פסק-דין בתיק בשא 18028/06

החייב עתר ביום 9.4.06 למתן צו כינוס והכרזת פשיטת רגל לפי פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם - 1980 (להלן: "הפקודה"). ביום 9.7.06 ניתן צו כינוס כמבוקש, בהסכמת הכנ"ר. על החייב הושת תשלום חודשי של 300 ש"ח.

ביום 23.8.06 הגיש הנושה "התנגדות למתן צו כינוס, ולחלופין בקשה לביטול הצו מחמת מרמה" (בש"א 18028/06; להלן: "הבקשה"). בבקשה נטען, כי הנושה הוא נכה צה"ל בשיעור של 50% נכות בשל פגיעה נפשית קשה בעת לחימתו ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. לטובת הנושה ניתנו שני פסקי דין, האחד בשל הפרת התחייבותו של החייב לערוך שיפוץ בדירת הנושה; השני, המשמעותי יותר, עניינו תביעה כספית בגין "מעשי מרמה ונוכלות" של החייב ושותפו כלפי הנושה. הבקשה מפרטת את נסיונותיו של הנושה לממש את זכויות החייב בדירת מגוריו ואת מהלכי החייב ואשתו על מנת לסכל מימוש זה. הנושה טוען כי החייב נוקט בהליכים מרובים וסותרים, תוך העלמת מידע מערכאות שונות.

ביום 13.12.06 הגיש החייב תגובה להתנגדות. לגרסתו, הוא אינו מנצל את הליכי הפש"ר לרעה ופנה אליהם במטרה לשקם את חייו. לטענתו, חובותיו נוצרו כתוצאה מהתדרדרותו לטיפה המרה; הוא אלכוהוליסט למעלה מ- 8 שנים. זו הייתה גם הסיבה שכלל לא התגונן בפני התביעות שהנושה הגיש כנגדו, ממילא לא נקבעו ממצאים כלשהם וטענות הנוכלות והמרמה כביכול כלל לא נבחנו. כן כפר החייב בטענות של ניצול הליכים כלשהם לרעה.

ביום 28.12.06 הגיב הנושה לתגובת החייב; הוא צירף עדויות שונות, כולל אלה שנמסרו למשטרה.

ביום 19.4.07 התקיים דיון בפני כב' השופט ברוך. הוחלט על מינויו של עו"ד ארז חבר כמנהל מיוחד לבדיקת נסיבות הסתבכותו של החייב.

המנהל המיוחד הגיש ביום 16.8.07 דו"ח מקיף, המפרט את בדיקותיו וממצאיו (בש"א 16827/07). להלן עיקרי הדו"ח: הנושה היה זה שפנה לחייב בבקשה לבצע אצלו עבודות אלומיניום ותריסים. החייב ידע שהנושה עומד לקבל סכומי כסף לא מבוטלים ממשרד הביטחון. החייב הציע לנושה כי יקנה ממנו שיקים בניכיון, ויקבל בתמורה עמלה באחוזים משתנים. לאחר מכן החל החייב למסור לנושה שיקים שונים וקיבל תמורתם כסף מזומן, כאשר הנושה מקבל עבור שירותיו עמלות בשיעורים שונים. בתחילה כובדו כל השיקים שמסר החייב לנושה. לאחר מכן, בטווח זמן קצר ביותר, העביר החייב לנושה 7 שיקים ללא כיסוי בסכום כולל של 114,623 ש"ח. המנהל המיוחד מצא סתירות רבות בין גרסאותיו השונות של החייב בפניו ובמשטרה. הוא הגיע למסקנה, כי החייב ידע כי הוא מוסר לנושה שיקים ללא כיסוי אולם העדיף להסתיר עניין זה ממנו הגם שקיבל ממנו תשלום. למנהל המיוחד אין ספק כי החייב היה שותף למעשי מרמה כלפי החייב, גם אם לא פעל לבדו (אלא עם אחד בשם ישראל אוזלבו), זאת תוך ניצול מצבו של הנושה לרעה. כן העלה המנהל המיוחד ספקות לגבי "האותנטיות" של הליך הגירושין בין החייב לאשתו. הוא מסיק, בסופו של דבר, כי החייב צבר את חובותיו לנושה בחוסר תום לב.

לאחר קבלת רשות, הגיש החייב ביום 27.5.08 תשובה מפורטת לדו"ח המנהל המיוחד. החייב יוצא כנגד ממצאי ומסקנות הדו"ח. לטענתו, הוא חסר השכלה וחסר מקצוע, ידיעתו ושליטתו בעברית בסיסית ביותר, בהיותו יליד קולומביה; בשל היותו אלכוהוליסט לא הצליח להתמיד בעבודה; התמכרותו נמשכת מזה 25 שנה (בטעות נכתב בעבר 8 שנים בלבד); הוא חולה, סובל מלחץ דם גבוה ומבלבול; אין לו כל רכוש; הוא נאלץ לא פעם ללון בגנים ציבוריים ולקבץ נדבות כדי לאכול. החייב קובל על אופן ניהול ההליכים של הנושה נגדו בהוצל"פ ועל רמיסת זכויותיו וזכויות גרושתו ולידיו. הוא טוען ל"מחטפים" שבוצעו בידי הנושה ובא-כוחו בהליכי ההוצל"פ בכל הקשור למכירת הדירה, עד שההליך עוכב בידי ערכאת הערעור. עוד טוען החייב כי הנושה כלל לא הגיש תביעת חוב בתיק הפש"ר, כך שאין לו מעמד בתיק זה. באשר לחקירה המשטרתית, החייב טוען כי היה נתון לאיומים ולאלימות מצד עבריינים שנשלחו על ידי ישראל אוזלבו, שהיה זה שלקח את הכספים לכיסו. כן יוצא החייב כנגד חקירת המנהל המיוחד, אשר התבססה, אולי גם בשל העדר תקציב, רק על מסמכים ונתונים שנמסרו בידי הנושה.

בפן המשפטי מפנה החייב להלכת בנבנישתי. לשיטתו, הואיל וחרף החקירות הרבות לא הוגש כתב אישום, אין לייחס לו התנהגות פלילית.

בעקבות הדיון שהתקיים בפניי ביום 30.6.08 השלימו הצדדים הגשת אמסכתאות משפטיות.

הכנ"ר מסר עמדה מעודכנת (שלישית במספר בתיק זה). הכנ"ר מדגיש כי בית המשפט של פשיטת רגל איננו מהווה ערכאת ערעור על החלטות ראש ההוצל"פ או ערכאות אחרות.

לטעמו של הכנ"ר, חרף החומר הרב שהוגש לתיק, עדיין מדובר בחייב אשר שינה גרסאות, לא מסר כל הסבר מניח את הדעת מדוע נתן בידי הנושה המחאות ללא כיסוי (בין בעצמו ובין באמצעות שותף), לא מסר גם הסבר מניח את הדעת מה לאלכוהוליסט, העוסק מדי פעם בעבודות אלומיניום ושיפוצים, ולכל ההמחאות הללו שעברו תחת ידיו.

הכנ"ר מוסיף ומדגיש, כי כנגד החייב הוגשו 4 תביעות חוב בסכום כולל של כ- 393,000 ש"ח, מתוכן תביעת הנושה על סכום של 350,000 ש"ח. גם במסגרת בקשתו למתן צו כינוס הצהיר החייב כי עיקר חובותיו הם כלפי הנושה. אף לא אחד מיתר הנושים לא גילה כל עניין בהליך. באופן תמוה, לא התגונן החייב בפני התביעות נגדו, לא ביקש לבטל את פסקי הדין שניתנו נגדו ולמרות התמודדותו במשך שנים בהוצאה לפועל, ראה לנכון החייב לפנות להליכי פש"ר רק עם התקדמות הליכי מכירת זכויותיו בדירה. במצב דברים זה לא רואה הכנ"ר בהתנהלות החייב את תום הלב הנדרש.

אין חולק כי "אחד השיקולים שיש לבחון מקום בו מתעוררת השאלה אם ליתן צו כינוס נכסים ופשיטת רגל (או לבטל צו כזה לאחר שניתן), נוגע לתום ליבו של החייב, לנסיבות שהובילו ליצירת החוב ולאמצעים שבהם נקט החייב עד הגיעו לבית המשפט" (ע"א 8937/05 תבין נ' הכנ"ר; 22.1.07). במסגרתו של ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4) 197 (2003) נדונה, בין היתר, שאלת תום הלב בהקשר של פעילות בלתי חוקית. וכך נקבע: "על רקע זה מתעוררת השאלה אם יש לדחות בקשה למתן צו כינוס נכסים לבקשת חייב בשל הטעם כי החובות נוצרו במהלך ניהול עסק בלתי חוקי. התשובה לשאלה זו תלויה כאמור בתכליות השונות שבבסיס הפקודה. אכן, בבדיקת התכליות הספציפיות של הפקודה - הן התכלית של ההגנה על הנושים הן התכלית של שיקום החייב - נראה כי אין בעצם העובדה כי החוב נוצר במהלך פעילות בלתי חוקית כדי לשלול את תחולת הפקודה על החייב המבקש להכריז עליו כפושט רגל. השאלה אם הנושים יינזקו מפשיטת הרגל אם לאו אינה תלויה על פניה במקור החוב; זכות היסוד של החייב לשנות מדרכיו - זכות ה"תשובה" - ניצבת אף היא על רגליה. בנסיבות אלו גם אין לראות לכאורה את החייב כמי שפעל שלא בתום ^-לב. אכן, כאמור, יישומו של עקרון תום ^-הלב - בהקשרה של הפקודה - הינו בנסיבות שבהן נוצר החוב ובפעולת החייב במסגרת הליכי פשיטת הרגל... ככל שהחייב אינו מנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל; ככל שהחובות לא נוצרו תוך זלזול בנושים והקמת עסקי שווא - הרי שאין לראות בחייב כחסר תום ^-לב בהגשת הבקשה לפשיטת רגל רק בשל העובדה כי פעל במסגרת עסק לא חוקי... קיימת חשיבות לשיקומו של החייב וליכולתו לפתוח "דף חדש" בחייו, בייחוד מקום שבו הוא המבקש להכריז עליו כפושט רגל, ומקום שבו הדבר עולה בקנה אחד עם אינטרס הנושים, אולם תכלית זו אינה מוחלטת אלא יחסית. יש לאזן אותה עם התכלית הכללית שעניינה תקנת הציבור ומניעת הפרת החוק... אין חולק כי תכליתה העיקרית של הפקודה היא כאמור הגנה על הנושים ועל שיקום החייב. התכלית הכללית של הרתעת עבריינים ומניעת פעילות בלתי חוקית היא חשובה, אך עם כל חשיבותה אין היא תכלית עיקרית במסגרת הפקודה. קיימים דברי חקיקה אחרים שתכליתם העיקרית היא הרתעת עבריינים וענישתם, אשר ^-על ^-כן מוצדק לא להחיל את הפקודה רק במקרים חריגים שבהם אי ^-החוקיות עולה כדי פגיעה מהותית בעקרון היסוד של השיטה בדבר תקנת הציבור" (עמ' 207 - 209) (ההדגשות לא במקור - א.ז.).

בענייננו, גם אם לא הוכחה אי-חוקיות של ממש במישור הפלילי, וגם אם חקירת המנהל המיוחד לא יכולה הייתה למצות את כל ההיבטים העובדתיים, עדיין עומדות התהיות שהעלה הכנ"ר על כנן. עמדתו מקובלת עליי. הנושה הוא הנושה העיקרי, כמעט היחיד; החייב יוכל להמשיך להתגונן במסגרת הליכי ההוצל"פ, כפי שעשה במשך שנים; במושגי הלכת בנבנישתי, כלל לא ברור שהחובות לא נוצרו "תוך זלזול בנושים" (ויש חשש של ממש שההיפך הוא הנכון), וברור דווקא שהליך הפש"ר אינו "עולה בקנה אחד עם אינטרס הנושים". ראו והשוו גם: ע"א 149/90 קלאר נ' כונס הנכסים הרשמי (30.4.91) - חוסר תום לב קיים גם כאשר חייב מנסה להשיג בעקיפין על החלטות ראש ההוצל"פ באמצעות הגשת בקשה לצו כינוס.

במצב דברים זה ראוי לבטל את הליכי הפש"ר, וכך אני עושה. הכנ"ר יעביר את הסכום שבקופה, בהפחתת שכרו ושכר המנהל המיוחד, להוצל"פ. כל הליכי הביניים, לרבות צו עיכוב יציאה מן הארץ, יבוטלו בחלוף 60 יום, על מנת לאפשר לנושים לפעול בתיקים הפרטניים.

ניתן היום ד' בתשרי, תשס"ט (3 באוקטובר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.