהחלטת הרשמת כי היא הוכחה לכאורה, אם כי המשיב טוען כי החתימות על המסמכים, עליהם נסמכת התביעה, הינן מזויפות. 

3.         תקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי")  קובעת כי בית המשפט או הרשם רשאי ליתן צו עיקול זמני אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. די לתובע שיראה לבית המשפט כי התנהלותו של הנתבע  מביאה למסקנה כי היה וינתן פסק דין נגדו יעמוד התובע מול שוקת שבורה, שכן יש בהתנהגות הנתבע כדי להצביע על הכבדה אפשרית בביצוע פסק הדין היה וינתן. יכול שבית המשפט יגיע למסקנה בדבר הכבדה במימוש פסק הדין מתוך מארג וצירוף של עובדות, אשר כולן ביחד מביאות לכלל מסקנה כי קיים חשש, שיקשה על התובע לממש את פסק הדין נגד הנתבע, אם וכאשר ינתן (ראה בש"א 2144/01 עין טל (1983) בע"מ נ' רוחמה רובנשטיין תש"ס, פ"מ (2) 638). ברור ומובן מאליו שבית המשפט לא יטיל על התובע נטל להוכיח מעל ומעבר לכל ספק כי פסק הדין יוותר כאות מתה ושהוא לא יוכל לממשו. די אם התובע יצביע על צרוף אירועים המביאים למסקנה כי התנהגות הנתבע מאופיינת בסממנים של התחמקות מהתחייבויות וכי יש חשש שהתובע לא יוכל להיפרע ממנו (ראה ע"א 2052/01 אלרוב נדל"ן ומלונות נ' רובנר דוד, דינים מחוזי, כרך ל"ב (10) 733). 

מקריאת החלטתה של כבוד הרשמת דומה כי היא לא שקלה את כל ומלוא העובדות שהובאו בפניה, בכל הנוגע לשאלת ההכבדה על מימושו של פסק הדין, והיא נתפסה למשפט אחד בעדותו של המערער, כשהוא מנותק מהקשרו, ואפרט:

בתצהיר התומך בבקשה לעיקול זמני מצהיר המערער כי נתן שירות משפטי לרובי אסא על סמך מצג שהציג בפניו המשיב כי הוא יפרע את חובותיו של הראשון. עוד נטען כי השניים פועלים בעסקים משותפים במשך שנים רבות, למרות שרובי אסא הינו בסטטוס של פושט רגל וכי המשיב משמש כשותף וכנאמן לו, הלכה למעשה. על סמך התחייבותו של המשיב, כך נטען בתצהיר, ניתנו השירותים המשפטיים לרובי אסא במשך תקופה ארוכה. יתר על כן, בסעיף 37 לתצהיר נאמר על המשיב כי:

"שיבש מערכות והפעיל לחץ על הנתבע (רובי אסא ש.א.) כי יחדל לשלם כמפורט להלן ובגין כך הוביל בלית ברירה, לתובענה זו..."

בסעיף 39 לתצהיר נאמר כי  המשיב הדיח את רובי אסא להפר את חיוביו  כלפי התובע. על האמור לעיל לא נחקר המערער בחקירה נגדית. די בכך כדי להראות כי מדובר, לכאורה כמובן, בנתבע המתחמק מקיום חיובים ואף מדיח אחרים לנהוג כך. לא זאת כי אם אף זו, בחקירתו הנגדית  העיד המערער כי המשיב ורובי אסא הובילו את המערער בכחש וכי:

"כל הזמן הם חזרו ואמרו שעוד מעט הם מקבלים כסף. אדון כרמי הזמין אותי לרעננה למשרד שלו להראות חוזים בינו לבין רובי אסא.... אני רציתי שישלם מידית עוד לפני שהגעתי אליו לרעננה... בנספח ל"ג התחייב כבר שעד סוף מרץ הם עומדים לקבל כסף. כחצי מיליון דולר..."

(עמ' 5 לפרוטוקול)

ובהמשך:

"כשאני רואה שהוא לא משלם. כאשר ראיתי לאורך זמן, שלא הוא ולא רובי משלמים ומפרים את ההתחייבויות, הבנתי שהם לא עומדים במילתם."

(עמ' 6 לפרוטוקול)

ויודגש, בשלב זה של הדיון בית המשפט בוחן את העובדות והעדויות לכאורה. לפיכך, משהעיד המערער כי המשיב ורובי אסא התחייבו בפניו, מספר פעמים, כי הם עומדים לקבל כסף ולשלם את שכרו, וכי שניהם הובילו אותו בכחש, יש בכך כדי להוות ראייה לכאורה על התחמקות מביצוע תשלום. אין לקבל את טענתו של פרקליט המשיב, כפי שחזרה על כך כבוד הרשמת בהחלטה, כי סרוב לשלם את התביעה בטענת העדר חבות אינה ראייה לכאורה לקשיים עתידיים במימוש פסק הדין. המערער העיד, ועדותו לא נסתרה, כי המשיב הודה בחיוב אך התחמק מתשלומו במשך שנים ואף הדיח את רובי אסא לעשות כן. עדות זו הינה ראייה לכאורה לכך שקיים חשש, שהיה וינתן פסק דין נגד המשיב הוא יתחמק מביצועו. 

אל מול ראיות לכאורה אלה לא טרח המשיב להזימן בדרך כלשהי. גם הימנעות מהגשת ראיה, כאשר התובע מציג בפני בית המשפט ראיות לכאורה בדבר היותו של הנתבע חייב חמקן, יש בה כדי לחזק  את עמדת התובע. בנסיבות שהוצגו בפני לא זו בלבד שהמשיב לא הביא ראיות אשר ליכולתו הכלכלית, אלא שמחקירתו הנגדית צפה, בשנית, דרך התנהלותו:

"שאלה 7: בעיקול שלי שמתי יד על כספים שלך או לא.

ת. אתה עיקלת לי 2,000 ש"ח.